פארק אז'ואולינאס בקובנה – יער האלונים העירוני הגדול באירופה

פארק אז'ואולינאס (Ąžuolynas) בקובנה הוא חורשת האלונים העירונית הגדולה באירופה: כ-84 הקטר של יער בשל בתוך רובע מגורים, מאות אלונים בוגרים שגילם נע בין 100 ל-320 שנה, כניסה חופשית בכל שעה, ובתוכו גם גן החיות היחיד בליטא, אמפיתאטרון פתוח ולונה פארק ותיק.

מה שהופך אותו לחריג הוא לא רק הגודל אלא המיקום. אפשר לצאת מרחוב הראשי של קובנה, לטפס כרבע שעה במעלה הגבעה, ולמצוא את עצמכם בין גזעים בעובי של חיבוק שלם כשמסביב עדיין נשמעת העיר. למי שמגיע לקובנה לשלושה או ארבעה ימים, זה הפארק שמאזן את היום: אחרי בוקר של מבצרים, מוזיאונים ואדריכלות מודרניסטית, שעה וחצי בין האלונים משנה את הקצב.

מתחת לרושם הפסטורלי מסתתרת שכבה נוספת. היער היה אתר פולחן עוד לפני שהאזור הגיע לכתב, הוא שריד של גוש יערות ענק שכיסה את הסביבה, הוא שימש שטח מרעה עירוני מימי הביניים, והיום הוא אזור מוגן ברשת נטורה 2000 שבו חיות חיפושיות ופטריות נדירות שכמעט אי אפשר לפגוש בשום פארק עירוני אחר ביבשת.

מה הופך את אז'ואולינאס ליער אלונים חריג בקנה מידה אירופי

הפארק משתרע על כ-84 הקטר במרכז רובע ז'אליאקלניס (Žaliakalnis), ששמו פירושו "הגבעה הירוקה". החלק שנחשב חורשת אלונים ממש מכסה קצת יותר משליש מהשטח, ואת היתר ממלאים תרזות, לבנים ואדרים, קרחות דשא, עמקי נחל ושדרות עצים שנשתלו בשלבים מאוחרים יותר. הצירוף הזה - גוש גדול של אלונים בוגרים בתוך רקמה עירונית צפופה - הוא מה שמעניק לו את התואר של חורשת האלונים העירונית הגדולה באירופה.

המספרים שמאחורי היער

ההערכה המקובלת מדברת על כ-770 אלונים בוגרים בשטח, שגילם נע בין 100 ל-320 שנה. חלקם גדלו בקרחות פתוחות ופיתחו צמרת רחבה ונמוכה שנפרשת לצדדים כמו מטרייה, סימן מובהק לעץ שגדל בשטח מרעה ולא בתוך יער צפוף. אחרים, הצעירים יותר, גבוהים וישרים כי התחרו על אור. כשמסתכלים על ההבדל בין שני הטיפוסים אפשר לקרוא את ההיסטוריה של השטח בלי שום שילוט: איפה היה מרעה פתוח ואיפה סגר היער.

חשוב להבין שמה שנשאר הוא שריד. גוש היערות שהקיף את קובנה נכרת בגלים - בין המאה ה-14 למאה ה-16, ושוב במאה ה-19, כשהאזור שבין קובנה לגרליאבה נוקה כמעט לחלוטין. אז'ואולינאס שרד בעיקר בזכות מעמדו כשטח ציבורי של תושבי העיר.

מי חי בין הגזעים

חללי הגזעים הזקנים הם בית גידול לחיפושית שנחשבת לאחד המינים המוגנים ביותר בליטא ובאירופה כולה, וכל מחזור החיים שלה תלוי בעץ ותיק עם חלל פנימי רקוב. כלומר, כל אלון חלול שנראה "מת למחצה" הוא בעצם נכס אקולוגי. על גזעים ותיקים צומחות גם פטריות מדף שנכללות בספר האדום הליטאי, בהן פטריית לשון-השור בגוון בשרני עמוק וגריפולה מסולסלת. אין לקטוף אותן, גם לא לצילום "מסודר" ביד.

העצים החלולים מושכים ציפורים שמקננות בחללים, ובבקרים שקטים אפשר לשמוע נקישות של נקרים בין הצמרות. בשעות הבוקר המוקדמות והערב, כשהשבילים מתרוקנים, זה הזמן הטוב ביותר לשמוע ולראות.

מעמד ההגנה שמכתיב מה מותר

הפארק רשום ברשימת ערכי המורשת הבלתי מיטלטלת של ליטא ומשולב ברשת האזורים המוגנים האירופית נטורה 2000. בפועל זה אומר כמה כללים פשוטים: לא קוטפים פטריות ולא אוספים בלוטים, לא מדליקים אש, ולא יוצרים שבילים חדשים בין האלונים הזקנים - דריכה חוזרת מהדקת את הקרקע ופוגעת בשורשים הרדודים. גם עבודות התחזוקה בשטח מבוצעות עם ציוד קטן בלבד ובליווי אקולוגים, ומטפסי עצים מטפלים בצמרות ומשפרים את הקרקע כדי לאפשר לדור אלונים חדש לצמוח.

מיער קדוש דרך שטח מרעה ועד לפארק של היום

ההיסטוריה של אז'ואולינאס נקראת דרך השטח עצמו. אין כאן שערים מונומנטליים או ארמון במרכז, אבל יש עמק נחל, אבן זיכרון קטנה, אמפיתאטרון, פסל ברונזה של ביזון ומתקני שעשועים ותיקים - וכל אחד מהם שייך לתקופה אחרת.

העמק שקדם לכתב

ליבו ההיסטורי של היער הוא עמק הנחל גירסטופיס, גיא ירוק שחוצה את הפארק ובו מעיין. באזור נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה, והמקום נחשב אתר פולחן עוד בעידן הקדם-נוצרי - מה שמתיישב עם מעמדו של האלון בדת הבלטית העתיקה כעץ קדוש הקשור לאל הרעם. אפילו השדרה הגובלת בפארק ממזרח נושאת את שמו של אותו אל. ליטא הייתה המדינה האחרונה באירופה שאימצה את הנצרות, ולכן שכבת האמונות הקדומות כאן קרובה לפני השטח יותר מבמקומות אחרים ביבשת.

זכות המרעה שהצילה את החורשה

בשנת 1463, ברשות הדוכס הגדול קזימיר, הותר לתושבי קובנה לרעות בקר ולקצור עשב בשטח. זה נשמע פרט בירוקרטי, אבל זו בדיוק הסיבה שהאלונים כאן עדיין עומדים: השטח הפך לנחלה ציבורית שאסור היה לכרות בה כרצון, והמרעה שמר עליו פתוח, מה שאפשר לצמרות הרחבות להתפתח. יער אירופי שנשמר מאות שנים בזכות פרות זה סיפור נדיר בפני עצמו.

מהמאה ה-19 ועד הפארק המוכר

בשנות ה-20 של המאה ה-19 לימד בקובנה המשורר אדם מיצקביץ', והעמק שבו נהג לשהות נקרא על שמו. חבריו חרתו באבן שבעמק את ראשי התיבות שלו ואת השנה 1823, והאבן עדיין שם. ב-1871 נסללו השבילים המסודרים הראשונים והחל להתגבש וויטאוטס פארק, גן השעשועים הוותיק בעיר. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כשקובנה שימשה בירה זמנית של ליטא, נבנו סביב היער וילות מודרניסטיות והוא הפך לפארק המרכזי של המעמד העירוני החדש. ב-1938 נפתח בשוליו גן החיות, ב-1955 שוקמה תשתית השבילים, ב-1966 הוקם אמפיתאטרון עמק השירים, וב-1979 הוצב במרכז הפארק פסל הביזון של הפסלת דליוטה אונה מטולייטה. בשנת 2006 נרשם הפארק רשמית כערך מורשת מוגן.

מסלולים, ריצה ומה באמת עושים בפארק

אז'ואולינאס אינו פארק של אטרקציה אחת שרצים אליה ומצטלמים. הוא פארק של תנועה: תושבי קובנה מגיעים אליו לרוץ, לרכוב, להוציא כלב, לדחוף עגלה ולשבת על ספסל. מטייל שמבין את זה נהנה ממנו הרבה יותר.

הליכה וריצה

רשת השבילים מורכבת משדרות אספלט רחבות שחוצות את השטח ומשבילי עפר מהודקים שמתפצלים מהן לתוך החורשה. השטח כמעט מישורי, מלבד הירידה לעמק הנחל, ולכן זה אחד ממסלולי הריצה הנוחים בעיר. חציית הפארק מקצה לקצה היא הליכה של כ-20 עד 25 דקות, אבל מי שמצרף את העמק, את הקרחות המרכזיות ואת פינת הפסל מגיע בקלות לשעה וחצי. עצה פשוטה: היכנסו מצד אחד וצאו מהצד השני במקום לחזור על אותו שביל.

אופניים, גלגיליות וספורט

שביל האופניים בשטח מתוכנן כך שהוא עוקף עצים בעלי ערך במקום לחצות אותם, וקטעי האספלט מתאימים גם לגלגיליות ולקורקינט. בשטח פזורים מתקני כושר פשוטים ופינות משחק, ובשוליים ניצבים מוסדות הספורט של העיר - האוניברסיטה לספורט של ליטא ואצטדיון העיר - כך שנוכחות של קבוצות מתאמנות בשעות אחר הצהריים היא חלק מהנוף. מי שמתכנן להשלים את היום בסיור עירוני יכול לשלב את הפארק עם סיור מודרך בקובנה שיוצא מהעיר העתיקה, ולחזור לכאן לקראת שקיעה.

לשבת ולא לעשות כלום

בשנים האחרונות נעשה הפארק מוקד לפעילות של "אמבטיות יער" וטיפול בטבע, וזו אולי הדרך הנכונה ביותר לצרוך אותו: לבחור עץ אחד, לשבת מולו רבע שעה ולהניח לטלפון. בקרחות הדשא מותר לפרוס שמיכה, וכלבים מתקבלים בברכה כשהם ברצועה. פחי אשפה יש בעיקר לאורך השבילים הראשיים, ולכן כדאי לקחת איתכם שקית ולפנות את מה שהבאתם.

שלוש הפינות המסומנות: לונה פארק, אמפיתאטרון וגן חיות

בתוך היער ובשוליו יושבים שלושה מוסדות ותיקים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, ויחד הם הופכים את הביקור למשהו שאפשר למתוח על חצי יום שלם - במיוחד עם ילדים.

וויטאוטס פארק - גן השעשועים הוותיק של קובנה

החלק הצפוני-מערבי של השטח, שבו נסללו השבילים הראשונים עוד במאה ה-19, התפתח לגן שעשועים עירוני עם מתקנים לילדים בתוך סביבה של עצים בוגרים. זה לא פארק שעשועים בסדר גודל של אירופה המערבית, וזה בדיוק הקסם שלו: מתקנים בקנה מידה קטן, מחירים נמוכים ביחס למקבילים במערב, ואווירה שכונתית. שעות הפעילות עונתיות ומשתנות, ולכן כדאי לבדוק מראש ולא להסתמך על "פתוח תמיד". חפשו את וויטאוטס פארק במפות.

עמק השירים

האמפיתאטרון הפתוח שהוקם בעמק הטבעי ב-1966 משמש קונצרטים, אירועי עיר וחגיגות שיר. מדי קיץ מתקיימים בו מופעים תחת כיפת השמיים, וגם כשאין אירוע כדאי לרדת אליו: השיפוע הטבעי, שורות המושבים והעצים שמקיפים אותם יוצרים מרחב אקוסטי מרשים שאפשר לחוש גם בשקט. את עמק השירים קל לאתר מהשדרה המרכזית.

גן החיות של ליטא

בשולי החורשה יושב גן החיות היחיד בליטא, שנפתח ב-1 ביולי 1938 ביוזמת הזואולוג טדאס איוונאוסקאס עם 40 בעלי חיים בלבד. היום הוא משתרע על כ-15.6 הקטר ומחזיק כמה מאות מינים, בהם דגש על מינים אירופיים ובעלי חיים בסכנת הכחדה. הכניסה בתשלום ובשעות פעילות עונתיות, ומחיר הכרטיס נחשב נמוך מאוד ביחס לגני חיות במערב אירופה - עדיין מומלץ לוודא מול האתר הרשמי לפני שמגיעים. מיקום: גן החיות של ליטא.

איך מגיעים לפארק, מתי הוא פתוח וכמה זה עולה

הכניסה לפארק עצמו חופשית ואין שערים או שעות סגירה, כך שאפשר להיכנס גם בשש בבוקר וגם אחרי החשכה. התשלום נדרש רק במוסדות שבתוכו ובשוליו - גן החיות ומתקני השעשועים.

מהמרכז ברגל

מהקצה המזרחי של השדרה המרכזית זו הליכה של כשני קילומטרים בעלייה מתונה, בערך 25 עד 30 דקות, דרך רחובות שקטים של ז'אליאקלניס. זו הדרך המומלצת: בדרך רואים את הווילות מהתקופה שבין המלחמות ואת האדריכלות המודרניסטית של הרובע. חלופה מהנה היא לעלות ברכבל הוותיק של ז'אליאקלניס, שפועל מאז שנות ה-30 ונחשב לאחד הרכבלים העירוניים הוותיקים באירופה שעדיין בשירות, ומשם להמשיך ברגל אל אז'ואולינאס.

תחבורה ציבורית, מונית ורכב

קווי טרוליבוס ואוטובוס עוברים לאורך הרחובות שמקיפים את הפארק ועוצרים בקרבת מספר כניסות, כולל בצד גן החיות. אפליקציות הסעה פעילות בקובנה והנסיעה מהמרכז זולה מאוד בסטנדרט ישראלי. מי ששוכר רכב ימצא חניה ברחובות הצדדיים סביב הפארק ובחניוני המוסדות בשוליו, אבל שימו לב שאין חניון מרכזי גדול צמוד לחורשה. אם ממילא תכננתם ימים של טיולים באזור, השוואת מחירי השכרת רכב משתלמת - ליטא היא מדינה נוחה מאוד לנהיגה, הכבישים טובים והמרחקים קצרים.

מהארץ לקובנה

רוב הישראלים מגיעים לקובנה באחת משתי דרכים: טיסה לשדה התעופה של העיר עם קונקשן אירופי, או נחיתה בווילנה והמשך ברכבת או ברכב שכור בערך שעה וחצי מערבה. בשני המקרים כדאי להשוות מסלולים דרך מנוע חיפוש הטיסות לפני שסוגרים, כי לוחות הזמנים לבלטיים משתנים בין העונות. מידע נוסף על היעד אפשר למצוא באתר קובנה.

מה קורה בפארק בכל עונה

בגלל שמדובר ביער נשיר, אז'ואולינאס משנה את אופיו לחלוטין ארבע פעמים בשנה. אין כאן עונה "רעה", יש עונות שונות לגמרי.

אביב וקיץ

באביב, לפני שהאלונים מלבישים עלים, האור מגיע עד לקרקע ורצפת היער מתמלאת בצמחיה נמוכה ופורחת. זו התקופה הטובה ביותר לצילום, כי אפשר לראות את מבנה הענפים במלוא מורכבותו. בקיץ הצמרות סוגרות והשטח הופך למקלט מהחום - גם ביום החם ביותר בקובנה, שהוא בדרך כלל נעים לגמרי בסטנדרט ישראלי, בתוך החורשה קריר משמעותית. זו גם עונת האירועים באמפיתאטרון ובקרחות, וימי הפעילות הארוכים באזור הזה של אירופה מאפשרים לטייל עד שעה מאוחרת בערב.

סתיו וחורף

הסתיו כאן מרהיב במיוחד: עלי האלון עוברים לגוונים של חלודה וברונזה, הקרקע מתכסה בבלוטים ופטריות מדף בולטות על הגזעים. זו העונה שבה תראו הכי הרבה מקומיים עם מצלמות. בחורף, עם השלג, הפארק הופך למישור לבן ושקט - יפהפה, אבל שימו לב שהחשיכה יורדת בשיא החורף כבר סביב ארבע אחר הצהריים, והתאורה קיימת בעיקר בשבילים הראשיים. שכבות, כובע ונעליים עם אחיזה הם חובה, והריצה על שבילי עפר קפואים דורשת זהירות.

מה לקחת בכל עונה

מים, כי ברזיות אינן פזורות בכל פינה; דוחה יתושים בערבי הקיץ, במיוחד קרוב לעמק הנחל; ומעיל קל בכל עונה, כי מזג האוויר הבלטי יודע להתהפך בתוך שעה. נעלי הליכה עדיפות על סנדלים גם בקיץ, כי חלק מהשבילים היפים ביותר הם עפר ולא אספלט.

השכונה שמסביב: מודרניזם, ספורט ואתרים סמוכים

הטעות הנפוצה היא להתייחס לפארק כאל אי מנותק. למעשה, הרובע שמקיף אותו הוא אחד המעניינים בקובנה, וחצי יום טוב משלב בין השניים.

ז'אליאקלניס והמודרניזם של קובנה

הרחובות סביב הפארק נבנו בעיקר בתקופה שבין 1920 ל-1939, כאשר קובנה תפקדה כבירה הזמנית של ליטא, והם מלאים בווילות ובבנייני מגורים בסגנון מודרניסטי מקומי - קווים נקיים, פינות מעוגלות, מרפסות בטון. האדריכלות המודרניסטית של קובנה הוכרה בשנת 2023 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ולכן טיול רגלי ברחובות שממערב לפארק הוא למעשה סיור באתר מורשת עולמית בלי כרטיס. סמוך מאוד ניצבת גם בזיליקת תחיית ישו, מבנה מודרניסטי לבן ובולט שממרפסת הגג שלו נשקף תצפית רחבה על העיר: בזיליקת תחיית ישו.

פינת הספורט של העיר

בשולי הפארק ניצבים אצטדיון העיר, האוניברסיטה לספורט של ליטא ואולם הספורט ההיסטורי שנבנה בסוף שנות ה-30 ואירח את אליפות אירופה בכדורסל של 1939, שבה זכתה ליטא. למי שמכיר את מקומו של הכדורסל בתרבות הליטאית - וישראלים רבים מכירים - זו נקודה שקשה לעבור לידה באדישות. את אצטדיון העיר אפשר לראות מהשביל המערבי.

איפה לשבת אחרי הסיבוב

ברחובות הגובלים בפארק פזורים בתי קפה שכונתיים קטנים ומאפיות, ומחירי הקפה והמאפה בקובנה נמוכים משמעותית ממערב אירופה. מכיוון שהרכב העסקים משתנה, עדיף לחפש במפות לפי סוג ולא לפי שם, ולבחור מקום עם ביקורות עדכניות. מי שרוצה להמשיך משם לסיור מודרך או לטיול יום מהעיר ימצא מגוון פעילויות יוצאות מקובנה להזמנה מראש.

תכנון הביקור: כמה זמן, מה לשלב וטיפים למטייל הישראלי

אז'ואולינאס עובד הכי טוב כשלא מנסים "לסמן אותו" בעשרים דקות. הקצאה של שעה וחצי עד שעתיים מאפשרת לחצות אותו לאורך, לרדת לעמק הנחל ולעצור בשתי קרחות, ואם מוסיפים את גן החיות או את מתקני השעשועים - זה כבר חצי יום מלא.

מה משתלב היטב באותו יום

שילוב טבעי הוא בוקר בעיר העתיקה ובמצודה, צהריים בשדרה המרכזית, ואחר הצהריים בפארק ובשכונת המודרניזם סביבו. אפשרות אחרת היא להתחיל דווקא בפארק בשעות הבוקר המוקדמות, כשהאור נמוך והשבילים ריקים, ולרדת אחר כך לעיר. מי שמקדיש לקובנה יותר מיומיים כדאי שישריין יום נפרד לטיולים מחוץ לעיר, ואפשר לתכנן אותו מראש דרך הפעילויות והסיורים הזמינים בקובנה.

הערה על יום שמשלב אתרי זיכרון

מבקרים ישראלים רבים מקדישים בקובנה יום לאתרי המורשת היהודית ולאתרי הזיכרון של השואה, ובראשם המבצר התשיעי. זהו אתר רצח המוני ומקום זיכרון, והביקור בו דורש זמן, ריכוז ומצב רוח משלו. לא כדאי לדחוס אותו לאותו מקטע שעות עם לונה פארק וגן חיות. שילוב שעובד יפה הוא ביקור באתר הזיכרון בבוקר, ואחריו הליכה שקטה בין האלונים - הפארק מתפקד היטב כמרחב עיכול אחרי ביקור כזה.

טיפים אחרונים

ליטא נחשבת מדינה בטוחה מאוד, גם להליכה בפארק בשעות הערב, אבל כמו בכל שטח יער כדאי להישאר בשבילים המוארים אחרי החשכה. שירותים ציבוריים בשטח מעטים, ולכן שווה להסתדר לפני הכניסה. בקיץ עדיף בוקר מוקדם או שעתיים לפני השקיעה, כשהאור בין הגזעים הוא הסיבה האמיתית לבוא. ואם אתם מתלבטים איפה ללון כדי להיות במרחק הליכה מהיער, בדקו לינה ברובע ז'אליאקלניס. פרטים נוספים על יעדים ואתרים בעיר מרוכזים באתר kaunas.co.il.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לפארק חופשית ואין שעות סגירה; תשלום נדרש רק בגן החיות ובמתקני השעשועים, ושעות הפעילות שלהם עונתיות
• כ-84 הקטר, כ-770 אלונים בוגרים בני 100 עד 320 שנה - חורשת האלונים העירונית הגדולה באירופה
• השטח מוגן ברשת נטורה 2000 ורשום כערך מורשת: אין קטיף פטריות, אין אש, ולא יוצאים מהשבילים סביב האלונים הזקנים
• מהשדרה המרכזית זו הליכה של כשני קילומטרים בעלייה מתונה, כ-25 עד 30 דקות, או נסיעה קצרה בטרוליבוס
• הקצו שעה וחצי עד שעתיים לפארק עצמו; עם גן החיות או מתקני השעשועים זה הופך לחצי יום
• בפארק מתבצעות עבודות שדרוג רחבות של שבילים, תאורה, גשרים ומתקנים - ייתכנו קטעים חסומים זמנית

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להיכנס משער אחד, לצלם עץ גדול ולצאת - כך מפספסים את עמק הנחל ואת הקרחות שהן החלק היפה
• להקצות חצי שעה. פארק בגודל כזה דורש לפחות שעה וחצי כדי להרגיש אותו
• לקטוף פטריות או בלוטים ולפרוץ שבילים חדשים בין האלונים הזקנים - זה אסור וגם פוגע בשורשים
• להניח שגן החיות ומתקני וויטאוטס פארק פתוחים בכל יום ובכל שעה; השעות עונתיות ומשתנות
• להגיע בחורף אחרי החשכה ולצפות לתאורה מלאה בכל שביל - התאורה קיימת בעיקר בצירים הראשיים
• לדחוס באותו מקטע שעות ביקור באתר זיכרון של השואה ולונה פארק; עדיף להפריד ולהשאיר זמן לעיכול

שאלות נפוצות

האם הכניסה לפארק אז'ואולינאס בתשלום?

לא. הכניסה לפארק חופשית לחלוטין ואין שערים או שעות סגירה, כך שאפשר להיכנס גם עם אור ראשון וגם בערב. תשלום נדרש רק במוסדות שבתוך השטח ובשוליו: גן החיות של ליטא ומתקני השעשועים בוויטאוטס פארק. שני אלה פועלים בשעות עונתיות משתנות, ולכן כדאי לבדוק מול האתרים הרשמיים לפני שמגיעים.

כמה זמן צריך להקצות לביקור?

שעה וחצי עד שעתיים מספיקות כדי לחצות את הפארק לאורך, לרדת לעמק הנחל, לעבור בקרחות המרכזיות ולעצור לצילומים. אם מוסיפים את גן החיות, את האמפיתאטרון ואת מתקני השעשועים, מדובר בחצי יום נוח. מי שרק רוצה ריצת בוקר או הליכה מהירה יסתדר גם בארבעים דקות.

איך מגיעים לפארק ממרכז קובנה?

מהקצה המזרחי של השדרה המרכזית זו הליכה של כשני קילומטרים בעלייה מתונה, בערך 25 עד 30 דקות, דרך רחובות שקטים עם אדריכלות מודרניסטית. אפשר גם לעלות ברכבל הוותיק של ז'אליאקלניס ולהמשיך ברגל, לנסוע בטרוליבוס או באוטובוס שעוצרים סביב הפארק, או לקחת מונית או נסיעה באפליקציה - העלות בקובנה נמוכה מאוד.

האם זו באמת חורשת האלונים העירונית הגדולה באירופה?

כן, זו ההגדרה המקובלת. הייחוד אינו רק בשטח הכולל של כ-84 הקטר אלא בכך שמדובר בגוש רציף של אלונים בוגרים - כ-770 עצים בני 100 עד 320 שנה - שנמצא בתוך רקמה עירונית בנויה ולא בפאתי העיר. השטח מוכר כערך מורשת בליטא ומשולב ברשת האזורים המוגנים האירופית נטורה 2000.

האם הפארק מתאים לילדים ולעגלות?

מאוד. השדרות המרכזיות סלולות ורחבות ומתאימות לעגלות, לגלגיליות ולקורקינטים, ובשטח פזורות פינות משחק ומתקני כושר. בנוסף יש בו לונה פארק ותיק לילדים קטנים וגן חיות בשוליים. שבילי העפר בתוך החורשה פחות נוחים לעגלה, במיוחד אחרי גשם, ולכן שווה לתכנן מסלול שמשלב בין השניים.

מתי העונה הכי יפה לבקר?

לכל עונה יש יתרון. באביב האור מגיע עד לקרקע לפני שהצמרות נסגרות והתצוגה הצילומית הטובה ביותר; בקיץ החורשה מספקת צל וקרירות ומתקיימים אירועים באמפיתאטרון; בסתיו העלים עוברים לגווני חלודה וברונזה וזו העונה המרשימה ביותר ויזואלית; ובחורף השלג יוצר נוף שקט ולבן, אך החשיכה יורדת מוקדם מאוד.