מסע שורשים בקובנה נבנה סביב חמישה עוגנים בשטח - הפורט התשיעי, שטח הגטו בוויליאמפולה, בית סוגיהרה, בית הכנסת הכוראלי ובית הקברות בז'ליאקלניס - ולצידם עבודת ארכיון שמתחילה חודשיים עד שלושה לפני הטיסה. הסדר הזה אינו מקרי: מי שמגיע לאתרים בלי שמות, תאריכים ותעודות ביד רואה אנדרטאות; מי שמגיע אחרי הכנה רואה את המשפחה שלו.
קובנה הייתה מרכז הכובד של יהדות ליטא. בתקופת הבירה הזמנית, בין 1920 ל-1939, כשליש מתושבי העיר היו יהודים, פעלו בה כארבעים בתי כנסת ובתי מדרש, וישיבת סלובודקה - כנסת ישראל - נחשבה לאחת המשפיעות באירופה. מהעולם הזה נותרו כמה מבנים, כמה אנדרטאות ושטח עירוני שנראה היום רגיל לחלוטין. זו בדיוק הסיבה שמסלול כזה דורש הכנה ולא רק כתובות.
המרחקים קטנים, הלוגיסטיקה פשוטה וליטא בטוחה וזולה יחסית למערב אירופה - אבל העומס הרגשי הוא שקובע את הקצב. חלוקה נכונה של הימים, הבנה מה באמת אפשר למצוא בארכיונים, והתאמות למי שנוסע עם ניצול או עם בן משפחה מבוגר, הם ההבדל בין נסיעה קשה לבין נסיעה שמשאירה משהו.
איך בונים מסלול שורשים בקובנה - ולמי הוא מתאים
קובנה קומפקטית באופן שמפתיע ישראלים שמגיעים אליה בפעם הראשונה. כמעט כל אתרי הזיכרון היהודיים יושבים בטווח של עשרים דקות נסיעה מהעיר העתיקה, והרחוק שבהם - הפורט התשיעי - נמצא כשבעה קילומטרים צפונית-מערבית למרכז. הקרבה הזו יוצרת פיתוי אמיתי לדחוס את הכול ליום אחד, וזו הטעות הנפוצה ביותר במסע כזה. מה שמכתיב את הקצב הוא עומס רגשי, לא מרחק.
שלושה ימים, לא יום אחד
חלוקה שעובדת טוב למשפחות: יום ראשון מוקדש לוויליאמפולה (Vilijampolė) ולפורט התשיעי - שני אתרים שקשורים זה בזה גם היסטורית וגם גיאוגרפית, ושיחד מספרים רצף אחד שלם. יום שני קל יותר: בית סוגיהרה, בית הכנסת הכוראלי, בית הקברות, ואחר צהריים בעיר העתיקה ובשדרת החירות, שבהן קובנה חוזרת להיות עיר חיה עם בתי קפה ואנשים. יום שלישי נשמר לעיירה המשפחתית או לביקור בארכיון. מי שיש לו רק יומיים יוותר על יום העיירה, לא יכווץ את היום הראשון.
נסיעה עם ניצול או עם בן משפחה מבוגר
כשמי שנוסע הוא ניצול או בן שמונים פלוס, כל התכנון משתנה. הפורט התשיעי הוא אתר פתוח עם מדרונות דשא ושבילי חצץ, ואנדרטת הבטון עומדת בשדה חשוף לרוח - קר שם גם באביב. שטח הגטו בוויליאמפולה דורש הליכה ברחובות משופעים ובלי מדרכות רציפות. כדאי להזמין רכב עם נהג שממתין בנקודות קבועות, לתכנן הפסקה של שעה בין אתר לאתר, ולשמור את הערב פנוי לגמרי. הרבה משפחות מגלות שהשיחה החשובה של היום קורית דווקא במלון, אחרי הכול, ולא באתר עצמו.
מי עוד ימצא בזה ערך
מלבד צאצאי יוצאי קובנה עצמה, המסלול רלוונטי לכל מי שמשפחתו הגיעה מאזור ליטא: הארכיון האזורי בקובנה מחזיק תעודות של עשרות עיירות בסביבה, והאנדרטה לילדי השואה בחצר בית הכנסת מונה שמות ערים ועיירות מכל רחבי המדינה. גם מי שהעיירה שלו נמצאת שעה נסיעה משם - הנקודה שממנה מתחילים היא קובנה.
הכנה מהבית: מאגרי שמות, ארכיונים ומה באמת אפשר למצוא
עבודת ההכנה היא מה שמבדיל בין טיול זיכרון לבין מסע שורשים. חודשיים-שלושה לפני הטיסה כדאי לרכז שלושה דברים: את השמות בכתיב המקורי (ליטאי, רוסי ולעיתים גרמני או פולני), את שם העיירה בכל גרסאותיה, ואת התאריכים המשוערים. שם משפחה בעברית לבדו כמעט לא מספיק לחיפוש בארכיון ליטאי, כי הרישום נעשה באלפבית אחר ובאיות שהשתנה עם השלטונות.
המאגרים המקוונים שכדאי לסרוק קודם
- מסד השמות של יד ושם - דפי עד שמילאו קרובים אחרי המלחמה. דף אחד פותח לא פעם שרשרת שלמה של קרובי משפחה שחיים היום בישראל.
- All Lithuania Database של ארגון LitvakSIG - אינדקס מתורגם של מאות אלפי רשומות מהארכיון האזורי בקובנה: רשימות רוויזיה, רישומי לידה ונישואין, רשימות מס ותושבים.
- JewishGen - שער כניסה לגזטיר של שמות מקומות במזרח אירופה, שמסייע לזהות את העיירה כשהשם שנשמר במשפחה הוא ביידיש ומעוות.
- אוספי המוזיאון היהודי הממלכתי בליטא ושל מוזיאון הפורט התשיעי - רשימות קורבנות, תצלומים ותיעוד עדויות.
פנייה לארכיונים בליטא - איך זה עובד בפועל
שני ארכיונים רלוונטיים. הארכיון האזורי בקובנה, ברחוב מאירוניס, מחזיק חומר של מוסדות מחוז קובנה מאמצע המאה ה-19 ועד 1918, ואת תיקי התקופה שבין המלחמות - כולל תיקי אזרחות, דרכונים פנימיים ורישומי אוכלוסייה. הארכיון ההיסטורי הממלכתי בווילנה מחזיק את השכבות המוקדמות יותר. פנייה נשלחת בכתב באנגלית ובתשלום אגרה, והטיפול נמשך בדרך כלל שבועות עד חודש, לעיתים יותר. ההמלצה הפרקטית: לשלוח את הבקשה מוקדם, ולתאם ביקור פיזי רק אחרי שהתקבלה תשובה ראשונה - כדי שהביקור יהיה בדיקה של תיק קיים ולא חיפוש עיוור בשעות פתיחה מוגבלות.
ואם מוצאים תעודה
הרבה ישראלים מגלים בשלב הזה שאותם מסמכים משמשים גם לבקשת השבת אזרחות ליטאית. החוק הליטאי מאפשר זאת למי שאבותיו החזיקו באזרחות ליטאית לפני יוני 1940 ועזבו את ליטא לפני מרץ 1990, כולל נכדים ונינים, ובלי לוותר על האזרחות הישראלית. זהו הליך משפטי נפרד שיש לברר מול הרשויות הליטאיות, אבל התיק הארכיוני שנפתח לצורך המסע הוא בדיוק אותו תיק.
מווילנה לקובנה - יום מלווה מדריך
ויליאמפולה, בית הכנסת הכוראלי ובית סוגיהרה במסגרת אחת, עם הסעה מווילנה וחזרה.
בדיקת זמינות ומחיר ←ויליאמפולה - ללכת בשטח שהיה גטו קובנה
ויליאמפולה, סלובודקה בפי דוברי היידיש, שוכנת ממש מול העיר העתיקה בגדה הימנית של נהר הנריס. עד המלחמה זה היה רובע יהודי צפוף של בתי עץ נמוכים, ובו ישיבת סלובודקה - כנסת ישראל - שמשכה תלמידים מכל אירופה. ב-15 באוגוסט 1941 נסגר כאן הגטו על כשלושים אלף יהודים, אחרי שהגרמנים ושותפיהם המקומיים כבר רצחו אלפים בשבועות שקדמו לכך. הגטו חוסל ביולי 1944, ימים ספורים לפני שהצבא האדום נכנס לעיר.
מה עומד היום בשטח
מי שמצפה למרכז מבקרים יתאכזב. ויליאמפולה היא רובע מגורים רגיל, ובחלקה הדרומי - האזור של הרחובות יורברקו, ולואונוס ולינקובוס - שרדו עוד בתי עץ ורחובות צרים שנותנים מושג ממשי על הצפיפות שבה נדחסו עשרות אלפי אנשים. שתי נקודות זיכרון מסומנות היטב: אנדרטה במקום שער הגטו הראשי, ברחוב לינקובוס 2, ואנדרטת גרניט פשוטה בפינת הרחובות אריוגלוס ולינקובוס. גם מקומו של בית החולים של הגטו מסומן.
כיכר דמוקרטו והאקציה הגדולה
כיכר דמוקרטו נראית היום כמו כיכר שכונתית חסרת ייחוד, וזו בדיוק הסיבה לעצור בה. ב-29 באוקטובר 1941 רוכזו כאן כ-27 אלף מיושבי הגטו למיון. מי שנחשב כשיר לעבודה הוחזר לביתו, וכ-9,200 בני אדם - רבים מהם נשים וילדים - הובלו למחרת לפורט התשיעי ונרצחו שם. זהו היום הקשה ביותר בתולדות יהדות קובנה. מי שעומד בכיכר לפני הנסיעה לפורט מבין את הרצף בין שני המקומות, ולא רק את שניהם בנפרד.
למה דווקא כאן שווה מדריך
בלי מישהו שמכיר את השטח קל לעבור ליד הסימונים בלי לראות אותם, ובלי הקשר הרחובות נראים כמו שכונה ותיקה ומוזנחת. סיור מורשת יהודית מודרך שיוצא מווילנה לקובנה מכסה את ויליאמפולה יחד עם בית הכנסת ובית סוגיהרה ומתאים למי שבסיס השהות שלו בווילנה. רקע מלא על החיים בגטו, על מועצת הזקנים בראשות ד"ר אלחנן אלקס ועל התיעוד שהוברח מתוכו מרוכז בגטו קובנה בוויליאמפולה.
הפורט התשיעי - האתר המרכזי במסע
הפורט התשיעי הוא החוליה האחרונה במערכת המבצרים של מצודת קובנה, מתחם הגנה רוסי ענק שהקיף את העיר והשתרע על כ-65 קילומטרים רבועים. הוא הושלם בתחילת המאה ה-20, שימש בית סוהר בין המלחמות, ובתקופת הכיבוש הנאצי הפך לאתר רצח המוני. על פי ההערכות המקובלות נרצחו בו כ-50 אלף בני אדם, ובהם כ-30 אלף יהודים - מקובנה, מעיירות ליטא, וגם יהודים שגורשו לכאן ממערב אירופה וממרכזה, בהם קבוצות שהובאו ברכבות ממינכן, מברלין ומפרנקפורט בסתיו 1941 ומצרפת בשלב מאוחר יותר של המלחמה.
מה רואים בשטח
המתחם מחולק לשלושה חלקים. מבנה מוזיאון מודרני עם תצוגות הקבע, שמספרות סיפורים אישיים לצד המספרים; הפורט המקורי עצמו, שבו שוחזרו תאי המעצר ואפשר לראות כתובות אחרונות שנחרטו על הקירות בידי אסירים, בהם יהודים צרפתים שגורשו לכאן; ושדה הזיכרון, שבו ניצבת אנדרטת בטון בגובה כ-32 מטרים. האנדרטה נחנכה ב-1984, בעיצוב הפסל אלפונסס אמברזיונס עם האדריכלים ויטאוטס ויאליוס וגדימינס בראביקס, והיא אחת העבודות הברוטליסטיות המרשימות במזרח אירופה. היא עומדת מעל קבר אחים, ולידה לוח בכמה שפות שמנסח בפשטות מה קרה כאן.
איך מגיעים וכמה זמן להקצות
הפורט התשיעי נמצא בשולי העיר, ליד הכביש המהיר לכיוון קלייפדה. מוניות ואפליקציות הסעה מגיעות לשם בכ-20 דקות מהמרכז; יש גם קווי אוטובוס עירוניים, אך התדירות מוגבלת והחזרה פחות נוחה. הקצו שעתיים עד שלוש. הכניסה לשטח האנדרטה חופשית, לתצוגות המוזיאון בתשלום, והירידה למרתפי ההגנה אפשרית רק בליווי מדריך של המוזיאון ולא באופן עצמאי. המוזיאון סגור יום אחד בשבוע - נקודה שהורסת מסלולים קצרים, לכן כדאי לבדוק את השעות באתר הרשמי לפני שקובעים את סדר הימים.
סיור מודרך או ביקור עצמאי
סיור מודרך בפורט התשיעי פותר גם את בעיית ההסעה וגם את חוסר ההקשר בין התצוגות, ומתאים במיוחד לקבוצה משפחתית שרוצה שמישהו אחר יוביל את הקצב. קיימות גם אפשרויות כרטוס וסיורים נוספות לפורט. פירוט על התצוגות, השעות והמסלול בתוך המתחם: הפורט התשיעי בקובנה.
בית סוגיהרה - הצד שבו מישהו בחר להציל
ברחוב ואיז'גנטו, בשכונת ז'ליאקלניס (Žaliakalnis) על הגבעה מעל מרכז העיר, עומד בית קטן ששימש בין 1939 ל-1940 קונסוליה יפנית. הסגן-קונסול צ'יאונה סוגיהרה ישב כאן בקיץ 1940, כשליטא כבר הייתה תחת כיבוש סובייטי ואלפי פליטים יהודים מפולין נתקעו בקובנה בלי מוצא ובלי אשרות. ביולי-אוגוסט של אותה שנה הנפיק ויזות מעבר יפניות בניגוד להוראות מפורשות של הממונים עליו בטוקיו. רשימת הוויזות הרשמית שלו כוללת 2,139 שמות, ומאחר שוויזה אחת כיסתה לעיתים משפחה שלמה, מספר מי שניצלו בזכותה גדול בהרבה. ב-1985 הוכר כחסיד אומות העולם.
הפרט שרוב האנשים לא מכירים
סוגיהרה לא פעל לבד. הקונסול ההולנדי הכבוד בקובנה, יאן זוורטנדייק, רשם בדרכוני הפליטים שאין צורך בוויזה לכניסה לקוראסאו שבאיים ההולנדיים בקריביים - השמטה מכוונת של העובדה שנדרש אישור המושל. ה"יעד הסופי" הפיקטיבי הזה הוא בדיוק מה שאפשר לסוגיהרה להנפיק ויזת מעבר יפנית, שכן הוראותיו אסרו עליו להנפיק ויזה למי שאין לו יעד סופי. שני הפקידים הזרים האלה, שפעלו בתיאום לא רשמי ובלי גיבוי ממשלותיהם, יצרו את המסלול שהוביל דרך ברית המועצות ליפן, ומשם לשנחאי ולארץ ישראל.
מה יש בבית היום
בית סוגיהרה הוא מוזיאון קטן ושקט, בלי הפקה ובלי אפקטים: חדר העבודה המקורי, החלון שממנו לפי העדויות המשיך לחלק מסמכים עד הרגע האחרון, מסמכים, תצלומים ורשימות שמות. הביקור לוקח כשעה, והוא נקודת האיזון הרגשית של המסלול כולו - במיוחד למשפחות עם ילדים ובני נוער, שמתקשים עם האתרים הכבדים יותר וזקוקים גם לסיפור שבו מישהו בחר נכון. הסיפור המלא, כולל מה קרה לסוגיהרה אחרי המלחמה, מפורט בסיפורו של צ'יאונה סוגיהרה.
בית הכנסת הכוראלי, האנדרטה לילדים ובתי הקברות
לפני המלחמה פעלו בקובנה כארבעים בתי כנסת ובתי מדרש, מכל הזרמים - מתנגדים, חסידים, בתי מדרש של בעלי מלאכה ובתי תפילה של ישיבות. היום נותר אחד פעיל: בית הכנסת הכוראלי אוהל יעקב, ברחוב אוז'שקיינה, מבנה בסגנון ניאו-בארוק שהושלם ב-1872, כמה דקות הליכה משדרת החירות. הוא גם משכן הקהילה היהודית בקובנה.
האנדרטה בחצר האחורית
בחלק האחורי של המגרש עומדת אנדרטה לזכר ילדי יהודי ליטא שנרצחו בשואה: שורת לוחות אבן ועליהם שמות ערים ועיירות ומספר הילדים שנספו בכל אחת מהן. עבור מבקרים ישראלים רבים זו הנקודה שבה המספרים הגדולים הופכים לגיאוגרפיה מוכרת, כי אפשר לחפש שם את שם העיירה של המשפחה ולמצוא אותה. הכניסה לבית הכנסת מבוססת תרומה, כיסוי ראש לגברים נדרש, ולקבוצות כדאי לתאם מראש - זהו בית תפילה פעיל של קהילה קטנה, לא אתר תיירות. פרטים נוספים: בית הכנסת הכוראלי בקובנה.
בתי הקברות - איפה לחפש ואיפה לא
זו נקודה שמבלבלת הרבה משפחות ומבזבזת להן חצי יום. בית הקברות היהודי הישן בוויליאמפולה, שבו נקברו דורות של יהודי סלובודקה, נהרס בתקופה הסובייטית ואינו קיים עוד. מה שכן קיים הוא בית הקברות היהודי בז'ליאקלניס, ברחוב רדווילנו ליד חורשת האלונים, ששימש מ-1861 ועד המלחמה ומשתרע על כשמונה הקטרים.
איך מחפשים קבר בפועל
המצב בשטח לא אחיד: חלק מהחלקות מטופחות, אחרות שקועות בצמחייה, וחלק מהכתובות בעברית שחוקות עד לבלי הכר. סטודנטים מאוניברסיטת ויטאוטס הגדול ביצעו שם תיעוד צילומי רחב היקף של אלפי מצבות, ובזכותו הסיכוי לאתר קבר מסוים מראש עלה משמעותית - שווה לברר על כך מול הקהילה בקובנה לפני הנסיעה. הביאו נעליים סגורות, מים, כפפות עבודה קלות ורשימת שמות בכתיב העברי המקורי, כפי שהיה נחרט על מצבה ולא כפי שנרשם בתעודת זהות ישראלית.
סיור מודרך באתר הזיכרון המרכזי
הסבר היסטורי בשטח הפורט, באנדרטה ובתאי המעצר - בלי להתמודד לבד עם ההגעה ועם ההקשר.
בדיקת זמינות ומחיר ←איפה ללון קרוב לאתרי המסלול
העיר העתיקה ומרכז העיר - טווח הליכה לבית הכנסת, לשדרת החירות ולתחנת המוניות.
בדיקת זמינות ומחיר ←הפורט השביעי, העיירה המשפחתית וווילנה
שני האתרים המרכזיים בקובנה אינם הסיפור כולו. הפורט השביעי, גם הוא חלק ממצודת קובנה, הוא המקום שבו התרחשו הרציחות ההמוניות הראשונות של יהודי העיר: מסוף יוני 1941 ועד סגירתו באוגוסט אותה שנה נרצחו בשטחו אלפי בני אדם, והוא נחשב למחנה הריכוז הראשון שהוקם בשטחים שנכבשו מברית המועצות. הפורט השביעי מנוהל היום כאתר נפרד, ויש בו מסלול זיכרון וקברי קורבנות לצד תצוגות על תולדות המצודה. ביקור קצר, כשעה, ומשלים חלק שחסר בתמונה אצל רוב המבקרים.
להגיע לעיירה של המשפחה
רוב העיירות היהודיות של אזור קובנה - יונאבה, ז'יזמריאי, אריוגלה, קידאיניאי - נמצאות בטווח שעה נסיעה. שם כמעט תמיד אין שילוט מסודר, אין מרכז מבקרים ולעיתים גם אין תחבורה ציבורית סבירה, ולכן רכב שכור הוא כמעט הכרח ליום הזה. שווה לברר מראש אם שרדו בעיירה בית כנסת, בית קברות או אנדרטה ביער סמוך, ולסמן קואורדינטות מדויקות: הרבה מאתרי הרצח בליטא מסומנים בשלט קטן בקצה דרך עפר, בלי כתובת שאפשר להקליד בניווט. ז'יזמריאי, למשל, שמרה בית כנסת עץ שעבר שיקום, והיא נמצאת ממש על הדרך בין וילנה לקובנה.
וילנה כהמשך טבעי
המרחק בין קובנה לווילנה הוא כ-90 קילומטרים, והרכבת עושה אותו בכשעה ורבע - זול, תכוף ונוח יותר מנסיעה ברכב. בווילנה נמצאים המוזיאון היהודי הממלכתי על שם הגאון מווילנה, שטח הגטו הישן, יער פונאר והארכיון ההיסטורי הממלכתי, כך שיום נוסף שם מחבר את המסע לתמונה הארצית. סיורים ופעילויות בווילנה קלים לשילוב, וגם היצע הסיורים היוצאים מקובנה כולל שילובים של יום אחד.
לוגיסטיקה: טיסות, לינה, עונות והתנהלות במקום
החלק הטכני של מסע כזה פשוט יחסית, אבל כמה החלטות מוקדמות משפיעות ישירות על כמה קשה או קל יהיה בשטח.
טיסות והגעה
שדה התעופה של קובנה קטן ונוח לתפעול, אבל התנועה אליו מישראל אינה יומיומית ורוב המסלולים כוללים קונקשן באירופה. חלופה שמשתלמת פעמים רבות: נחיתה בווילנה והמשך ברכבת או במונית לקובנה. השוואת מסלולי טיסה לפני קביעת התאריכים חוסכת גם זמן וגם כסף, במיוחד כשנוסעים כמה בני משפחה יחד. ליטא בטוחה מאוד, רמת המחירים נמוכה משמעותית ממערב אירופה, וכרטיס אשראי עובד כמעט בכל מקום כולל בתחבורה.
מתי לנסוע
אתרי הזיכרון פתוחים כל השנה, אבל רובם חיצוניים. מסוף האביב ועד תחילת הסתיו הימים ארוכים מאוד וקל להספיק שני אתרים ביום בלי לחץ. בחורף החושך יורד מוקדם, השדה סביב אנדרטת הפורט התשיעי חשוף לרוח, וההליכה בשטח הגטו הופכת קשה - למי שנוסע עם מבוגרים זהו שיקול מכריע ולא זניח. סביב ימי הזיכרון של הגטו ושל האקציות מתקיימות עצרות קהילתיות; מי שרוצה להשתתף צריך לתאם מראש עם הקהילה, כי אלה אירועים קטנים ולא מופעים לתיירים.
איפה ללון
העיר העתיקה נוחה למי שרוצה ללכת ברגל לבית הכנסת ולשדרת החירות, והמלונות בה קטנים ואופייניים. אזור המרכז המודרני מציע מלונות גדולים יותר עם חניה - יתרון אמיתי כשמשכירים רכב ליום העיירה. אפשרויות לינה בעיר העתיקה מרוכזות בטווח הליכה קצר, ומיפוי מלא לפי אזור וקהל יעד נמצא במלונות קובנה לפי אזור.
התנהלות באתרים
צילום מותר ברוב המקומות אך לא בכל התצוגות, ולא נהוג לצלם תמונות מזכרת מול קברי אחים. הנחת אבן קטנה על אנדרטה או על מצבה היא מחווה מקובלת ומובנת גם למקומיים. אם המשפחה רוצה לומר קדיש, כדאי לתאם מראש עם הקהילה בקובנה. וטיפ שחוזר על עצמו: הביאו עותק מודפס של תעודה או תצלום משפחתי. יותר ממשפחה אחת גילתה שדווקא הנחת מסמך על השולחן בארכיון, מול פקיד סקרן, פתחה שיחה שהובילה לתיק נוסף שלא הופיע בשום מאגר מקוון.
| האתר | מה נמצא בו היום | זמן מומלץ |
|---|---|---|
| הפורט התשיעי | מוזיאון בשני מבנים, תאי מעצר משוחזרים עם כתובות אסירים, ואנדרטת בטון מ-1984 מעל קבר אחים | שעתיים עד שלוש |
| ויליאמפולה - שטח הגטו | רחובות ובתי עץ ששרדו, אנדרטה במקום שער הגטו ואנדרטת גרניט בפינת אריוגלוס | שעה וחצי |
| כיכר דמוקרטו | כיכר שכונתית ללא סימון בולט - מקום המיון באקציה הגדולה של אוקטובר 1941 | עצירה קצרה |
| בית סוגיהרה | הקונסוליה היפנית לשעבר, חדר העבודה המקורי, מסמכים ורשימות הוויזות | כשעה |
| בית הכנסת הכוראלי | בית הכנסת הפעיל היחיד בעיר ואנדרטת ילדי השואה בחצר האחורית | 45 דקות |
| בית הקברות בז'ליאקלניס | כשמונה הקטרים של מצבות מ-1861 ואילך, במצב שימור לא אחיד | שעה עד שעתיים |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- הכניסה לשטח האנדרטה בפורט התשיעי פתוחה וללא תשלום; הכניסה לתצוגות המוזיאון בתשלום, והמחירים משתנים - לבדוק באתר הרשמי לפני ההגעה.
- מוזיאון הפורט התשיעי סגור יום אחד בשבוע, ובחלק מהחודשים יש יום כניסה חופשית - שתי נקודות שמשפיעות ישירות על סדר הימים במסלול קצר.
- ירידה למרתפי ההגנה של הפורט אפשרית רק בליווי מדריך של המוזיאון, לא באופן עצמאי.
- בקשות לארכיונים בליטא מוגשות בכתב באנגלית ובתשלום אגרה, והטיפול נמשך בדרך כלל שבועות - כדאי להתחיל חודשיים-שלושה לפני הטיסה.
- בית הקברות היהודי הישן בוויליאמפולה נהרס בתקופה הסובייטית; בית הקברות שאפשר לבקר בו הוא זה שבז'ליאקלניס.
- השילוט והתצוגות בליטאית ובאנגלית בלבד - אין שילוט בעברית באף אחד מהאתרים.
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לדחוס את הפורט התשיעי ואת שטח הגטו לחצי היום שבו נוחתים - שילוב של עייפות טיסה ועומס רגשי שמוציא מהמסלול את מה שבאתם בשבילו.
- להגיע לארכיון בקובנה בלי פנייה מוקדמת ובלי שמות בכתיב הליטאי או הרוסי - הסיכוי למצוא משהו במקום, בשעות פתיחה מוגבלות, נמוך מאוד.
- לחפש את בית הקברות היהודי הישן בוויליאמפולה - הוא אינו קיים, והחיפוש שורף חצי יום.
- לתכנן את יום העיירה המשפחתית בתחבורה ציבורית - רוב העיירות באזור נגישות בפועל רק ברכב שכור.
- לבקר בעונה החשוכה בלי לקחת בחשבון שרוב האתרים חיצוניים, שהאור נגמר מוקדם ושהשדה סביב האנדרטה חשוף לרוח.
- להביא ילדים ובני נוער ישר לאתרי הרצח בלי לפתוח בסיפור של סוגיהרה - סדר הפוך שמקשה עליהם לעכל את היום.
שאלות נפוצות
כמה ימים צריך למסלול שורשים משפחתיים בקובנה?
שלושה ימים הם החלוקה הנוחה: יום לוויליאמפולה ולפורט התשיעי, יום קל יותר לבית סוגיהרה, לבית הכנסת ולבית הקברות, ויום לעיירה המשפחתית או לארכיון. אפשר לכווץ ליומיים על חשבון יום העיירה, אבל לא כדאי לדחוס את היום הראשון - הוא הכבד ביותר רגשית.
אפשר לראות את הפורט התשיעי ואת שטח הגטו באותו יום?
כן, ומבחינה היסטורית זה אפילו הגיוני: מכיכר דמוקרטו בוויליאמפולה הובלו הקורבנות לפורט התשיעי. המרחק ביניהם קצר, בערך רבע שעה נסיעה. חשוב להשאיר הפסקה של שעה בין השניים ולא לקבוע שום דבר לערב.
מאיפה מתחילים לחפש מסמכים על המשפחה?
קודם במאגרים המקוונים - מסד השמות של יד ושם, ה-All Lithuania Database של LitvakSIG ו-JewishGen לזיהוי שם העיירה. אחר כך פנייה בכתב באנגלית לארכיון האזורי בקובנה, שמחזיק את רשומות המחוז ואת תיקי התקופה שבין המלחמות, ולארכיון ההיסטורי הממלכתי בווילנה לשכבות מוקדמות יותר.
נשארו שרידים ממשיים של גטו קובנה?
אין מוזיאון גטו ואין מרכז מבקרים. מה שיש הוא רובע מגורים חי שבחלקו הדרומי שרדו רחובות ובתי עץ מהתקופה, אנדרטה במקום שער הגטו הראשי ברחוב לינקובוס, אנדרטת גרניט בפינת אריוגלוס, וסימון של מקום בית החולים. בלי מדריך או הכנה קל לעבור לידם בלי לראותם.
המסלול מתאים לילדים ולבני נוער?
בית סוגיהרה מתאים כמעט לכל גיל והוא נקודת פתיחה טובה, כי הוא סיפור של הצלה. אתרי הרצח מתאימים בדרך כלל מגיל ההתבגרות ומעלה, ותלוי מאוד בילד. כדאי לפצל: הורים באתר הכבד, בני משפחה אחרים בעיר העתיקה, ומפגש משותף אחר כך.
צריך רכב שכור למסלול?
בתוך קובנה לא - הכול בטווח מוניות ואפליקציות הסעה, והפורט התשיעי הוא כ-20 דקות מהמרכז. ליום העיירה המשפחתית רכב שכור הוא כמעט הכרח, כי חלק מהאתרים נמצאים בקצה דרכי עפר ובלי תחבורה ציבורית סבירה.