גלריית ז'ילינסקאס בקובנה – אוסף האמנות הזרה הגדול בליטא

גלריית ז'ילינסקאס היא הבית של אוסף האמנות הזרה הפרטי הגדול ביותר שנתרם אי פעם לליטא: 1,683 יצירות שאסף איש עסקים ליטאי בברלין המערבית והעביר בשלבים אל עיר נעוריו, קובנה. זהו לא מוזיאון לאמנות ליטאית ולא אוסף שנבנה מתקציב מדינה - כמעט כל פריט בו נרכש בשוקי העתיקות ובבתי המכירות של אירופה המערבית, בכסף פרטי, לאורך עשרות שנים.

מה שמחכה בפנים חוצה יבשות ואלפי שנים: אוסף מצרים העתיקה הגדול בליטא, ובו מומיה, מסכות קבורה צבעוניות, ציור על סרקופג ושבר פפירוס מ"ספר המתים"; ציור אירופי מערבי מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20, כולל יצירות איטלקיות מהמאות ה-17 וה-18; פורצלן מייסן לצד פורצלן סיני ויפני; שטיחי קיר פלמיים; ואמנות בלטית מראשית המאה ה-20. הכל בבניין פוסטמודרניסטי בולט בכיכר העצמאות, שעל מדרגותיו ניצב פסל עירום בגובה כשישה מטרים - אחד הפסלים המדוברים ביותר בליטא.

נקודה מעשית וחשובה לפני שיוצאים לדרך: הבניין עבר תקופות ממושכות של סגירה לצורכי שיפוץ, וחלקים מהאוסף הוצגו בינתיים בסניפים אחרים של המוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס ובתערוכות אורח מחוץ לליטא. לכן כדאי תמיד לוודא את סטטוס הפתיחה ואת מיקום התצוגה מול המוזיאון סמוך לתאריך הביקור.

מה מציגה גלריית ז'ילינסקאס ולמי היא מתאימה

הגלריה מציגה חתך רוחב של אמנות אירופית ומזרחית מהמאה ה-16 ועד המאה ה-20, לצד אוסף עתיקות מצריות שהוא הגדול מסוגו בליטא. המבנה הפנימי של התצוגה נחלק לשלושה עולמות שונים לגמרי: עולם העתיקות, עולם הציור המערבי ועולם האמנות השימושית - חרסינה, זכוכית, כסף ורהיטים.

אוסף שנבנה בגלות והוחזר הביתה

ההבדל בין הגלריה הזו לבין מוזיאון אמנות אירופי ממוצע הוא שהיא לא נוצרה בהדרגה מתרומות של עשרות משפחות אצולה מקומיות. היא נוצרה מרצון אחד, של אדם אחד, שחי מרחק אלף קילומטרים משם. התוצאה היא אוסף עם טעם אישי מובהק - הרבה אמנות שימושית איכותית, נטייה ברורה לבארוק ולקלאסיציזם, ופינה מצרית שנרכשה בשוק העתיקות האירופי של המאה ה-20.

מבחינת סדרי גודל, 1,683 פריטים הם אוסף רציני אך לא ענק. מי שמגיע אחרי הלובר או הקונסטהיסטורישס בווינה ימצא כאן משהו אחר לגמרי: מוזיאון שאפשר לעבור בו לעומק בשעה וחצי עד שעתיים, בלי תורים, בלי המולה, ולעיתים קרובות עם אולמות שלמים כמעט ריקים מאדם.

למי הביקור מתאים במיוחד

• מי שמתעניין בעתיקות מצריות ומעדיף אוסף קטן ומרוכז על פני אולמות אינסופיים
• אספנים וחובבי אמנות שימושית - פורצלן, זכוכית וכסף אירופי
• מטיילים שמחפשים פעילות פנים ליום גשום או קפוא בקובנה
• חובבי אדריכלות שמגיעים ממילא לראות את המודרניזם הבין-מלחמתי של העיר
• משפחות עם ילדים בגיל בית ספר - המומיה והסרקופג עובדים היטב על קהל צעיר

הגלריה פועלת כסניף של המוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס, ולכן הרבה מבקרים משלבים בין השניים. את הסניף המרכזי, במרחק הליכה של כמה דקות, אפשר להזמין מראש דרך כרטיס כניסה למוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס, מה שחוסך התעסקות בקופה בעונה העמוסה. מידע נוסף על העיר ואטרקציות נוספות אפשר למצוא במידע על קובנה.

מיכולס ז'ילינסקאס - האיש שמאחורי האוסף

מיכולס ז'ילינסקאס (1904-1992) היה אחת הדמויות החידתיות בתולדות התרבות הליטאית של המאה ה-20: איש עסקים ממולח, גולה פוליטי, ואספן שהחליט להחזיר את כל רכושו האמנותי למדינה שברח ממנה.

מכפר בדרום ליטא אל ברלין המערבית

ז'ילינסקאס נולד בסמליניקאי שבמחוז קלווריה, בדרום ליטא. הוא סיים את גימנסיית "אושרה" בקובנה באמצע שנות ה-20 ולמד לאחר מכן בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת ליטא, שפעלה אז בקובנה - בשנים שבהן העיר תפקדה כבירה הזמנית של המדינה. במקביל ללימודים פיתח קריירה עסקית מגוונת להפליא, מייצוא פטריות מיובשות לארצות הברית ועד מסחר בניירות ערך.

עם תחילת הכיבוש הסובייטי בשנת 1940 נמלט מערבה והתמקם בסופו של דבר בברלין המערבית. שם, בעיר שחצתה אותה חומה, בילה את רוב חייו הבוגרים ובנה את האוסף. חשוב להבין את ההקשר: אירופה שלאחר המלחמה הייתה מוצפת ברכוש אמנותי שהוצא לשוק על ידי משפחות שאיבדו את הונן, ואספן חד עין עם הון פרטי יכול היה לרכוש פריטים איכותיים במחירים שלא היו אפשריים היום.

התרומה: ארבעה עשורים של קשר עם עיר רחוקה

בין השנים 1974 ל-1988, כלומר עוד בתקופה שבה ליטא הייתה חלק מברית המועצות, העביר ז'ילינסקאס את האוסף למדינת מולדתו במשלוחים רצופים. הוא ניסח את המניע במפורש: חיזוק הרוח הלאומית הליטאית. במילים אחרות, זו לא הייתה תרומה לגוף מדיני אלא לתרבות שלמה, מתוך תקווה ארוכת טווח.

ההיקף ההולך וגדל של המשלוחים יצר בעיה מעשית: הבניין הראשון שהוקצה לאוסף, ברחוב דונלייטיס, פשוט לא הספיק. כך נולד הצורך בבניין חדש וגדול יותר - זה שעומד היום בכיכר העצמאות. ז'ילינסקאס עצמו נפטר בווילנה בתחילת שנות ה-90, זמן קצר לאחר שליטא שבה להיות עצמאית - סיום מעגל שהוא כנראה לא האמין שיזכה לראות.

אוסף מצרים העתיקה - מומיה, מסכות ופפירוס

זהו אוסף העתיקות המצריות הגדול ביותר השמור בליטא, וההפתעה הגדולה של רוב המבקרים: אף אחד לא מצפה למצוא סרקופג מצויר בעיר ליטאית על גדות הנמן.

מה בדיוק מוצג

ליבת התצוגה כוללת מומיה, מסכות קבורה צבעוניות, ציור על סרקופג ושבר פפירוס מ"ספר המתים" - קובץ הלחשים והכתבים שליוו את המת בדרכו אל עולם הבא. לצידם מוצגים פסלונים, כלים וחפצי פולחן קטנים, מהסוג שנמכר בשוקי העתיקות האירופיים לאורך המאות ה-19 וה-20.

עבור מטייל ישראלי שגדל על ביקורים במוזיאון ישראל או ברוקפלר, סדר הגודל כאן צנוע. אבל הערך אינו בכמות: מדובר בחלון נדיר אל האופן שבו עתיקות מצריות התפזרו ברחבי אירופה, ובאוסף שנבנה מנקודת מבט של אספן פרטי ולא של משלחת חפירות.

שאלת המקוריות - חלק מהסיפור

אוספים פרטיים שנבנו בשוק החופשי כמעט תמיד מעוררים שאלות אטריבוציה, וכך גם כאן. פריטים מהאוסף המצרי נבדקו לאורך השנים בכלים מדעיים, ופרסומים אקדמיים דנו בשאלת מקוריותם של חלקים ממנו. זה לא גורע מהעניין - להפך: התהליך שבו מוזיאון בודק את עצמו, מפרסם ממצאים ומעדכן תוויות הוא בדיוק מה שמפריד בין מוסד רציני לתצוגת ראווה. שווה לקרוא את התוויות ואת חומרי ההסבר בקפידה, ולא לקבל כל אטריבוציה כמובנת מאליה.

איך להסתכל על התצוגה

• להתחיל מהסרקופג ומהמסכות - שם מרוכזת עוצמת הצבע
• לחפש את שבר הפפירוס: קטן, קל לפספס, והפריט המשמעותי ביותר מבחינה טקסטואלית
• לשים לב לתוויות שמציינות "מיוחס ל" או תיארוך משוער - הן מספרות סיפור בפני עצמן
• לילדים: מומלץ להסביר מראש מה זו מומיה, כדי שהמפגש לא יהיה מפחיד

ציור אירופי, פורצלן ושטיחי קיר - ליבת האוסף

הצד המערבי של האוסף מכסה כארבע מאות שנות אמנות: מציור איטלקי של המאות ה-17 וה-18, דרך ציור מערב אירופי של המאות ה-19 וה-20, ועד אמנות בלטית מראשית המאה שעברה.

הציור: מהבארוק האיטלקי אל המודרנה

הגרעין האיטלקי הוא החלק ה"כבד" של האוסף: יצירות מהמאות ה-17 וה-18, בסגנון בארוקי מובהק, עם נושאים דתיים ומיתולוגיים. לצידן מוצג ציור מערב אירופי מאוחר יותר, כולל עבודות מהמאה ה-19 שמשקפות את הטעם הבורגני האירופי שז'ילינסקאס עצמו נע בתוכו בברלין.

ה"צליבה" והשאלה סביב רובנס

הפריט המדובר ביותר באוסף הוא ציור צליבה גדול המיוחס לפטר פאול רובנס. חשוב לנסח את זה בזהירות: מקורות מקצועיים מציינים שהאטריבוציה שנויה במחלוקת, ושייתכן שמדובר בעבודה מסדנתו או מחוגו של הצייר ולא מידו שלו. גם אם כך, מדובר בציור בארוקי גדול ומרשים, וההתלבטות סביבו היא חלק מהעניין - לא פגם בו.

פורצלן מייסן ומזרח אסיה

מי שמתעניין באמנות שימושית ימצא כאן את החלק החזק ביותר. התצוגה עוקבת אחרי תולדות הפורצלן: מכלים סיניים ויפניים, שהיו המקור והמודל, ועד בתי היוצר האירופיים הגדולים שניסו לפצח את הסוד. פריטי מייסן - בית היוצר הסקסוני שהיה הראשון באירופה שייצר פורצלן קשה - הם גאוות האוסף. לצידם מוצגים כלי זכוכית, כסף ורהיטים מהמאות ה-17 עד ה-20.

שטיחי קיר ואמנות בלטית

שטיחי הקיר הפלמיים הם פריטים מרשימים בגודלם ובאיכות האריגה, מהסוג שנתלה באולמות אצולה. הקטע הבלטי, לעומת זאת, הוא כמעט הפוך באופיו: ציור וגרפיקה של אמנים ליטאים, לטבים ואסטונים מראשית המאה ה-20, תקופה שבה שלוש המדינות בנו לעצמן זהות תרבותית עצמאית. לחובבי ציור ליטאי מומלץ להשלים את התמונה במוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס, שבו מוצג אוסף היצירות הגדול בעולם של הצייר והמלחין מיקלויוס קונסטנטינאס צ'ורליוניס.

הבניין ופסל "האדם" - יצירה בפני עצמה

המבנה שנפתח בכיכר העצמאות בסוף שנות ה-80 נחשב לאחת הדוגמאות החשובות ביותר לאדריכלות פוסטמודרנית בליטא, והוא עצמו הוכרז כערך תרבות מוגן.

פוסטמודרניזם ליטאי בשנות ה-80

הבניין תוכנן בידי האדריכלים אאוגניוס מיליונאס, קסטוטיס קיסיאליוס וסאולויס יושקיס, ונפתח בשלהי התקופה הסובייטית - ממש ערב חידוש העצמאות. זהו תזמון היסטורי יוצא דופן: מוסד תרבות שנבנה תחת משטר אחד ונפתח כשהעולם סביבו כבר משתנה.

מבחינה אדריכלית, זה בניין שמדבר בשפה שונה לגמרי מהמודרניזם הבין-מלחמתי המפורסם של קובנה, זה שנרשם ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. במקום הפונקציונליות הנקייה של שנות ה-30, יש כאן משחק בציטוטים קלאסיים, נפחים גיאומטריים והיררכיה מונומנטלית של מדרגות וכניסה. חובבי אדריכלות שמגיעים לקובנה בשביל המודרניזם מוצאים בו ניגוד מרתק שמסביר בדיוק מה השתנה בחמישים השנים שביניהם.

"האדם" של פטראס מאזוראס

על מדרגות הכניסה ניצב פסל עירום גברי בגובה של כשישה מטרים, פרי ידיו של הפסל פטראס מאזוראס. הפסל נוצר באמצע שנות ה-80 והוצב במקומו בתחילת שנות ה-90. הוא מבוסס על מסורת הפיסול הקלאסית - גוף ריאליסטי, האדרת היופי העירום - עם פרט אחד שובר מוסכמות: שיער סבוך ומרחף, שנועד לרמוז שהדמות ירדה מהשמיים.

הפסל הפך לאחד המדוברים בליטא. היו לאורך השנים ניסיונות שונים "להלביש" אותו, חלקם ברצינות וחלקם באירוניה, והוויכוח סביבו הוא בעצמו פרק בהיסטוריה התרבותית של העיר. היום הוא מסמל בעיני רבים חופש והתנגדות לצנזורה, והוא מהאתרים המצולמים ביותר בקובנה. גם אם הגלריה סגורה, הפסל עומד במקומו וזמין לצפייה בכל שעה - מה שהופך את כיכר העצמאות לעצירה שווה גם בלי כרטיס כניסה.

תכנון הביקור: מיקום, שעות ומה לבדוק מראש

הגלריה יושבת בקצה המזרחי של שדרת החירות, בכתובת Nepriklausomybės a. 12, במרחק הליכה קצר מרוב מלונות המרכז - אבל לפני שיוצאים חובה לוודא שהיא פתוחה.

איפה זה נמצא ואיך מגיעים

כיכר העצמאות (Nepriklausomybės aikštė) נמצאת בקצה אחד של שדרת החירות (Laisvės alėja), הרחוב להולכי רגל שחוצה את מרכז קובנה לאורך כקילומטר וחצי. מהעיר העתיקה זו הליכה של כ-25-30 דקות במסלול ישר לחלוטין לאורך השדרה, ומרוב מלונות המרכז מדובר בעשר דקות או פחות. בכיכר עצמה עוצרים גם קווי אוטובוס וטרוליבוס עירוניים, ותחנת מוניות זמינה תמיד. מי שמגיע ברכב ימצא חניה בתשלום ברחובות הסמוכים - במרכז קובנה החניה מוסדרת ולרוב זמינה.

לבדוק את סטטוס הפתיחה - הנקודה הקריטית

הבניין עבר תקופות ממושכות של סגירה לצורכי שיפוץ, והמוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס מפרסם את מצב הסניף באתרו. חלקים מהאוסף הוצגו בינתיים בסניפים אחרים ובתערוכות אורח מחוץ לליטא, כך שגם כשהבניין סגור, האוסף עצמו לא בהכרח נעלם מהעין. שתי פעולות פשוטות לפני הנסיעה: לבדוק את דף הסניף באתר המוזיאון, ובמקרה של ספק לשלוח מייל או להתקשר לגלריה. שעות הפתיחה של סניפי המוזיאון בקובנה נעות בדרך כלל בין 10:00 ל-18:00, עם ימים מסוימים שנפתחים מאוחר יותר ונסגרים ב-19:00 או ב-20:00, ורוב הסניפים סגורים בימי שני. הכניסה האחרונה מתאפשרת כחצי שעה לפני הסגירה.

כמה זמן להקצות ומה יש בפנים

שעה וחצי עד שעתיים הן הקצאה נכונה לביקור מלא ורגוע. מעבר לאולמות התצוגה, המתחם כלל לאורך השנים מרכז מידע לאמנות עכשווית, אולם הרצאות, אולם קולנוע קטן, סטודיו לחינוך אסתטי לילדים ותצוגה מותאמת למבקרים עיוורים ולקויי ראייה, שבה היצירות בנויות לנגיעה - צבע בשכבות עבות, תבליטים חרוטים במקום הדפסים ותוויות בברייל. מחירי הכרטיסים בליטא נמוכים משמעותית ממערב אירופה, אך מומלץ לבדוק מחיר מייצג מול המוזיאון סמוך לביקור.

מי שרוצה להבין את ההקשר העירוני של הבניין יכול לשלב סיור הליכה בן שעתיים בקובנה או סיור מותאם אישית עם מדריך מקומי, שמאפשר לבקש דגש על אדריכלות ואמנות.

מה יש מסביב - מסלול מוזיאונים ברגל

סביב הגלריה מרוכזים כמה מהמוסדות התרבותיים החשובים בקובנה, כולם בטווח הליכה של רבע שעה לכל היותר - מה שהופך את האזור למסלול תרבות מלא ליום שלם.

המוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס ומוזיאון השדים

ברחוב פוטווינסקיס, כחמש דקות הליכה צפונה, יושבים זה לצד זה שני מוזיאונים שונים לחלוטין. המוזיאון הלאומי לאמנות ע"ש צ'ורליוניס הוא מוסד האם של גלריית ז'ילינסקאס, נוסד בתחילת שנות ה-20 והוא מהוותיקים והגדולים בליטא, עם למעלה מ-350 אלף פריטים ואחת עשרה שלוחות בקובנה ובדרוסקיניקאי. לידו נמצא מוזיאון השדים, אוסף מוזר ומהנה של אלפי דמויות שדים מכל העולם - שילוב מושלם למי שמטייל עם ילדים ורוצה לאזן ביקור "רציני" במשהו קליל.

גלריית התמונות של קובנה

ברחוב דונלייטיס, במרחק דקות ספורות, פועלת גלריית התמונות של קובנה. זהו בדיוק הבניין שנועד במקור לאכסן את אוסף ז'ילינסקאס, ושהתברר כקטן מדי. גם היום מוצג בו חלק מהיצירות שתרם האספן, לצד אמנות ליטאית ובינלאומית ותערוכות מתחלפות - כך שזו התחנה ההגיונית הראשונה למי שמגלה שהבניין הראשי סגור.

הכיכר עצמה ושדרת החירות

בכיכר העצמאות עומדת גם כנסיית מיכאל הקדוש, המוכרת בפי המקומיים כ"סוֹבּוֹראס". היא נבנתה בשלהי המאה ה-19 כקתדרלה אורתודוקסית עבור חיל המצב של מבצר קובנה, בסגנון ניאו-ביזנטי, עם חמש כיפות שהגבוהה בהן מתנשאת לגובה של כ-50 מטרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוסבה לכנסייה קתולית, ובתקופה הסובייטית שימשה בעצמה גלריה לאמנות. במרתפיה פועל מוזיאון לעיוורים, מהראשונים מסוגו במזרח אירופה. משם משתרעת שדרת החירות מערבה עד לעיר העתיקה, עם בתי קפה, חנויות ובנייני מודרניזם משנות ה-30 משני עבריה. סיור מודרך יכול לחבר את כל הנקודות האלה יחד - סיור פרטי בעיר העתיקה של קובנה נמשך כשעתיים וחצי ומכסה את הציר ההיסטורי המרכזי, ולערב יש גם סיור רפאים פרטי בעיר העתיקה.

טיפים למטייל הישראלי: הגעה, עלויות ועונות

ליטא היא מהיעדים המשתלמים והבטוחים באירופה, וקובנה זולה אף יותר מווילנה - מה שהופך יום מוזיאונים כאן לאחת התמורות הטובות ביותר לכסף ביבשת.

איך מגיעים מישראל

הקו הישיר מתל אביב לליטא מגיע לווילנה, ומופעל בעונות שונות בידי מספר חברות. משדה התעופה של וילנה לקובנה הנסיעה קצרה יחסית - כשעה עד שעה ורבע ברכב שכור או באוטובוס בין-עירוני, וגם ברכבת יש חיבור נוח. לשדה התעופה של קובנה עצמה מגיעות טיסות של חברות לואו קוסט אירופיות, כך שאפשר גם לשלב עצירה במרכז אירופה. את הטיסות משווים בנוחות דרך מנוע השוואת הטיסות, ולמי שמתכנן סיבוב בבלטיות כדאי לשקול השכרת רכב - המרחקים קצרים והכבישים מצוינים.

עלויות, בטיחות ותשלומים

• רמת המחירים בליטא נמוכה משמעותית ממערב אירופה: כניסה למוזיאון, ארוחה או נסיעה במונית יעלו כאן חלק ממה שישלמו בברלין או בפריז
• ליטא נחשבת למדינה בטוחה מאוד למטיילים, כולל להליכה במרכז העיר בשעות הערב
• המטבע הוא אירו, וכרטיסי אשראי מתקבלים כמעט בכל מקום - כולל בקופות המוזיאונים ובאוטובוסים
• אנגלית מדוברת היטב בקרב הצעירים ובמוסדות התרבות; חומרי ההסבר במוזיאונים המרכזיים זמינים גם באנגלית

מתי הכי כדאי לבוא

הקיץ בקובנה נעים ומלא אירועים תרבותיים, אך גם עמוס יחסית. האביב והסתיו מציעים מזג אוויר סביר ומחירים נוחים יותר, וזו העונה שבה מוזיאונים הם התירוץ המושלם לשעות אחר הצהריים. החורף קר ומושלג, עם ימים קצרים - אבל דווקא אז יום מוזיאונים סביב כיכר העצמאות הופך להיות התוכנית הנכונה, במיוחד עם ילדים. מדי קיץ מתקיימים בעיר פסטיבלי מוזיקה ואמנות, וחלקם משתמשים במרחבי המוזיאונים ובכיכרות העיר. לתכנון רחב יותר של הטיול אפשר להיעזר במידע הנוסף על אטרקציות ומוזיאונים בקובנה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• האוסף מונה 1,683 יצירות שנתרמו לקובנה בין השנים 1974 ל-1988 בידי אספן יחיד שחי בברלין המערבית
• הגלריה היא סניף של המוזיאון הלאומי לאמנות ע"ש צ'ורליוניס, שמפעיל אחת עשרה שלוחות בקובנה ובדרוסקיניקאי
• הבניין בכיכר העצמאות נפתח בסוף שנות ה-80 ונחשב לאחת הדוגמאות החשובות לאדריכלות פוסטמודרנית בליטא; הוא הוכרז כערך תרבות מוגן
• הבניין עבר תקופות ממושכות של סגירה לשיפוץ - יש לבדוק את סטטוס הפתיחה באתר המוזיאון או בטלפון לפני ההגעה
• חלק מהיצירות שתרם האספן מוצג גם בגלריית התמונות של קובנה ברחוב דונלייטיס, במרחק דקות הליכה
• רוב סניפי המוזיאון בקובנה סגורים בימי שני, והכניסה האחרונה מתאפשרת כחצי שעה לפני הסגירה

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בלי לבדוק מראש אם הבניין פתוח - שיפוצים ממושכים סגרו אותו לתקופות ארוכות
• לבלבל בין הגלריה בכיכר העצמאות לבין גלריית התמונות של קובנה ברחוב דונלייטיס - שני מבנים שונים של אותו מוזיאון
• להקצות חצי שעה לביקור: האוסף המצרי והאמנות השימושית דורשים זמן צפייה אמיתי
• להגיע ביום שני, כשרוב מוסדות המוזיאון בעיר סגורים
• לצפות לאולמות בסדר גודל של מוזיאון אירופי מרכזי - זהו אוסף פרטי ממוקד, וזו בדיוק עוצמתו
• לקבל כל אטריבוציה כמובנת מאליה: חלק מהיצירות והפריטים העתיקים נדונו במחקר, וכדאי לקרוא את התוויות בקפידה

שאלות נפוצות

האם גלריית ז'ילינסקאס פתוחה למבקרים?

הבניין בכיכר העצמאות עבר תקופות ממושכות של סגירה לצורכי שיפוץ. המוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס מפרסם את מצב הסניף באתרו, ולכן חובה לבדוק את סטטוס הפתיחה לפני ההגעה - באתר, במייל או בטלפון. גם כשהבניין סגור, חלק מהאוסף מוצג בסניפים אחרים של המוזיאון ובתערוכות אורח.

מה הפריטים המפורסמים ביותר באוסף?

שלושה בולטים: אוסף מצרים העתיקה, שהוא הגדול בליטא וכולל מומיה, מסכות קבורה ושבר פפירוס מ"ספר המתים"; ציור צליבה גדול המיוחס לפטר פאול רובנס, שהאטריבוציה שלו שנויה במחלוקת; ואוסף פורצלן ובו פריטי מייסן לצד פורצלן סיני ויפני. מחוץ לבניין ניצב פסל "האדם" בגובה כשישה מטרים.

מי היה מיכולס ז'ילינסקאס?

אספן ואיש עסקים ליטאי (1904-1992) שנולד בדרום ליטא, למד בקובנה, נמלט מערבה עם תחילת הכיבוש הסובייטי בשנת 1940 והתמקם בברלין המערבית. שם רכש אוסף אמנות זרה גדול, ובין 1974 ל-1988 תרם אותו במשלוחים לעיר קובנה, מתוך רצון מוצהר לחזק את הרוח הלאומית הליטאית. הוא נפטר בווילנה.

כמה זמן צריך להקצות לביקור?

שעה וחצי עד שעתיים מספיקות לסיור מלא ורגוע בכל תחומי האוסף. מי שמגיע בעיקר בשביל האוסף המצרי או הפורצלן יסתדר בשעה. אם משלבים ביקור נוסף במוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס ובמוזיאון השדים הסמוך, כדאי להקצות חצי יום שלם לאזור.

מה עושים אם הגלריה סגורה?

התחנה הראשונה היא גלריית התמונות של קובנה ברחוב דונלייטיס, המבנה שיועד במקור לאוסף - גם בו מוצגות יצירות שתרם ז'ילינסקאס. בנוסף, בטווח הליכה קצר נמצאים המוזיאון הלאומי ע"ש צ'ורליוניס ומוזיאון השדים. פסל "האדם" וכנסיית מיכאל הקדוש בכיכר עצמה זמינים לצפייה תמיד וללא תשלום.

האם המקום מתאים לילדים?

בהחלט. המומיה, הסרקופג ומסכות הקבורה מרתקים ילדים בגיל בית ספר, והמתחם כלל לאורך השנים סטודיו לחינוך אסתטי לילדים. שווה להסביר מראש מה זו מומיה כדי שהמפגש לא יהיה מפחיד, ולשלב את הביקור עם מוזיאון השדים הסמוך - שילוב שעובד מצוין על משפחות.