פסלי קובנה – סיור בין פסלי הברונזה ואמנות הרחוב בעיר העתיקה

פסלי קובנה הם רשת של עשרות עבודות ברונזה, פליז, אבן ומתכת שפזורות ברחובות העיר העתיקה ובשדרות המרכזיות, רובן בגובה העין ורבות מהן שובבות במכוון - ואפשר לעבור על פני החשובות שבהן ברגל, בשעתיים וחצי עד ארבע שעות, בלי לשלם על אף כרטיס כניסה. החלוקה פשוטה: גרעין של עבודות דקורטיביות משנות השישים עד השמונים, שכבה חדשה של פסלים קטנים והומוריסטיים שהוצבו בעקבות תחרות רעיונות עירונית, ומעליהם סדר גודל של כמאה קירות מצוירים במרכז העיר.

מה שהופך את קובנה למעניינת במיוחד הוא הצפיפות. העיר העתיקה משתרעת על שטח קומפקטי בין טירת קובנה לכיכר בית העירייה, ורוב הפסלים הקטנים מרוכזים בעצם ברחוב אחד - רחוב וילניאוס, הרחוב הוותיק ביותר בעיר. משם ממשיכים ישירות אל שדרות החירות, ציר הולכי הרגל הארוך של המרכז, ובו כבר עומדות האנדרטאות הגדולות ועבודות הזיכרון.

ליטא זולה משמעותית ממערב אירופה, בטוחה מאוד להליכה גם בשעות הערב, וקובנה קטנה מספיק כדי שהכול ייעשה ברגל. למי שמגיע מישראל לכמה ימים בעיר, זו אחת החוויות המתגמלות ביותר - ובוודאי המצטלמת ביותר.

איך קובנה הפכה לעיר של פסלים קטנים

הרחוב הליטאי לא היה תמיד מלא פסלים. הגרעין הראשון נוצר בין שנות השישים לשנות השמונים, כשעיריית קובנה הזמינה מזרקות ודמויות דקורטיביות עבור אזורי הולכי רגל חדשים שנפתחו במרכז. מאותה תקופה שרדו עבודות כמו מזרקת הכלבים ברחוב רוטושס, באר המזל בכיכר בית העירייה ופסל הפליז בפינת שדרות החירות. הן נעשו בחומרים כבדים - גרניט, בטון, נחושת מרוקעת - ורובן עדיין עומדות במקומן המקורי, מה שהופך אותן למעין שכבה ארכיאולוגית של טעם עירוני ישן.

תחרות הרעיונות שהחזירה פסלים לרחוב

הגל השני שונה לחלוטין. עיריית קובנה מפעילה תחרות רעיונות ציבורית שאליה יכולים להגיש הצעות אמנים, מעצבים וגם תושבים מן השורה - לפסל, למיצב אור, לעבודת עיצוב או לאמנות רחוב במקום מוגדר בעיר. ההצעות הזוכות מקבלות מימון ומגיעות בפועל אל המדרכה. באחד הסבבים הוגשו 35 הצעות לנקודה אחת בלבד, ומתוכן נבחרו כמה מהעבודות המזוהות ביותר עם קובנה כיום. התוצאה היא סגנון מובחן: פסלים קטנים, אנושיים, לרוב עם קריצה, שמוצבים ישירות על הרצפה ולא על כן גבוה - בדיוק ההפך מהמונומנטליות של הדור הקודם.

מה נשאר משנת בירת התרבות

התואר בירת התרבות האירופית האיץ את התהליך מאוד. במרכז העיר יש היום סדר גודל של כמאה קירות מצוירים, חלקם בגודל של קומות שלמות, וחלקם עוסקים ישירות בזיכרון המקומי - כולל תצלומים מוגדלים של משפחות יהודיות מתקופת בין המלחמות שהודפסו על קירות בתי מגורים. את הרקע האדריכלי מספק המודרניזם של קובנה: כ-6,000 מבנים מהתקופה שבה שימשה העיר בירה זמנית, 44 מהם נושאים את תו המורשת האירופית, והמכלול הוכר ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. מי שרוצה לקשור בין השכבות בעזרת מקומי יכול להזמין סיור הליכה מותאם אישית עם מורה דרך מקומי ולבקש דגש על אמנות ציבורית. פרטים נוספים על העיר אפשר למצוא בעמוד הראשי של קובנה.

רחוב וילניאוס: שני פסלי הברונזה שכולם מצטלמים איתם

רחוב וילניאוס הוא הרחוב הוותיק ביותר בקובנה, חלק מהדרך שקישרה בימי הביניים את הטירה עם וילנה. כיום הוא מדרחוב מרוצף עם בתי קפה שמוציאים שולחנות החוצה, ובקטע אחד שלו מרוכזים שני הפסלים הקטנים המצולמים ביותר בעיר. שניהם ברונזה, שניהם הוצבו באותה שנה, ושניהם נבחרו באותה תחרות עירונית - וזה לא מקרה שהם ממוקמים בגובה שמאפשר לילד לגעת ולמבוגר להתכופף.

ארנב הזן - הפסל שמסרב להשתתף במרוץ

ליד פתח המעבר התת-קרקעי, בקצה המזרחי של הרחוב, יושבת דמות ברונזה קטנה בתנוחת מדיטציה, לבושה כארנב. היוצר, הפסל לוקאס שיופשינסקאס, תיאר אותה כקריקטורה עצמית של האדם העירוני - זה שממהר תמיד, רך ופחדן. על הבסיס חרוטה שורה שהיא כל הרעיון: הטקטיקה הטובה ביותר במרוצי ארנבים היא לא להשתתף בהם. לפי הפסל, גם מי שמנצח במרוץ כזה נשאר ארנב שרץ ומפחד. המיקום נבחר במכוון - בדיוק בנקודה שבה כולם ממהרים לרדת אל המעבר התת-קרקעי, והפסל מבקש שתעצרו לרגע.

"אל תתבהה!" - הילד, הכלב והרחוב שנעלם

כמה עשרות מטרים משם ניצבת קומפוזיציה של ילד רכוב על אופניים שכלב רודף אחריו, מאת הפסל קסטוטיס בלצ'יונאס. הבדיחה כאן היסטורית ולא רק ויזואלית. באמצע המאה ה-19, כשתוכננו מחדש רחובות קובנה, מסלולו של רחוב וילניאוס הוזז, ובית מגורים נבנה בדיוק על התוואי הישן. את התוואי ההוא סימנו בהמשך במרצפות מקווקוות שנראות כאילו הן נבלעות מתחת לבניין - והילד בפסל, שמסובב את ראשו לאחור אל הכלב, עומד להיתקל בקיר שצץ פתאום מולו. מי שמכיר את הסיפור רואה פסל אחר לגמרי, ומי שלא - פשוט מצלם ילד מצחיק על אופניים.

מה עוד יש ברחוב עצמו

הרחוב מסתיים בקתדרלה של קובנה, המבנה הגותי הגדול בליטא, ולאורכו כמה חצרות פנימיות פתוחות ששוות הצצה. בקיץ הרחוב עמוס, ובחורף הוא כמעט ריק - מה שדווקא נוח לצילום. אל תסתפקו במסלול הישר: חלק מהעבודות הקטנות בעיר העתיקה מוסתרות בכניסות צדדיות ובפינות בין בניינים.

כיכר בית העירייה והסמטאות: באר המזל, הכלבים והמשורר

כיכר בית העירייה היא הלב של העיר העתיקה, ובה עומד המבנה הלבן והמוארך שזכה לכינוי המקומי "הברבור הלבן". סביב הכיכר ובסמטאות היוצאות ממנה מרוכזות שלוש עבודות שמייצגות שלוש תקופות שונות לחלוטין.

באר המזל

מזרקה-פסל מאבן ומברונזה, מאת הפסל יורטיס זלנסאס יחד עם האדריכל אנטאנאס טרנאוסקאס, שהוצבה בשנת 1988. היא נשענת על אגדה מקומית מהמאה ה-17 בערך, על בן אצולה עני שהתאהב בבתו של ראש העיר. בעבודה משולבים זוג מתנשק, חד-קרן כסמל מזל, סירה, גלגל ושמש - כלומר נסיעה, הפלגה ואור. זו אחת מנקודות המפגש הפופולריות בעיר העתיקה, ובעונות החמות הכיכר סביבה מלאה בזוגות שיוצאים מטקסי נישואין בבית העירייה.

מזרקת הכלבים והאגדה הנפוליאונית

ברחוב רוטושס, כמה צעדים מהכיכר, ניצבת מזרקה מגרניט ומברונזה של שני כלבים גדולים מאת ויטאוטאס נרוטיס, משנת 1987. הסיפור שנקשר בה מספר שנפוליאון שהה בעיר העתיקה, וכשהתקרבו הקוזאקים החלו כלבי השמירה לנבוח והצילו את הקיסר שהספיק לסגת. פרט קטן שכמעט כל העוברים מפספסים: על המדליונים שבקולרי הכלבים חתום מונוגרם היוצר לצד שנת היצירה. שווה להתקרב ולהסתכל.

המשורר שהיד שלו מסתירה סוד

בקצה הכיכר יושב פסל גרניט של מאירוניס, המשורר והכומר שהיה מהדמויות המרכזיות בתחייה הלאומית הליטאית. הפסל, מאת גדימינאס יוקובוניס, הוצב בשנת 1977 - כלומר עמוק בתוך התקופה הסובייטית. לפי מסורת מקומית עיקשת, היוצר העמיד את המשורר נשען על ידו במכוון כדי לכסות את צווארון הכומר, משום שהצנזורה של אז התקשתה אפילו עם המילה "כומר" על לוחות זיכרון. זו לא ברונזה, אבל בלעדיה מסלול פסלים בקובנה חסר את אחד הסיפורים היפים שלו.

סביב הטירה ופארק סנטקה: הפסלים הגדולים

הקצה הצפון-מערבי של העיר העתיקה, סביב טירת קובנה ופארק סנטקה, מרכז את העבודות הגדולות - אלה שנועדו להיראות ממרחק ולא מקרוב.

לוחם החופש

מול הטירה ניצב פסל רכוב בגובה של כשבעה מטרים, בדמות האביר החמוש בחרב ובמגן שמופיע בסמל המדינה הליטאי מאז המאה ה-15. הוא הוצב לציון מאה שנה להכרזת העצמאות של ליטא. את הפסל יצר ארונאס סקאלאוסקאס, ויציקתו בוצעה בקייב בידי הצורפים בוריס קרילוב ואולס סידורוק; הוא הובא לקובנה בשלושה חלקים והורכב במקום. הפרט שהופך אותו למקומי במיוחד: היוצר בחר להעניק לדמות את פניו של רומאס קלנטה, הצעיר הליטאי שהצית את עצמו בקובנה במחאה נגד המשטר הסובייטי בשנת 1972. זו אחת הנקודות שבהן הסמל הלאומי והזיכרון האישי מתמזגים לפסל אחד.

נגן הקנקלס ופארק סנטקה

סמוך לטירה עומד פסל גרניט של נגן קנקלס - כלי המיתר הליטאי המסורתי - מאת רוברטאס אנטיניס האב, משנת 1975. משם ממשיכים לפארק סנטקה שבמפגש הנמונאס והנריס, מפגש שנתן לפארק את שמו. בפארק הוצבו שתי עבודות מתכת מודרניות: מבנה פלדה כבד במיוחד מאת טאדאס ווסיליוס, ופסל של דמות-אצטרובל מאת לוקאס שיופשינסקאס - אותו יוצר שחתום על ארנב הזן. בכיכר קטנה בין רחובות מויטינס וקוזמוס עומדת עבודת פלדה בשם "אנדרטה לשגרה" מאת האדריכל אאודריס קרליוס, גרסה מרירה יותר של אותו הומור עירוני.

הפסל שמיועד לנהגים

בכיכר התנועה שבמפגש הרחובות יורברקו, יונבוס ושאוקליו הוצבה עבודת פלדה מוקשה בשם "מרוצים", שוב מאת ווסיליוס. היא לא מיועדת כלל להולכי רגל אלא לנהגים שחולפים על פניה - עוד הוכחה לכך שאמנות ציבורית בקובנה מזמן חרגה מגבולות העיר העתיקה. מי שמעדיף לכסות את כל הצירים האלה בשעתיים מסודרות יכול לצרף סיור הליכה בן שעתיים בקובנה שמתחיל באזור הטירה. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.

שדרות החירות: מוויטאוטאס הגדול ועד קיר האורות

שדרות החירות הן ציר הולכי הרגל המרכזי של קובנה: כקילומטר וחצי של שדרה מוצלת שנסגרה לתנועה בשנת 1982, ונחשבת לרחוב הולכי הרגל הארוך במזרח אירופה. כאן כבר לא מדובר בפסלונים על המדרכה אלא בעבודות שמעצבות את הזיכרון הלאומי.

פסל ויטאוטאס הגדול

הפסל המקורי, מאת וינצאס גריבאס, הוצב בשנת 1932 בתקופה שבה קובנה שימשה בירה זמנית של ליטא. בשנת 1952 הוא הושמד, ורק בשנת 1990 הוקם עותק מדויק ביוזמת תנועה אזרחית - הפעם בשדרות החירות, משום שבמקום המקורי כבר נבנו מבנים. הדוכס הגדול ניצב על ארבעה לוחמים מובסים המייצגים את פולין, אורדת הזהב, המסדר הטבטוני ומוסקבה, ועל הכן משובצת מפת ברונזה של הדוכסות הגדולה בשיא גבולותיה, עם ערים כמו קייב וסמולנסק. זהו אחד השיעורים הוויזואליים החדים ביותר בהיסטוריה הליטאית שאפשר לקבל בעמידה ברחוב.

הסירה שמעל הראש

מי שהולך בשדרה ומסתכל רק קדימה מפספס: מעל הציר תלויה סירת נירוסטה מאת טאדאס ווסיליוס - דוגמה טובה לאיך קובנה משתמשת גם באוויר שמעל המדרחוב. בפינת רחוב אוז'שקינס עומד פסל פליז משנת 1979 בשם "בשורה", מאת אריקאס דאוגוליס, אחד השרידים היפים של הגל הדקורטיבי הקודם.

אנדרטת האור של יאן צוורטנדייק

מול בית מספר 29 בשדרה, במקום שבו פעל בעבר משרד פיליפס, ניצב מיצב אור ברוחב של כשבעה מטרים מאת האמנית ההולנדית ג'יני ווס, שנחנך ביוני 2018 בנוכחות מלך הולנד וילם-אלכסנדר. הוא מוקדש ליאן צוורטנדייק, איש עסקים הולנדי שכיהן גם כקונסול כבוד, ושבקיץ 1940 החל להנפיק ליהודים בליטא אישורי כניסה לקוראסאו, מושבה הולנדית בקריביים. האישורים האלה היו החוליה הראשונה בשרשרת: על בסיסם הנפיק סגן הקונסול היפני צ'יונה סוגיהרה אשרות מעבר דרך יפן, ואלפי אנשים הצליחו לצאת מליטא לפני הכיבוש הנאצי. לפי ההערכות המקובלות הצילו השניים יחד סדר גודל של כעשרת אלפים בני אדם. המיצב בנוי מאלפי גופי זכוכית מוארים, ובחירת החומר אינה מקרית - פיליפס הייתה אז יצרנית הנורות הגדולה בעולם. זו נקודה שכדאי לעמוד בה בשקט כמה דקות, ולא רק לצלם ולהמשיך הלאה.

מברונזה לקירות: אמנות הרחוב הגדולה של קובנה

לצד הברונזה, קובנה בנתה לעצמה מוניטין בינלאומי דווקא בזכות קירות. חלק מהעבודות ענקיות, חלקן חוקיות לחלוטין ומוזמנות, וכמה מהן הפכו לסמל של העיר לא פחות מהטירה.

הזקן החכם

הקיר המזוהה ביותר עם העיר נמצא ברחוב יונבוס, על חזית מפעל נעליים נטוש לשעבר. שטחו כ-440 מטרים רבועים, הוא צויר בשנת 2013 בידי הצמד ז'יגימנטאס אמלינאס וטאדאס שימקוס, והוא נחשב לעבודת אמנות הרחוב הגדולה הראשונה בליטא. הדמות היא מחווה ליורגיס מצ'ונאס, יליד ליטא שהיה ממייסדי תנועת פלוקסוס; המקטרת שהוא מעשן מכוסה קבוצות כוכבים, גלימתו מעוטרת בעפרונות ובמכחולים, ורגליו היחפות הן רמז לעברו של הבניין כמפעל נעליים. את הקיר צריך לצלם ממרחק - הוא פשוט לא נכנס לפריים מקרוב.

גלריית החצר

בחצר מגורים ברחוב אוז'שקינס פועלת גלריה פתוחה שיזם האמן ויטניס יאקאס, שגר במקום. הוא שם לב שהשכנים אינם מכירים זה את זה ואינם זוכרים את עברה של החצר, והתחיל לתלות על הקירות תצלומים של המשפחות היהודיות שחיו שם לפני מלחמת העולם השנייה - זהו אזור שהיה מאוכלס ברובו ביהודים בתקופת בין המלחמות. עם השנים הצטרפו ציורי קיר, מיצבים ופסלים קטנים, ורוב השכנים הפכו לשותפים בפרויקט. הכניסה חופשית, אבל זו חצר מגורים פעילה - נכנסים בשקט, בשעות סבירות, ולא מצלמים לתוך חלונות.

עוד קירות ששווים סטייה

• בחצר של האוניברסיטה הטכנולוגית ברחוב מיצקביצ'אוס - שתי דמויות נשים מציורי לאונרדו, מצוירות מחדש כצעירות בנות זמננו עם אוזניות, מאת לינאס קאזיוליוניס.
• ברחוב דאוקנטו - קיר שמספר תשעה עשורים של רדיו ליטאי, מאת טאדאס וינצאיטיס.
• בגן שליד מוזיאון המלחמה - פסל קלאסי שנראה כאילו הוא מפזר כוכבים שצוירו על הקיר מאחוריו; הכוכבים נוספו בשנת 2008 בידי אמן רחוב מקומי, והאפקט עובד בעיקר אחרי רדת החשכה.

מי שרוצה לשלב את הקירות עם ההיסטוריה הכבדה של האזור יכול לצרף סיור פרטי בעיר העתיקה עם ביקור במוזיאון המצודה התשיעית, שנקודת המפגש שלו נמצאת ליד הטירה.

פסלי חיות ודמויות מחוץ למרכז

לא כל העבודות הטובות נמצאות בעיר העתיקה. שלוש מהן מצדיקות סטייה קצרה, במיוחד למי שנשאר בקובנה יותר מיומיים או מסתובב עם ילדים.

ביטה, כלבת הסן-ברנר של קובנה

ברובע ז'אליאקלניס, ליד השוק המקומי, עומד פסל ברונזה בגודל טבעי של כלבה. ביטה חיה בקובנה בין השנים 2004 ל-2016 והפכה לדמות עירונית מוכרת: היא חצתה כבישים לבדה, המתינה לרמזורים, נסעה בטרוליבוסים והופיעה בשוק כשסל תלוי בפיה. אחרי מותה הוצב לזכרה פסל מאת לוקאס שיופשינסקאס, ולפי הפרסומים הליטאיים זו האנדרטה הציבורית השלישית בעולם לכלב מגזע סן-ברנר והראשונה לנקבה מהגזע. הסיפור עצמו מספיק כדי להצדיק את הנסיעה הקצרה מהמרכז.

חית הפלא של קובנה

אחת המורשות המוחשיות של שנת בירת התרבות היא יצור מיתולוגי שהומצא במיוחד לעיר והפך לדמות אהובה על ילדים. הפסל המרכזי שלו, מאת דאריוס פטרייקיס, נמצא באי נמונאס בסמוך לאולם ז'לגיריס, ואת המבט הטוב ביותר עליו מקבלים דווקא ממרחק - משביל האופניים שלאורך השדרה או מהגשר הסמוך. שן ענקית של אותו יצור הוצבה באי תנועה בצומת רחובות יונבוס ויאקשטו, לא רחוק מקיר הזקן החכם.

הילדה עם החליל ליד הפוניקולר

בכיכר קטנה ברחוב פוטווינסקיו, סמוך לתחנה התחתונה של הפוניקולר ההיסטורי של ז'אליאקלניס, עומד פסל ברונזה של ילדה עם חליל מאת ברוניוס זלנסאס. אפשר לשלב אותו עם עלייה בפוניקולר עצמו - מהוותיקים באירופה שעדיין פועלים בתאי עץ מקוריים - ולרדת חזרה במדרגות שלצידן עבודת בטון משנת 1990. באותו רחוב עצמו נמצאים גם מוזיאון האמנות הלאומי על שם צ'ורליוניס וכמה עבודות מתכת מהתקופה הסובייטית המאוחרת, כך שהקטע הזה מרכז המון בטווח הליכה קצר. מי שמעדיף לכסות שטח גדול יותר ביום אחד יכול לשקול סיור אופניים עצמאי בן יום בקובנה.

לתכנן את הסיור: מסלול, עונות, צילום והגעה

אין כרטיס, אין תור ואין שעות פתיחה - אבל יש היגיון מסוים בסדר שבו עוברים על הנקודות, והוא חוסך הרבה הליכה כפולה.

מסלול הליכה הגיוני

טירת קובנה ולוחם החופש, משם פארק סנטקה, כיכר בית העירייה עם באר המזל ופסל המשורר, סטייה לרחוב רוטושס אל מזרקת הכלבים, רחוב וילניאוס על שני פסלי הברונזה שלו, ולבסוף שדרות החירות - הסירה התלויה, פסל הפליז, אנדרטת האור ופסל ויטאוטאס הגדול בסמוך למוזיאון המלחמה. כשעתיים וחצי בקצב נוח, שלוש עד ארבע שעות עם עצירות קפה. את הקירות הגדולים ואת הפסלים שמחוץ למרכז עדיף לדחוס ליום נפרד או לעשות על אופניים.

עונות, אור ושעות

הפסלים ברחוב זמינים כל השנה וללא תשלום, אבל האור משתנה דרמטית. בקיץ הצפוני היום ארוך במיוחד ואפשר לצלם עד שעה מאוחרת בערב; בחורף החשכה יורדת מוקדם, ואז דווקא כדאי לתכנן את הפסלים לשעות הצהריים ואת עבודות האור לערב המוקדם. שלג על ראשו של ארנב הברונזה הוא אחד הצילומים היפים של העיר, אבל המדרכות המרוצפות חלקלקות מאוד - נעליים מתאימות חשובות שם יותר מהמצלמה. מוזיאונים ואתרים סגורים לרוב יום או יומיים בשבוע, ולכן שווה לבדוק ימי פתיחה מראש מול האתר הרשמי של כל אתר.

טיפים לצילום

• רוב הפסלים הקטנים נמוכים מאוד - התכופפו לגובה שלהם במקום לצלם מלמעלה. זה ההבדל בין תמונה של חפץ לתמונה של דמות.
• ברונזה מלוטשת מחזירה שמש חזקה ויוצרת נצנוץ; יום מעונן, שכיח מאוד בליטא, נותן תוצאה נקייה יותר.
• הקירות הגדולים דורשים מרחק - חצו את הרחוב או צלמו מהצד השני של הצומת.
• בחצר-הגלריה מדובר בבתי מגורים פעילים; מצלמים את הקירות, לא את השכנים.

הגעה, לינה ועלויות

מישראל אין קו ישיר קבוע לקובנה לאורך כל השנה, ורוב המסלולים כוללים חיבור באירופה או טיסה לווילנה והמשך יבשתי של כשעה וחצי ברכבת או באוטובוס - השוואת טיסות מגלה בדרך כלל כמה חלופות. ליטא בטוחה מאוד גם בשעות הערב, המחירים נמוכים משמעותית ממערב אירופה, וסיור פסלים כזה עולה בדיוק אפס. ללינה, הכי נוח להישאר בטווח הליכה מהעיר העתיקה או מהשדרה - חיפוש מלונות בעיר העתיקה של קובנה מציג את רוב האפשרויות. נקודות התחלה נוספות לתכנון הביקור אפשר למצוא באתר קובנה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• כל פסלי הרחוב בקובנה פתוחים תמיד וללא תשלום - אין כרטיסים, אין שעות פתיחה ואין צורך בהזמנה מראש
• רוב הפסלים הקטנים והמצחיקים מרוכזים ברחוב וילניאוס ובכיכר בית העירייה, בטווח הליכה של דקות ספורות
• מסלול מלא שמחבר את הטירה, העיר העתיקה ושדרות החירות אורך כשעתיים וחצי עד ארבע שעות
• הקירות המצוירים הגדולים והפסלים ברבעים החיצוניים מצדיקים יום נפרד או סיור אופניים
• בחורף החשכה מגיעה מוקדם - כדאי לצלם פסלים ביום ולשמור את עבודות האור לערב
• גלריית החצר היא חצר מגורים פעילה: נכנסים בשקט, בשעות סבירות, ומצלמים רק את העבודות

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להסתפק בשדרות החירות ולפספס לגמרי את רחוב וילניאוס, שבו נמצאים שני הפסלים הקטנים המפורסמים
• לחפש "פסל אחד גדול" ולהתאכזב - העניין כאן הוא המסלול והצטברות הפרטים, לא אתר בודד
• לצלם את הפסלים הקטנים מלמעלה במקום להתכופף לגובה שלהם, מה שהופך דמות מלאת אופי לחפץ אפור
• להתייחס לאנדרטת האור בשדרה כאל עוד נקודת צילום, בלי לעצור ולקרוא במה מדובר
• לדחוס את הרבעים שמחוץ למרכז ליום האחרון ואז לוותר עליהם לגמרי בגלל לחץ זמן
• להניח שכל המוזיאונים והאתרים הסמוכים פתוחים בכל יום - רובם סגורים יום או יומיים בשבוע

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח לעבור על פסלי קובנה המרכזיים?

מסלול הליכה שמחבר את טירת קובנה, פארק סנטקה, כיכר בית העירייה, רחוב וילניאוס ושדרות החירות אורך כשעתיים וחצי בקצב רציף, ושלוש עד ארבע שעות עם עצירות קפה וצילום. הפסלים והקירות שמחוץ למרכז - כמו פסל הכלבה בז'אליאקלניס או יצור הפלא באי נמונאס - מצדיקים חצי יום נוסף או סיבוב על אופניים.

האם צריך לשלם כדי לראות את פסלי הרחוב?

לא. כל הפסלים והקירות המצוירים נמצאים במרחב הציבורי, זמינים בכל שעה וללא כרטיס. תשלום נדרש רק אם בוחרים להוסיף אתר סגור כמו בית העירייה, מוזיאון או סיור מודרך. זו אחת הסיבות שקובנה נחשבת ליעד משתלם במיוחד לעומת ערים במערב אירופה.

איפה בדיוק נמצא ארנב הזן?

הוא יושב ברחוב וילניאוס, ליד פתח המעבר התת-קרקעי בקצה המזרחי של הרחוב. הפסל קטן ונמוך, ולכן קל לחלוף על פניו - שווה להאט באזור המעבר ולחפש דמות ברונזה בתנוחת מדיטציה. על הבסיס שלו חרוטה שורה על מרוצי ארנבים שהיא כל הפואנטה של העבודה.

מהו הפסל המפורסם ביותר בקובנה?

תלוי במדד. הפסל המונומנטלי המזוהה ביותר הוא לוחם החופש שמול טירת קובנה, בגובה כשבעה מטרים. הפסל המצולם ביותר ברשתות הוא דווקא ארנב הזן הקטן ברחוב וילניאוס. ובקטגוריית אמנות הרחוב, הקיר של הזקן החכם ברחוב יונבוס - כ-440 מטרים רבועים - הוא סמל בפני עצמו.

האם הסיור מתאים לילדים?

מאוד. רוב הפסלים הקטנים נמצאים בגובה נגיש, אפשר לגעת בהם ולהצטלם איתם, והם הומוריסטיים באופיים - ילד על אופניים שנרדף על ידי כלב, ארנב מהורהר, שני כלבים גדולים במזרקה, פסל של כלבה אמיתית שהעיר אהבה. המרחקים קצרים והמסלול כולו במדרחוב, מה שמקל על עגלות.

מה הקשר בין אמנות הרחוב בקובנה לתואר בירת התרבות האירופית?

התואר האיץ תהליך שכבר התחיל. הקיר הגדול הראשון בליטא צויר בקובנה עוד קודם לכן, ותחרות הרעיונות העירונית החלה להזרים פסלים קטנים לרחובות. שנת בירת התרבות הוסיפה עשרות עבודות חדשות, יצור מיתולוגי עירוני משלה, ומהלכי זיכרון כמו תצלומי משפחות יהודיות מתקופת בין המלחמות שהוגדלו והועברו אל קירות בתים.