קובנה מחזיקה את אחד האוספים המשונים באירופה - כשלושת אלפים דמויות שדים מכשבעים מדינות, פרושות על שלוש קומות של בית מגורים ישן - ולצידו עיר שלמה של פינות לא שגרתיות: טירה גותית שחלק ממנה נבלע בנהר, חצר מגורים שהפכה לגלריה קהילתית, בונקר אטומי שישה מטרים מתחת לאדמה, קטקומבות שמסיירים בהן בחושך מוחלט ושני פוניקולרים מעץ שעובדים מאז שנות השלושים. העיר השנייה בגודלה בליטא לא ליטשה את עצמה לכדי גלויה, וזו בדיוק הסיבה שהיא כל כך מעניינת.
ההסבר לאופי הזה נעוץ בהיסטוריה. בין 1920 ל-1939, כשוילנה הייתה בשליטה פולנית, קובנה שימשה בירה זמנית של ליטא ובנתה לעצמה בקצב מסחרר עיר חדשה בסגנון מודרניסטי - שכבה אדריכלית שהוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2023. אחר כך הגיעו הכיבוש הסובייטי, המלחמה, שוב הסובייטים ועצמאות ב-1990, וכל שכבה השאירה מרתפים, מבנים נטושים וחפצים שלא נזרקו. התואר בירת התרבות האירופית שהעיר נשאה בשנת 2022 הוסיף גל של קירות מצוירים ומרחבים אמנותיים.
המרחקים בקובנה קטנים והכול מתנקז לשלושה אזורים: העיר העתיקה במפגש נהרות הנימן והנריס, העיר החדשה סביב שדרת החירות, והגבעה הירוקה זליאקלניס שמעליהן. הליטאים ידידותיים, רמת הביטחון גבוהה מאוד, והמחירים נמוכים משמעותית ממערב אירופה - כך שיום שלם של סקרנות עולה כאן פחות מארוחת צהריים בפריז.
מוזיאון השדים - שלוש קומות של שטנים מכל העולם
ברחוב פוטווינסקיו, במעלה מדרון קצר משדרת החירות, עומד בית מגורים שנראה שגרתי לחלוטין ובתוכו אחד האוספים המוזרים ביבשת. מדובר בסניף של המוזיאון הלאומי לאמנות על שם צ'רליוניס, שממוקם ממש ממול, וההצמדה הזו מספרת הרבה: בקובנה האוסף האקסצנטרי לא הודחק לשוליים אלא הוכר כחלק מהתרבות.
איך אוסף שלם התחיל מפסל אחד
הצייר אנטנאס ז'מוידזינביצ'יוס, שחי בשנים 1876 עד 1966, קיבל במתנה ב-1906 פסל שד מגולף בעץ. הסופר והכומר יואוזאס טומאס-ואיז'גנטאס הביא לו ליום השם שלו, ב-13 ביוני, פסל עץ מהמאה ה-18 שכונה "השד הנרמס". מאותו רגע הפכה איסוף השדים לתחביב חייו: חברים, תלמידים ומכרים ברחבי העולם שלחו לו דמויות, והאוסף תפח לאלפי פריטים. הבית שבו גר הפך למוזיאון, וגם היום ממשיכים להצטרף אליו מוצגים חדשים מכשבעים מדינות.
מה באמת רואים בפנים
השד הליטאי המסורתי, הוולניאס, אינו השטן הנוצרי הזועם אלא דמות תעלולן - לעיתים ערמומי, לעיתים טיפש למדי, שמנסה להערים על האיכר ונכשל. חלק גדול מהאוסף הוא גילוף עץ כפרי ליטאי מהסוג הזה, לצד מסכות אפריקאיות ואסייתיות, פסלוני חרס ממקסיקו, קרמיקה יפנית, ואמנות עכשווית שמתייחסת לשדים, מכשפות ויצורים על טבעיים. אחד המוצגים המדוברים ביותר מציג את היטלר וסטלין כשני שדים המרקדים מעל ליטא - אמירה פוליטית חדה שהוצגה כאן עוד בתקופה שבה אמירות כאלה לא נאמרו בקול. מי שמגיע בציפייה לחדר אימה יופתע: זהו מוזיאון פולקלור, סאטירה ואמנות עממית, לא אטרקציית פחד.
מה כדאי לדעת לפני שנכנסים
הביקור נמשך בדרך כלל בין שעה לשעה וחצי, המעבר בין הקומות הוא במדרגות בלבד ואין מעלית - כך שהמקום אינו נגיש לכיסאות גלגלים או לעגלות. שעות הפתיחה משתנות בין ימי השבוע, ורצוי לאמת אותן מול המוזיאון לפני ההגעה. מפה: מוזיאון השדים. פירוט מלא של האוסף, ההיסטוריה והמוצגים הבולטים נמצא במוזיאון השדים בקובנה.
טירת קובנה והאגדות שנצמדו אליה
במפגש בין הנימן לנריס, בקצה הצפוני של העיר העתיקה, עומדת הטירה העתיקה ביותר בליטא. היא נבנתה במאה ה-14 כמעוז מול מסעות המסדר הטבטוני, והייתה יוצאת דופן בזמנה: חומה כפולה עם חפיר ביניהן, מבנה שנועד לספוג מצור ממושך. ב-1362 היא נפלה בידי הטבטונים אחרי מצור של שבועות, נבנתה מחדש והרחיבה את עצמה - ומאז לא הפסיקה להשתנות.
מה נשאר מהטירה ומה בלע הנהר
מי שמגיע ומצפה למבצר שלם יתאכזב, ודווקא זה החלק המרתק. במשך מאות שנים כרסם הנריס את הגדה, ואגף שלם של הטירה - כולל מגדלים - קרס אל תוך המים. מה שנותר הוא כשליש מהמבנה המקורי, מגדל עגול אחד שנשמר היטב ואגף ששוחזר בעשורים האחרונים ומשמש מוזיאון קטן. הפער הזה בין מה שהיה למה שנשאר הוא בדיוק מה שהזין את הפולקלור המקומי.
הגברת הלבנה, האוצר והמנהרות
שלוש אגדות חוזרות בכל סיור מקומי, וחשוב לומר במפורש שאלה סיפורי עם ולא היסטוריה מתועדת. הראשונה מספרת על "הגברת הלבנה", רוחה של צעירה שנספתה בהתקפה על הטירה, שמופיעה על המגדל בשעות הערב כדי להזהיר מפני סכנה. השנייה מדברת על אוצר שהוטמן עמוק מתחת לחומות ברגע של מצור ומעולם לא נמצא, למרות חפירות וניסיונות לאורך הדורות. השלישית עוסקת ברשת מנהרות שמחברת כביכול את הטירה לכיכר העירייה ולמנזרים שבסביבה - מוטיב חוזר בערים מבוצרות באירופה, שבקובנה מקבל דחיפה מכך שמתחת לעיר באמת עוברות מנהרות מתקופות מאוחרות יותר.
לראות את זה אחרת
אפשר להסתפק בכרטיס כניסה למוזיאון הטירה ולסיור עצמאי, אבל האגדות עובדות הרבה יותר טוב עם מדריך: סיור רוחות פרטי בעיר העתיקה נמשך כשעתיים, עובר בין הטירה לסמטאות ומספר גם על עונשים שהוטלו בכיכר, על מבריח מקומי מפורסם ועל משפטי מכשפות. מפה: טירת קובנה. הרחבה על ההיסטוריה והמבנה נמצאת בטירת קובנה.
סיור רוחות בעיר העתיקה של קובנה
שעתיים בין הטירה לסמטאות, עם סיפורי הגברת הלבנה, האוצר האבוד ומשפטי המכשפות - בליווי מדריך מקומי.
בדיקת זמינות ומחיר ←קיימו גלריה וחצרות שמספרות סיפור
אחת הפינות המרגשות בעיר אינה מוזיאון ואינה גובה כרטיס. מרחוב אוז'שקיינס, שנראה כמו כל רחוב מגורים אחר במרכז, נכנסים בשער צדדי אל חצר פנימית ומגלים קירות מכוסים ציורים, תצלומים ישנים ומיצבים - קיימו גלריה (Kiemo Galerija), גלריית החצר.
החצר שהפכה לזיכרון קהילתי
האמן ויטניס יאקאס עבר לגור באחת הדירות בחצר, שם לב שהשכנים בקושי מדברים זה עם זה, ושאיש אינו מזכיר את מי שגר כאן קודם. הבניינים בסביבה אוכלסו לפני מלחמת העולם השנייה בעיקר במשפחות יהודיות, שגורשו ב-1941 אל הגטו בווילייאמפולה. יאקאס החל להדביק על הקירות תצלומים של אותן משפחות, ומשם הפרויקט צמח: השכנים הצטרפו, נוספו ציורים, חפצים תלויים, ספסלים, ואמנים מקומיים ומחו"ל הגיעו להוסיף עבודות. החצר נפתחה לקהל באמצע העשור השני של המאה ונשארה פתוחה תמיד, בלי כרטיס ובלי שעות.
הפיל הוורוד והזקן החכם
שני קירות מצוירים נוספים הפכו לסמלים לא רשמיים של העיר. הפיל הוורוד, גם הוא יצירה של יאקאס, נולד מכתובת אוהבים על קיר והפך לנקודת צילום קבועה. "הזקן החכם" הוא סיפור אחר לגמרי: קריקטורה ענקית על קיר מפעל הנעליים הנטוש ליטואניקה ברחוב יונאבוס, שצייר הצמד גיווה גרפיקה בשנת 2013. הדמות מעשנת מקטרת שמעליה מתפזרות קבוצות כוכבים, וגלימתה מכוסה עפרונות ומכחולים. המקור לדמות הוא ג'ורג' מצ'יונאס, יליד קובנה ומייסד תנועת פלוקסוס, והבניין עצמו שימש באותן שנים חממה לאמנים שכינתה את עצמה "משרד הפלוקסוס".
איך מסיירים בזה נכון
החצר היא בית של אנשים חיים. נכנסים בשקט, לא מצלמים לתוך חלונות ולא מגיעים בקבוצות רועשות בשעות הערב. מפות: קיימו גלריה, קיר הזקן החכם. מי שמעדיף הסבר מסודר על השכבות ההיסטוריות שמאחורי הקירות ימצא ערך אמיתי בסיור הליכה פרטי בקובנה.
מתחת לקובנה: בונקר אטומי, קטקומבות ומנהרות מצודה
הקומה המעניינת ביותר בקובנה נמצאת מתחת לפני הקרקע. שלושה מרחבים תת קרקעיים שונים לחלוטין זה מזה פתוחים למבקרים, וכולם דורשים תכנון מוקדם.
הבונקר האטומי
בשולי העיר, שישה עד שבעה מטרים מתחת לאדמה, שוכן מקלט הגנה אזרחית מהתקופה הסובייטית שהוסב למוזיאון פרטי. האוסף כולל למעלה מאלף ומאתיים פריטים פעילים - מכשירי קשר, גלאי קרינה, ציוד רפואי, קופסאות שחורות ממטוסים - ולצידם אוסף מסכות הגז הגדול בארצות הבלטיות ואוסף יוצא דופן של מצלמות ריגול נסתרות: מצלמה בתוך עניבה, בתוך כפתור מעיל ובתוך חפיסת סיגריות. הכניסה היא בליווי מדריך בלבד, הסיור אורך כשעתיים ויש לתאם מראש. אפשר להבטיח מקום דרך סיור מודרך במוזיאון הבונקר האטומי. מפה: הבונקר האטומי.
המוזיאון שמסיירים בו בחושך מוחלט
מתחת לכנסיית מיכאל המלאך, המבנה הביזנטי הגדול בקצה שדרת החירות, פועלות קטקומבות שהוסבו למוזיאון לעיוורים - הראשון מסוגו במדינות הבלטיות, שנפתח בשנת 2005 במסגרת פרויקט סטודנטים בהנחיית הפסל רוברטס אנטיניס. המבקרים עוברים מסלול מכשולים בחושך מוחלט ומזהים את הסביבה רק דרך מגע, ריח וצליל. הביקור מחייב תיאום טלפוני מראש, הכניסה והיציאה הן במדרגות לוליניות, וזה לא מקום למי שסובל מקלאוסטרופוביה או מחרדה. מפה: המוזיאון לעיוורים.
הפורטים של מצודת קובנה
סביב העיר פרוסה טבעת מצודה שבנתה האימפריה הרוסית במאה ה-19 - אחת מהגדולות במזרח אירופה - ובה שרשרת פורטים ממוספרים ומנהרות. הפורט השביעי, האחרון שנבנה מלבנים, מציג תערוכות על התקופות השונות שעברו עליו. הפורט השמיני נטוש וחלקו מוצף, ועל מדרונותיו מעבדים תושבים גינות ירק מאז תקופת הבירה הזמנית. זהו סוג האתרים שדורש נעליים סגורות, פנס ובדיקה מראש מה פתוח.
המוזיאונים הקטנים שאף אחד לא שולח אליהם
מעבר לאוסף השדים, קובנה מחזיקה שורה של מוזיאונים קטנים שנשארו כמעט ללא שינוי מזה עשורים - וזה בדיוק הקסם שלהם.
מוזיאון תולדות הרפואה והרוקחות
בבית סוחר מהמאה ה-16 בכיכר העירייה יושב אוסף שהחל להיאסף עוד בשנות השלושים ביוזמת פרופסור לרוקחות, ועבר למשכנו הנוכחי ב-1987. בפנים משוחזרים חזית של בית מרקחת ישן על ארונותיו ומגירותיו, מרפאת שיניים מתחילת המאה ה-20 על כיסא הטיפולים המקורי, כלי ניתוח, מכתשים וצנצנות עשבי מרפא. חצי שעה שם מספיקה כדי להבין כמה קרובה הרפואה המודרנית לימי הביניים. מפה: מוזיאון הרפואה והרוקחות.
המוזיאון הזואולוגי
המוזיאון הזואולוגי על שם טדאס איוונאוסקאס נוסד ב-1919 והוא היחיד מסוגו במדינות הבלטיות. שלוש קומות, יותר מרבע מיליון פריטים, ויטרינות עץ מהסוג שכבר לא מייצרים, אוסף פחלוצים גדול הכולל ביזון ושוורי מושק, אולם ציפורים ענק ומחלקה פליאונטולוגית עם שרידי ממותה. זהו מוזיאון בסגנון ישן לחלוטין, ללא מסכי מגע ובלי אפקטים - חוויה שמזכירה מסע בזמן לא פחות מאשר שיעור טבע.
צ'רליוניס - המוזר שהפך לקאנוני
ממש מול מוזיאון השדים עומד המוזיאון הלאומי לאמנות על שם מיקאלויוס קונסטנטינאס צ'רליוניס, מלחין וצייר ליטאי שנפטר צעיר בתחילת המאה ה-20. עבודותיו - סדרות ציורים שנקראות סונטות ופוגות, עם כותרות מוזיקליות ומבנה של תנועות - נחשבו בזמנן חריגות לגמרי, והיום הן הליבה של הקאנון הליטאי. מי שאהב את מוזיאון השדים ימצא כאן את הצד הרציני של אותה נטייה לדמיון. פרטים מלאים נמצאים במוזיאון צ'רליוניס.
פינות שקל לפספס ברחוב עצמו
חלק מהדברים הלא שגרתיים בקובנה לא דורשים כרטיס בכלל - רק לדעת לאן להסתכל.
האדם העירום שעורר סערה
בכניסה לגלריית האמנות על שם מיקאלאס ז'ילינסקאס, בכיכר שליד שדרת החירות, ניצב פסל ברונזה של גבר עירום בגובה של כשישה מטרים. הפסל נוצר ב-1986 בידי פטראס מאזוראס והוצב במקומו ב-1991, ומיד עורר סערה ציבורית. ב-1992 הלבישו אותו סטודנטים מהאקדמיה לאמנות בתחתונים גדולים, ומאז נעשו עוד ניסיונות - חלקם אירוניים, חלקם רציניים - לכסות אותו. הוא עדיין עומד שם.
סימני שיטפון על קירות כנסייה
בקצה הדרומי של העיר העתיקה, על גדת הנימן, עומדת כנסיית ויטאוטס הגדול שנבנתה סביב שנת 1400. ויטאוטס מימן אותה כהודיה על הצלת חייו בקרב נהר הוורסקלה. בגלל קרבתה לנהר היא הוצפה שוב ושוב: תיעוד משנת 1829 מדבר על מים בתוך המבנה, ולוחית על הקיר מציינת גובה של 2.90 מטרים ב-24 במרץ 1946. במרחק דקות משם עומד בית פרקונאס, מבנה גותי חילוני נדיר שהוקם בידי סוחרים הנזאטיים ושימש את סוכנותם במאה ה-15, ולידו סרגל מדידה שמתעד את השיטפונות. מפות: כנסיית ויטאוטס, בית פרקונאס.
שני פוניקולרים מעץ בשירות סדיר
קובנה היא העיר היחידה במדינות הבלטיות שבה יש פוניקולרים, ושניהם עדיין נוסעים. הפוניקולר של זליאקלניס נחנך ב-1931 ונחשב לאחד הוותיקים בעולם שעדיין פועלים; הכבל החשמלי שמעליו משמש רק לתאורה וחימום הקרונות. הפוניקולר של אלכסוטס פועל מאז 1935, קרונותיו עשויים עץ אלון עם ספסלים מקוריים, והוא מוביל לנקודת התצפית הטובה בעיר על העיר העתיקה. הנסיעה קצרה, המחיר סמלי, וזו אחת החוויות המדויקות ביותר של קובנה. הרחבה: פוניקולר זליאקלניס. מפה: פוניקולר אלכסוטס.
גג הבזיליקה
בראש הגבעה הירוקה עומדת בזיליקת תקומת ישו, מבנה מודרניסטי לבן עם מגדל בגובה כשבעים מטרים שהחל להיבנות בתקופת הבירה הזמנית. על גגה משתרעת מרפסת באורך של כארבעים וחמישה מטרים, שאליה עולים במעלית או במדרגות, והנוף ממנה משתרע על כל העיר. מפה: בזיליקת התקומה.
סיור הליכה פרטי בקובנה
כיכר העירייה, בית פרקונאס, סימני השיטפון והחצרות הנסתרות - עם ההסבר ההיסטורי שמחבר בין כל השכבות.
בדיקת זמינות ומחיר ←מנזר פאז'איסליס ורומשישקס ביום אחד
הבארוק היפה בצפון מזרח אירופה ומוזיאון הכפר הפתוח - שילוב מושלם למי שכבר סגר את מרכז העיר.
בדיקת זמינות ומחיר ←מוזר לצד כואב - המקומות שדורשים שקט
סקרנות היא מנוע מצוין לטיול, אבל בקובנה חלק מהאתרים הבלתי שגרתיים אינם משעשעים כלל, והם מחייבים גישה אחרת לחלוטין. שני מקומות מרכזיים ראויים לזמן נפרד ביום, ולא לדחיסה בין אטרקציות קלילות.
בית סוגיהארה
בבית פרטי במעלה הגבעה פעלה בשנים 1939 עד 1940 הקונסוליה היפנית בליטא. סגן הקונסול צ'יאונה סוגיהארה נתקל בקיץ 1940 בקהל פליטים יהודים, רובם מפולין הכבושה, שהתגודדו בשער בבקשת מוצא. בניגוד להנחיות משרד החוץ שלו הוא החל להנפיק אשרות מעבר דרך יפן, וחתם על אלפי מסמכים - ההערכות מדברות על כשישה אלפים אשרות, שרבות מהן שימשו משפחות שלמות. במקביל פעל הקונסול ההולנדי יאן זוורטנדייק, שרשם בדרכונים כי אין צורך באשרה לאי קורסאו שבאיים הקריביים ההולנדיים, וכך נוצר יעד סופי פורמלי שאפשר את מסלול המילוט דרך ברית המועצות ויפן. סוגיהארה הוכר כחסיד אומות העולם ב-1985. הבית משמש היום מוזיאון קטן, והמסמכים המוצגים בו הופכים את הסיפור למוחשי מאוד. מפה: בית סוגיהארה. הסיפור המלא: בית סוגיהארה בקובנה.
הפורט התשיעי
הפורט התשיעי, החוליה האחרונה בטבעת המצודה מהמאה ה-19, שימש בין המלחמות כבית סוהר, ובתקופת הכיבוש הנאצי הפך לאתר רצח המונים. על השדה שמעל קברי האחים ניצבת אנדרטה בגובה 32 מטרים שיצר הפסל אלפונסאס אמברזיונאס ונחנכה ב-1984, בנויה משלושה גושי בטון הנושאים את השמות "כאב", "תקווה" ו"שחרור". לוח זיכרון בשפות אחדות מציין כי במקום נרצחו יותר משלושים אלף יהודים מליטא וממדינות אירופה נוספות. הביקור מודרך ואורך בסביבות שעה ורבע, ואפשר לשריין מקום מראש דרך סיור מודרך בפורט התשיעי. מפה: הפורט התשיעי. רקע מלא: הפורט התשיעי בקובנה.
איך משלבים בלי לזלזל
הכלל הפשוט הוא הפרדה בלוח הזמנים: אתרי הזיכרון בבוקר, כשיש כוח נפשי, והפינות הקלילות אחר הצהריים. אין שום סתירה בין השניים - שתי השכבות הן אותה עיר - אבל המעבר החד ביניהם בתוך שעה עושה עוול לשתיהן.
איך מחברים את הכל למסלול אחד
הפינות הלא שגרתיות של קובנה מפוזרות על פני שלושה מעגלים, וההיגיון הגיאוגרפי חוסך שעות.
חלוקה לפי אזור
המעגל הראשון הוא העיר העתיקה: הטירה, בית פרקונאס, כנסיית ויטאוטס עם סימני השיטפון ומוזיאון הרפואה בכיכר העירייה - הכול בטווח הליכה של רבע שעה. המעגל השני הוא העיר החדשה סביב שדרת החירות: פסל האדם, המוזיאון לעיוורים בקטקומבות, קיימו גלריה במרחק שני רחובות, ומעלה הגבעה מוזיאון השדים והמוזיאון הזואולוגי. המעגל השלישי דורש תחבורה: הפוניקולרים כמעבר לגבעות, הבזיליקה בראש זליאקלניס, קיר הזקן החכם בשולי אזור התעשייה, הבונקר האטומי בפאתי העיר, הפורטים ומנזר פאז'איסליס (Pažaislis) על גדת המאגר.
עונות, שעות והזמנה מראש
שני האתרים שהכי מתסכל לפספס הם הבונקר האטומי והמוזיאון לעיוורים - שניהם פועלים בתיאום מראש בלבד. רוב המוזיאונים בעיר סגורים ביום שני, וחלקם סוגרים מוקדם בערבי חג. הקיץ נעים ומאיר עד שעה מאוחרת ומתאים לחצרות ולקירות מצוירים; החורף חשוך, קר ולח, ואז דווקא המרחבים התת קרקעיים והמוזיאונים הקטנים הופכים ליתרון. אירועי אמנות רחוב מתרחשים כאן מדי קיץ, ושווה לבדוק מה פתוח בזמן הביקור.
הגעה, ניידות ולמי זה מתאים
מישראל מגיעים לקובנה בקונקשן קצר דרך אחת מבירות האזור, ואפשר להשוות אפשרויות בחיפוש טיסות. בתוך העיר הכול נגיש ברגל, באוטובוס או במוניות אפליקציה, אבל מי שמתכנן להוסיף את הפורטים, את המנזר או טיולי יום באזור ירוויח מרכב - השוואת חברות השכרה מציגה את הפערים בין הספקים המקומיים. מי שמעדיף לוותר על הנהיגה ימצא מבחר סיורים ופעילויות בקובנה. המסלול הזה מתאים במיוחד למטיילים חוזרים שכבר ראו את הבירות הגדולות, למשפחות עם ילדים מגיל בית ספר ולצלמים; פחות למי שמחפש חופשת שופינג או חיי לילה סואנים.
| המקום | מה מיוחד בו | למי מתאים |
|---|---|---|
| מוזיאון השדים | כשלושת אלפים דמויות שדים מכשבעים מדינות בשלוש קומות | סקרנים, משפחות עם ילדים מגיל בית ספר |
| טירת קובנה | הטירה העתיקה בליטא, חלק ממנה נבלע בנהר הנריס | חובבי היסטוריה, אגדות וצילום |
| קיימו גלריה | חצר מגורים שהפכה לגלריית רחוב עם זיכרון קהילתי | אוהבי אמנות רחוב, מטיילים עצמאיים |
| הבונקר האטומי | מקלט שישה מטרים מתחת לאדמה עם ציוד ריגול סובייטי | חובבי מלחמה קרה, ימי גשם |
| המוזיאון לעיוורים | מסלול בחושך מוחלט בקטקומבות מתחת לכנסייה | מבקרים סקרנים, ללא קלאוסטרופוביה |
| פוניקולר זליאקלניס | קרון עץ בפעולה מאז 1931, אחד הוותיקים בעולם | כל מי שאוהב טכנולוגיה ישנה ונופים |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- מוזיאון השדים הוא סניף של המוזיאון הלאומי לאמנות על שם צ'רליוניס, והמעבר בין קומותיו במדרגות בלבד - אין מעלית ואין נגישות לכיסא גלגלים
- הבונקר האטומי והמוזיאון לעיוורים פועלים בתיאום מראש בלבד, והכניסה אליהם בליווי מדריך
- רוב המוזיאונים בעיר סגורים ביום שני, וחלקם מקצרים שעות בערבי חג - כדאי לאמת מול האתר הרשמי לפני ההגעה
- המרחקים בקובנה קטנים: העיר העתיקה, שדרת החירות והגבעה הירוקה מחוברות בהליכה ובשני פוניקולרים היסטוריים
- קיימו גלריה היא חצר מגורים פעילה ופתוחה תמיד ללא תשלום - נכנסים בשקט ומכבדים את הדיירים
- ליטא נחשבת בטוחה מאוד למטיילים ורמת המחירים בה נמוכה משמעותית ממערב אירופה
טעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע למוזיאון השדים בציפייה לחדר אימה - זהו מוזיאון פולקלור, סאטירה ואמנות עממית, לא אטרקציית פחד
- להניח שהבונקר האטומי פתוח לכניסה חופשית ולהגיע בלי תיאום מראש, ולמצוא דלת סגורה
- לחפש בטירת קובנה מבצר שלם ולהתאכזב - שרד ממנה כשליש, והשאר קרס אל הנהר לאורך מאות שנים
- לדחוס את הפורט התשיעי או את בית סוגיהארה בין שתי אטרקציות קלילות באותה שעה - אלה אתרי זיכרון שדורשים זמן נפרד
- לוותר על הפוניקולרים בטענה שזו נסיעה של שתי דקות, ולפספס את אחת החוויות המדויקות ביותר של העיר
- לתכנן את הפינות המרוחקות - הפורטים, הבונקר, המנזר - בלי לבדוק מראש תחבורה או רכב
שאלות נפוצות
מה המקום הכי מוזר לראות בקובנה?
מוזיאון השדים הוא התשובה המובהקת: אוסף של כשלושת אלפים דמויות שדים מכשבעים מדינות, שהתחיל מפסל עץ אחד שקיבל הצייר אנטנאס ז'מוידזינביצ'יוס במתנה ב-1906. אחריו, המוזיאון לעיוורים בקטקומבות שמתחת לכנסיית מיכאל המלאך - שבו מסיירים בחושך מוחלט - והבונקר האטומי עם אוסף מצלמות הריגול הנסתרות.
כמה זמן צריך להקצות למוזיאון השדים?
בין שעה לשעה וחצי מספיקות בהחלט. המוזיאון פרוש על שלוש קומות שמחוברות במדרגות בלבד, והתצוגה משלבת גילופי עץ ליטאיים מסורתיים, מסכות מאסיה ומאפריקה ואמנות עכשווית. מי שמגיע עם ילדים ירצה לפעמים עוד רבע שעה נוספת - הפריטים מצחיקים אותם יותר משהם מפחידים.
האם הבונקר האטומי מתאים לילדים?
הסיור נמשך כשעתיים, מתקיים שישה מטרים מתחת לאדמה ומועבר בליווי מדריך, כך שהוא מתאים בעיקר לילדים מגיל בית ספר ומעלה ולמי שאינו סובל מקלאוסטרופוביה. התוכן טכני והיסטורי - מכשירי קשר, מסכות גז וציוד ריגול - ולא מכיל תצוגות גרפיות. חובה לתאם מראש.
איך מגיעים לקיימו גלריה והאם צריך כרטיס?
החצר נמצאת ברחוב אוז'שקיינס במרכז העיר, במרחק הליכה קצר משדרת החירות, ונכנסים אליה דרך שער צדדי בין בנייני מגורים. הכניסה חופשית והמקום פתוח בכל שעה, אבל מדובר בחצר של דיירים ולא באתר תיירות - כדאי להגיע בשעות היום, לשמור על שקט ולא לצלם לתוך חלונות.
אפשר לשלב פינות מוזרות עם אתרי המורשת היהודית באותו יום?
אפשר, ובלבד שמפרידים ביניהם בלוח הזמנים. הנוהג המקובל הוא להקדיש את הבוקר לפורט התשיעי או לבית סוגיהארה ואת שעות אחר הצהריים לפינות הקלילות. אגב, קיימו גלריה מחברת בין השניים: היא נבנתה סביב תצלומי המשפחות היהודיות שגרו בחצר לפני מלחמת העולם השנייה.
האם קובנה בטוחה להסתובב בה בערב?
כן. ליטא נחשבת מדינה בטוחה מאוד למטיילים, והעיר העתיקה ושדרת החירות מוארות ומאוישות בשעות הערב. באזורי תעשייה ופורטים נטושים בפאתי העיר כדאי לבקר באור יום, לא בגלל סכנה אלא מפני שהשטח לא מואר, לא מסומן ולעיתים אינו סלול.