צ'יאונה סוגיהארה – הסיפור המלא של "השינדלר היפני" מקובנה

צ'יאונה סוגיהארה, סגן קונסול יפן בקובנה, הציל בקיץ 1940 אלפי יהודים כשכתב ביד, במשך כשלושה שבועות כמעט ללא הפסקה, אלפי אשרות מעבר יפניות - בניגוד מפורש להוראת משרד החוץ בטוקיו. הפליטים, רובם יהודים פולנים וליטאים שנמלטו מזרחה עם פרוץ המלחמה, הפכו את האשרות הללו למסלול מילוט כמעט יחיד שהוביל דרך ברית המועצות ויפן אל מדינות שלישיות; חלקם הגיעו בסופו של דבר גם לארץ ישראל.

האירועים התרחשו בקובנה (Kaunas), ששימשה בשנים 1920-1939 כבירתה הזמנית של ליטא העצמאית, בתקופה שבה הצטופפו בעיר עשרות אלפי פליטים יהודים ממערב פולין הכבושה. ההחלטה שקיבל סוגיהארה באותם ימי קיץ הפכה אותו, עשרות שנים אחר כך, לאחד מקומץ הדיפלומטים שהוכרו רשמית בישראל כחסיד אומות עולם - והבית שבו ישב וכתב את האשרות עומד בקובנה, פתוח לציבור, עד היום.

מי היה צ'יאונה סוגיהארה: מנוער ביפן לקונסוליה בקובנה

צ'יאונה סוגיהארה נולד בשנת 1900 למשפחה יפנית ממעמד הביניים, ולמרות רצון אביו שילמד רפואה, בחר בקריירה דיפלומטית. הוא עבר את הבחינות התחרותיות של משרד החוץ היפני, למד רוסית לעומק והוצב בתפקידים ראשונים במנצ'וריה שבשליטת יפן ובקונסוליות שונות באירופה, ובהן הלסינקי. הרקע הרוסי שלו הפך אותו לאחד המומחים הבודדים במשרד החוץ היפני על ענייני ברית המועצות - מיומנות שהובילה בסופו של דבר להצבתו בליטא.

המשימה בקובנה

בנובמבר 1939 הגיע סוגיהארה לקובנה (Kaunas) כדי לפתוח קונסוליה יפנית חדשה, כמעט חצי שנה בלבד לפני שגורלה של ליטא העצמאית נחתם. באופן רשמי היה זה תפקיד מסחרי-דיפלומטי צנוע; הלכה למעשה, סוגיהארה נשלח לעקוב אחר תנועות הצבא הגרמני והסובייטי לאורך הגבול, מידע קריטי עבור יפן שניסתה להעריך מתי תפרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות, ששתיהן היו שותפות אסטרטגיות של טוקיו באותה עת.

קונסוליה של אדם אחד

הקונסוליה היפנית בקובנה הייתה זעירה - סוגיהארה, אשתו יוקיקו ושני עוזרים בלבד, פעלו מתוך בית מגורים ברחוב שקט בשכונת ז'ליאקלניס (Žaliakalnis), הרחק ממרכז הבירה הזמנית. אותו בית קטן, ולא מבנה ממשלתי מפואר, הוא זה שהפך בקיץ 1940 לזירת אחד המבצעים ההומניטריים המשמעותיים ביותר של דיפלומט יחיד במאה העשרים.

מי שהכיר את סוגיהארה מתאר אותו כאדם שקט ומדויק, דובר רוסית, גרמנית ואנגלית ברמה גבוהה - כישורים נדירים אז בקרב דיפלומטים יפנים - ובעל היכרות אישית עם הקהילה הרוסית-יהודית עוד מתקופת שירותו בחארבין שבמנצ'וריה. דווקא ההיכרות הזו, לפי חלק מההיסטוריונים, היא שגרמה לו להתייחס לפליטים שעמדו מול חלון הקונסוליה לא כאל בעיה בירוקרטית אלא כאל בני אדם במצוקה ממשית.

קובנה 1939-1940: הבירה הזמנית וגל הפליטים היהודים

קובנה שימשה בין 1920 ל-1939 כבירתה הזמנית של ליטא העצמאית, אחרי שווילנה - הבירה ההיסטורית - נשלטה בידי פולין. בתוך כשני עשורים הפכה העיר ממרכז מחוזי שקט לבירה תוססת עם משרדי ממשלה, שגרירויות ובנייה מאסיבית בסגנונות מודרניזם, פונקציונליזם ואר-דקו שהוכרזו ב-2023 כאתר מורשת עולמית של אונסקו תחת הכותרת "קובנה המודרניסטית". התקופה הזו, שכונתה מאוחר יותר "עידן הבירה הזמנית", היא הרקע שעליו התרחש סיפור סוגיהארה.

גל הפליטים ממערב פולין

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939 וחלוקתה בין גרמניה לברית המועצות, נמלטו מזרחה עשרות אלפי אזרחים פולנים, רבים מהם יהודים. חלק ניכר מהם הגיעו לווילנה, שסופחה זמנית לליטא באותם חודשים, ומשם המשיכו לקובנה - שבה עדיין שכנו הקונסוליות הזרות שיכלו להנפיק אשרות יציאה. עד קיץ 1940 הצטופפו בקובנה ובווילנה אלפי פליטים חסרי אשרה תקפה, נתונים ולחוצים, כשגורל ליטא עצמה כבר היה בסימן שאלה.

קובנה עצמה, בין השנים שקדמו למלחמה, נבנתה במהירות עם גל בנייה מודרניסטי מרשים - כנסיית הקמת ישו, בית הספר "אושרה" ובנייני מגורים רבים לאורך שדרת חופש (Laisvės alėja) מייצגים את הסגנון האופטימי שאפיין את "עידן הבירה הזמנית", בדיוק בשנים שבהן החלה להצטופף באותה עיר טרגדיה הולכת וגוברת.

הלחץ הגובר על הקהילה הדיפלומטית

ביוני 1940 סיפחה ברית המועצות את שלוש מדינות הבלטיות, וליטא העצמאית חדלה להתקיים כמדינה ריבונית. עבור הפליטים היהודים משמעות הדבר הייתה חלון זמן מצטמצם: כל עוד פעלו עדיין קונסוליות זרות בקובנה היה אפשר, תיאורטית, להשיג אשרת יציאה; ברגע שהסובייטים יסגרו אותן, לא תיוותר כל דרך חוקית לצאת. תחושת הדחיפות הזו היא שהביאה משלחות פליטים לדפוק על דלתו של סוגיהארה.

חשוב להבהיר: הסובייטים עצמם לא רדפו את הפליטים היהודים באופן שיטתי באותו שלב כפי שהנאצים עשו במערב, אך המעבר לשלטון סובייטי הביא איתו הלאמות, מעצרים אקראיים וסגירה הדרגתית של כל ערוץ תקשורת עם המערב - כך שגם מי שלא היה נתון בסכנת חיים מיידית הבין שחלון ההזדמנויות לצאת הולך ונסגר במהירות.

שלוש מברקים ותשובה אחת: ההחלטה להפר את ההוראה

בסוף יולי 1940 עמד מול ביתו של סוגיהארה קהל פליטים - בהם, לפי התיעוד ההיסטורי, נציגים שביקשו לעזור לתלמידים ולרבנים למצוא מפלט. הם החזיקו אשרות נחיתה לקוראסאו, אי קריבי הולנדי באמריקה, שאינן דורשות אשרת כניסה בפועל - אך כדי לצאת מיפן בדרך אל אותו יעד רחוק היה עליהם קודם לעבור דרך שטח יפני, ולשם כך נדרשה אשרת מעבר יפנית.

בין מארגני הפנייה לסוגיהארה היו, לפי התיעוד ההיסטורי, זורח ורהפטיג - שלימים היה לשר בממשלת ישראל וממנסחי מגילת העצמאות - ונתן גוטוירט, סטודנט הולנדי שסייע לגייס את התמיכה של הקונסול ההולנדי זוארטנדייק. שילוב הפעילים הללו עם נכונותו של סוגיהארה להקשיב הוא שהניע את כל השרשרת הבירוקרטית שבסופה יצאו אלפי בני אדם מקובנה בחיים.

הפנייה לטוקיו ושלוש הסירובים

סוגיהארה שלח למשרד החוץ בטוקיו שלוש בקשות נפרדות לאשר הנפקת אשרות מעבר המוניות, וכל שלוש נדחו: לפי הנהלים, אשרת מעבר יפנית מחייבת הוכחת אמצעים כספיים ויעד סופי מאושר, תנאים שרוב הפליטים לא יכלו לעמוד בהם. משרד החוץ חשש גם מהשלכות דיפלומטיות מול בעלות הברית של יפן.

הבוקר של 31 ביולי 1940

לאחר התייעצות עם אשתו יוקיקו ועם ילדיו, החליט סוגיהארה לפעול על דעת עצמו. הוא ישב מול חלון הקונסוליה והחל לכתוב אשרות ביד, אחת אחרי השנייה, במשך כמעט עשרים שעות ביממה. לפי עדותה של יוקיקו, כשנסגרה הקונסוליה סופית בסוף אוגוסט 1940 והוא כבר ישב ברכבת שיצאה מהעיר, המשיך לכתוב ולחתום אשרות מבעד לחלון הקרון, וזרק אותן לידי הפליטים שרצו לצד הרכבת עד לרגע האחרון.

מנגנון ההצלה: אשרות המעבר, קוראסאו וזוארטנדייק

אשרת המעבר היפנית לבדה לא הייתה מספיקה - היא דרשה יעד סופי מוכר. כאן נכנס לתמונה יאן זוארטנדייק, קונסול הולנד הכבודי בקובנה, שהסכים לחתום על הצהרה כי הכניסה לקוראסאו ולסורינאם, מושבות הולנדיות באמריקה, אינה דורשת אשרת כניסה רשמית - קביעה שיושמה בפועל בגמישות רבה מהמציאות המשפטית המדויקת. השילוב בין "אשרת קוראסאו" של זוארטנדייק לאשרת המעבר של סוגיהארה יצר מסלול בירוקרטי, אם כי שברירי, שאיפשר לפליטים לצאת חוקית מברית המועצות.

המסלול: מקובנה למזרח הרחוק

מצוידים באשרות, המשיכו הפליטים ברכבת הטרנס-סיבירית דרך שטח ברית המועצות עד לוולדיווסטוק, נסיעה של כשבוע. משם הפליגו באוניות למחוז צורוגה (Tsuruga) ביפן, ולאחר מכן פוזרו בקהילות זמניות בקובה וביפן, בהמתנה לאשרות המשך לשנגחאי, לארצות הברית, לארץ ישראל המנדטורית או ליעדים אחרים. חלק מהפליטים נתקעו למעשה ביפן וניצלו רק בזכות הקהילה היהודית המקומית שסייעה במימון שהותם.

מדוע חלק מהאשרות לא כובדו במלואן

לא כל אשרת סוגיהארה מומשה חלק - בשלבים מאוחרים יותר החמירו פקידי הגירה סובייטים ויפנים את הבדיקות, וזוגות ומשפחות נאלצו להסתמך על תושייה או מזל כדי לעבור את התחנות השונות במסלול. עם זאת, רוב מחזיקי האשרה שהצליחו לצאת מקובנה בעוד מועד הגיעו בסופו של דבר ליעד בטוח.

יפן עצמה, שטרם נכנסה למלחמה עם בעלות הברית באותו שלב, שימשה תחנת מעבר יחסית בטוחה - קהילה יהודית קטנה אך מאורגנת בקובה וביוקוהמה גייסה כספים וסיוע לוגיסטי לפליטים הממתינים, עוד בטרם התערבו ארגוני הסיוע הבינלאומיים הגדולים יותר.

יש לזכור שלאשרת סוגיהארה עצמה לא היה תוקף משפטי מחייב מבחינת רשויות ההגירה הסובייטיות - היא הייתה בגדר בקשה דיפלומטית שיכלו לכבד או לדחות. העובדה שרוב הפקידים הסובייטים בפועל כן אפשרו את המעבר, בין אם מתוך שאננות בירוקרטית ובין אם מתוך רצון פשוט להיפטר מגל הפליטים הגדל, היא חלק בלתי צפוי אך קריטי בשרשרת האירועים שהובילה להצלחת המבצע כולו.

כמה אנשים ניצלו בזכות סוגיהארה

התיעוד ההיסטורי, המבוסס בין היתר על יומן האשרות שניהל סוגיהארה עצמו ונשמר, מונה כ-2,139 אשרות מעבר שהונפקו בין 18 ביולי ל-28 באוגוסט 1940. מכיוון שאשרה אחת יכלה לכלול משפחה שלמה, מרכז ויזנטל ומקורות נוספים מעריכים שמספר הניצולים בפועל הגיע לכ-6,000 בני אדם - נתון שהפך את סוגיהארה, יחד עם אוסקר שינדלר, לאחד היחידים שהצילו יהודים במספרים כאלה בזמן המלחמה עצמה, ולא רק אחריה.

הדורות הבאים

מחקרים דמוגרפיים מאוחרים יותר העריכו כי בזכות אותן אשרות חיים כיום עשרות אלפי צאצאים - חלק מהמקורות מדברים על כ-40,000 ומעלה, וישנן הערכות גבוהות אף יותר שכוללות כמה דורות. בין הניצולים היו גם תלמידים ורבנים מישיבת מיר, שהצליחו להעביר את הישיבה כמעט בשלמותה לשנגחאי ולאחר המלחמה לארצות הברית ולישראל - אחד הסיפורים המרשימים ביותר של המשכיות מוסדית יהודית בצל השואה.

עדויות שנשמרו

רבים מניצולי אשרות סוגיהארה תיעדו את סיפורם בעדויות ליד ושם ולמוזיאונים נוספים ברחבי העולם, ואלה שימשו בהמשך להוכחת האמינות ההיסטורית של הסיפור ולתיעוד המדויק של מספר האשרות ותאריכיהן.

לא רק מבוגרים

בין הניצולים היו לא מעט ילדים ובני נוער שיצאו עם הוריהם או במסגרת קבוצות מאורגנות, ורבים מהם הקימו לימים משפחות משלהם בישראל, בארצות הברית ובמדינות נוספות - כך שהמעגל השני והשלישי של ניצולי סוגיהארה כולל היום אנשי ציבור, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים במדינות רבות שלעיתים אינם מודעים במלואם לקשר המשפחתי המדויק לאשרות שהצילו את סביהם.

ההכרה בסוגיהארה: חסיד אומות עולם ויד ושם

שנים רבות אחרי המלחמה, ולאחר שפוטר משירות החוץ היפני והתפרנס בצניעות ממסחר עם ברית המועצות, אותר סוגיהארה מחדש בשנות ה-60 בידי אחד הניצולים שחיפש אותו במשך עשורים. בעקבות כך פתח יד ושם בבדיקת עדויות ניצולים רבים, ובאוקטובר 1984 הכיר רשמית בצ'יאונה סוגיהארה כחסיד אומות עולם.

הטקס ובני המשפחה

בעת שהוענקה לו ההכרה היה סוגיהארה חולה מכדי להגיע בעצמו לישראל, ואשתו יוקיקו ובניהם קיבלו את התעודה בשמו. עץ ניטע לזכרו ב"שדרת חסידי אומות העולם" ביד ושם בירושלים, לצד עצי הזיכרון של דיפלומטים וגויים אחרים שסיכנו את חייהם או קריירתם למען יהודים. סוגיהארה נפטר ב-1986, ורק לימים גילו רבים מעמיתיו ביפן במה בדיוק זכה לכבוד הזה.

הנצחה בישראל וביפן

בירושלים נקראת על שמו כיכר בשכונת עיר גנים, ובעיר יאוצו (Yaotsu) ביפן, עיר הולדתו, הוקם מוזיאון "גבעת האנושות" (Hill of Humanity) המספר את סיפורו. ב-2015 יצא לאקרנים בסרט היפני "Persona Non Grata" המבוסס על חייו, ובקובנה עצמה, כאמור, הפך ביתו למוזיאון פתוח לציבור.

גם משרד החוץ היפני, שפיטר את סוגיהארה בשעתו, שינה את יחסו כלפיו בהדרגה - בשנת 2000, במלאת מאה שנה להולדתו, ציין אותו משרד החוץ רשמית והציב לזכרו יד זיכרון בחצר משרדו בטוקיו, מהלך שנתפס כתיקון היסטורי מאוחר אך משמעותי.

גם בישראל וברחבי העולם היהודי ממשיכה ההנצחה: קהילות ניצולים וצאצאיהם מקיימות מדי כמה שנים מפגשי איחוד ומציינות את יום ההצלה, ומוסדות חינוך שונים משלבים את סיפורו בתוכניות לימוד על הצלה בתקופת השואה - כדוגמה נדירה לפעולת הצלה שבוצעה על ידי דיפלומט ממדינת ציר, ולא רק בידי אזרחים פרטיים או ארגוני מחתרת.

ביקור בבית סוגיהארה בקובנה היום

בית סוגיהארה (Sugihara House) פתוח כיום לציבור בכתובת רחוב וייז'גנטו (Vaižganto) 30, בשכונת ז'ליאקלניס השקטה של קובנה - אותו בניין בדיוק ששימש כקונסוליה היפנית ב-1939-1940, ולא שחזור. המוזיאון, שפותח בשיתוף אמנים ואוצרים בינלאומיים, כולל תערוכה המשלבת מסמכים מקוריים, עדויות ניצולים ומיצג חושי המתאר את קצב הכתיבה חסר המנוחה של אותם שבועות.

שעות פעילות ומחיר כניסה

המוזיאון פועל בעיקר בימי חול בשעות הבוקר עד אחר הצהריים המוקדמות; בסופי שבוע ומחוץ לשעות המקובלות ניתן בדרך כלל לתאם ביקור מראש לקבוצות. דמי הכניסה נמוכים יחסית (מחיר מייצג לבדיקה מול הספק, בסביבות כמה יורו לאדם) - כדאי לוודא שעות עדכניות מול המוזיאון לפני ההגעה, שכן הן משתנות מעונה לעונה.

איך לשלב את הביקור

ביקור בבית סוגיהארה אורך בממוצע 30-45 דקות ומשתלב היטב עם סיור רגלי בעיר העתיקה של קובנה, שנמצאת במרחק הליכה סביר. מי שמעדיף מדריך מקומי יכול לבחור בסיור הליכה של שעתיים בעיר העתיקה של קובנה, ומי שמגיע מווילנה ומעוניין ביום שלם המוקדש למורשת היהודית של האזור יכול לשקול סיור מורשת יהודית מאורגן מווילנה לקובנה, הכולל בדרך כלל התייחסות לסיפור סוגיהארה כחלק מהתמונה הרחבה יותר.

עונות ביקור ותכנון מראש

מכיוון שמדובר במוזיאון קטן וביתי, קבוצות גדולות עלולות למלא אותו במהירות - מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או להתקשר מראש לבדוק עומס, בעיקר בעונת התיירות הגבוהה של הקיץ. בחורף שעות הפעילות עלולות להתקצר, כך שכדאי תמיד לוודא מראש מול המוזיאון עצמו ולא להסתמך על מידע ישן ברשת.

מקומות נוספים בקובנה הקשורים לסיפור

סיפור סוגיהארה אינו עומד בפני עצמו - הוא חלק מפרק היסטורי רחב יותר של יהדות קובנה וליטא, שכלל קהילה יהודית משגשגת לפני המלחמה וטרגדיה קשה במהלכה.

גטו קובנה ופורט התשיעי

לאחר הכיבוש הנאצי ב-1941 רוכזו יהודי קובנה בגטו בשכונת וילייאמפולה (Vilijampolė), ורבים מהם נרצחו בפורט התשיעי - אחד ממתקני הביצור הצארי ההיסטוריים שהפך במהלך הכיבוש לאתר רצח המוני. פורט התשיעי מנוהל כיום כמוזיאון המספר את ההיסטוריה של המבצר ואת הפרקים הקשים שעבר, בגישה עובדתית ומכבדת, וזהו אתר מרכזי להבנת ההקשר המלא של הסיפור היהודי בקובנה. מי שמעוניין לשלב ביקור בעיר העתיקה עם ביקור בפורט התשיעי יכול לבחור בסיור המשלב את העיר העתיקה ופורט התשיעי.

בית הכנסת הכוראלי ומורשת יהודית נוספת

בבית הכנסת הכוראלי של קובנה, אחד השרידים המעטים שנותרו מחיי הקהילה היהודית התוססת שפעלה בעיר לפני המלחמה, עדיין מתקיימות תפילות מדי פעם. מי שממשיך למחוזות וילנה ימצא שם שכבה נוספת ועשירה של מורשת יהודית ליטאית, מה שהופך את שילוב שתי הערים למסלול טבעי עבור מטיילים ישראלים המתעניינים בהיסטוריה היהודית של האזור.

מה שווה לדעת לפני שיוצאים לדרך

פורט התשיעי עצמו נבנה במקור בסוף המאה ה-19 כחלק ממערך ביצורים צאריים סביב קובנה, עוד לפני שקיבל את תפקידו הטרגי במאה ה-20 - שכבה היסטורית שכדאי להכיר כדי להבין את המבנה בהקשרו המלא ולא רק דרך אירועי מלחמת העולם השנייה. ליטא כיום היא יעד בטוח ונגיש לתייר הישראלי, עם טיסות ישירות וקצרות יחסית מישראל, ורמת מחירים נמוכה משמעותית מיעדי מערב אירופה - כך שאפשר לשלב את ההיבט ההיסטורי הכבד עם חופשה נעימה ומשתלמת בעיר אירופית קטנה ואיכותית.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לבית סוגיהארה כרוכה בתשלום סמלי (מחיר מייצג לבדיקה מול הספק, בסביבות כמה יורו).
• המוזיאון פועל בעיקר בימי חול בשעות הבוקר עד אחר הצהריים המוקדמות; מחוץ לשעות אלה יש לתאם מראש לקבוצות.
• הבניין עצמו הוא הקונסוליה היפנית המקורית מהתקופה הבין-מלחמתית, לא שחזור.
• משך ביקור טיפוסי הוא כ-30-45 דקות, וניתן לשלב אותו עם סיור בעיר העתיקה הסמוכה.
• פורט התשיעי, אתר ההנצחה המרכזי לשואת יהודי קובנה, נמצא במרחק נסיעה קצרה ולא הליכה.
• המוזיאון של היום מנוהל כמוסד ציבורי ליטאי-יפני, ללא קשר עסקי לצאצאי סוגיהארה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בסוף שבוע בלי לתאם מראש ולגלות שהמוזיאון סגור.
• לבלבל בין קובנה לווילנה כמוקד הסיפור - סוגיהארה פעל בקובנה, לא בווילנה.
• לצפות למוזיאון גדול בסגנון יד ושם - זהו בית מגורים קטן שהוסב למוזיאון אינטימי.
• להחמיץ את תפקידו של הקונסול ההולנדי זוארטנדייק, שבלעדיו האשרות לא היו תקפות למעשה.
• לדלג על פורט התשיעי מתוך מחשבה שהוא לא קשור לסיפור - הוא חלק בלתי נפרד מההקשר ההיסטורי הרחב.

שאלות נפוצות

כמה יהודים הציל צ'יאונה סוגיהארה?

ההערכה המקובלת מדברת על כ-2,139 אשרות מעבר שהונפקו בין 18 ביולי ל-28 באוגוסט 1940, חלקן עבור משפחות שלמות; מרכז ויזנטל מעריך שכ-6,000 יהודים ניצלו הודות לאשרות אלה, ולפי חלק מהאומדנים חיים כיום עשרות אלפי צאצאים שלהם.

למה קוראים לו "השינדלר היפני"?

הכינוי נטבע בתקשורת בעשורים שאחרי המלחמה כדי להמחיש שסוגיהארה, כמו אוסקר שינדלר, סיכן את הקריירה שלו כדי להציל יהודים מהשואה - אך בניגוד לשינדלר, הוא פעל כדיפלומט רשמי שהפר במפגיע הוראה ישירה מממשלתו.

מה קרה לסוגיהארה אחרי המלחמה?

הוא המשיך בשירות הדיפלומטי היפני בתפקידים נוספים באירופה עד סוף שנות ה-40, ולאחר חזרתו ליפן פוטר משירות החוץ - לטענתו כתוצאה מאי-הצייתנות שלו בקובנה. הוא עבד לאחר מכן במסחר עם ברית המועצות וחי בצנעה עד גילויו מחדש בשנות ה-60.

איפה נמצא בית סוגיהארה היום?

בבניין הקונסוליה היפנית המקורי ברחוב וייז'גנטו (Vaižganto) בשכונת ז'ליאקלניס בקובנה, שהפך למוזיאון קטן המספר את סיפור האשרות ואת סיפורו של הקונסול ההולנדי יאן זוארטנדייק.

איך אפשר לשלב ביקור בבית סוגיהארה עם שאר האתרים בקובנה?

המוזיאון נמצא במרחק הליכה סביר מהעיר העתיקה של קובנה, וניתן לשלב אותו עם סיור בכיכר העירייה, נסיעה קצרה לפורט התשיעי, או יום שלם המוקדש למורשת היהודית של האזור במסגרת סיור מאורגן מווילנה.

האם סוגיהארה זכה להכרה בישראל?

כן - יד ושם הכיר בו רשמית כחסיד אומות עולם ב-1985, ובירושלים נקראת על שמו כיכר בשכונת עיר גנים; משפחתו קיבלה את התעודה בשמו לאחר שהיה חולה מכדי להגיע בעצמו לטקס.