תיאטרון הדרמה הלאומי של קובנה הוא המוסד התיאטרלי המקצועי הוותיק ביותר בליטא: הוא נוסד ב-19 בדצמבר 1920, חודשים ספורים אחרי שקובנה הפכה לבירה הזמנית של המדינה, והוא פועל היום בבניין קולנוע ארט דקו משנת 1928 בשדרת החירות 71 - בדיוק באמצע השדרה להולכי רגל שמהווה את עמוד השדרה של העיר.
סיור פרטי בעקבות סיפורי האהבה של קובנה
שעתיים בשדרת החירות ובעיר העתיקה עם מורה דרך מקומי - שילוב טבעי לפני או אחרי הצגה בתיאטרון הדרמה
בדיקת זמינות ומחיר ←מבחינת מטייל ישראלי זו אחת ההזדמנויות הנדירות לראות תרבות גבוהה אירופית במחיר שאינו מתקרב למחירי מערב אירופה, בבניין שהוא בעצמו אתר מורשת, ובמרחק הליכה של דקות ממרבית בתי המלון במרכז. חלק מההצגות מלוות בכתוביות באנגלית, כך שגם מי שאינו דובר ליטאית יכול לצאת מהאולם עם חוויה שלמה ולא עם תחושת החמצה.
מעבר לרפרטואר, לבניין הזה יש משקל היסטורי אמיתי. כאן התרחשה ב-1972 אחת מפרשיות הצנזורה המפורסמות של התקופה הסובייטית בליטא, כאן עבדו הבמאים שעיצבו את התיאטרון הליטאי המודרני, וכאן אפשר להיכנס גם ביום, במסגרת סיורי כוליסות, ולראות איך במה מסתובבת ובור תזמורת עולה ויורד.
התיאטרון המקצועי הראשון בליטא - איך הכול התחיל
הסיפור מתחיל בלהקה נודדת. ב-1918 הקים השחקן והבמאי יואוזאס ואיצ'קוס (Juozas Vaičkus) את "התיאטרון המעופף" בסנקט פטרבורג, להקה ליטאית שנדדה בין ערים ללא בית קבע. אחרי הכרזת העצמאות היא חזרה לליטא והתמזגה עם הלהקה של קונסטנטינאס גלינסקיס. מהמיזוג הזה נולד ב-19 בדצמבר 1920 התיאטרון המקצועי הקבוע הראשון בליטא, ביוזמת אגודת יוצרי האמנות הליטאית.
הצגת הפתיחה והבירה הזמנית
ההצגה הראשונה הועלתה באותו ערב ממש: "יום יוחנן" מאת המחזאי הגרמני הרמן זודרמן, בבימויו של ואיצ'קוס. התזמון לא היה מקרי. ב-15 במאי 1920 הפכה קובנה לבירה הזמנית של ליטא, אחרי שווילנה נותרה מחוץ לגבולות המדינה, והאסיפה המכוננת נפתחה בבניין התיאטרון של אז - הבניין שמשמש היום את התיאטרון המוזיקלי של קובנה. במילים אחרות, אותו אולם שימש באותה שנה גם כבית הפרלמנט הליטאי הראשון וגם כבמה הלאומית הראשונה.
הלאמה, מיזוג ופיצול
ב-1922 הולאם התיאטרון והפך ל"תיאטרון הדרמה הממלכתי". ב-1925 הוא אוחד עם להקת האופרה והבלט הממלכתית למוסד אחד בשם "תיאטרון המדינה", שריכז תחת קורת גג אחת דרמה, אופרה ובלט - מודל אופייני למדינות חדשות שביקשו לבנות תרבות לאומית במהירות ובמשאבים מוגבלים. עד 1931 זה היה התיאטרון המקצועי היחיד בכל ליטא, מה שהופך את שני העשורים הראשונים שלו לפרק המכונן של האמנות הבימתית הליטאית כולה.
ממדינה קטנה לתיאטרון לאומי
הדרך אל המעמד הרשמי הנוכחי הייתה ארוכה. רק בנובמבר 2012 הוענק למוסד תואר "תיאטרון לאומי", בזכות טיפוח הדרמטורגיה הליטאית, פעילות חינוכית עקבית ורפרטואר בעל חתימה יצירתית מובחנת. מאז שמו הרשמי הוא תיאטרון הדרמה הלאומי של קובנה, והוא אחד משלושה תיאטראות בליטא הנושאים את התואר.
סיור רוחות פרטי בעיר העתיקה של קובנה
אגדות, קטקומבות וסיפורי הטירה בסמטאות החשוכות - כשעתיים במרחק הליכה מהתיאטרון
בדיקת זמינות ומחיר ←הבניין בשדרת החירות - מקולנוע "מטרופוליטן" לבמה לאומית
הבניין שבו יושב היום תיאטרון הדרמה הלאומי לא נבנה כתיאטרון כלל. ב-1928 נחנך כאן קולנוע "מטרופוליטן", אחד מבתי הקולנוע הראשונים בליטא שנבנו מלכתחילה למטרה הזו ולא הוסבו ממבנה קיים. האולם המקורי הכיל כשבע מאות מקומות, מספר מרשים לעיר שמנתה אז כמה עשרות אלפי תושבים.
ארט דקו בסגנון זיגזג
מבחינה אדריכלית זו דוגמה נדירה בליטא לסגנון ה-Zigzag Moderne, הענף הגיאומטרי והנועז של הארט דקו, בעיצובם של האדריכלים ולדימיראס דובנצקיס (Vladimiras Dubeneckis) וקלאודיוס דושאוסקאס-דוז'. הפרטים האלה אינם דקורציה שולית: קובנה של שנות העשרים והשלושים בנתה את עצמה כבירה מודרנית בקצב מסחרר, והתוצאה הוכרה ב-2023 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו תחת הכותרת "קובנה המודרניסטית: אדריכלות של אופטימיות, 1919-1939". הרחוב שמחוץ לדלת הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה.
המעבר של 1959 והשיפוץ הארוך
להקת הדרמה עברה לבניין הזה רק ב-1959, אחרי כמעט ארבעה עשורים בבניין התיאטרון הישן. ההסבה מקולנוע לתיאטרון גררה שינויים ניכרים, כולל תוספות בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי של התקופה. את החזית מזהים מרחוק בזכות פסלי האבן של רומואלדאס קזלאוסקאס, שהפכו לסימן ההיכר הוויזואלי של המוסד.
שתים עשרה שנות בנייה
הרסטורציה הגדולה נמשכה מ-2005 עד 2013, לפי תכנון של סטודיו האדריכלים של אלגימנטאס קנצ'אס יחד עם מומחי מכון שימור המונומנטים של קובנה. היא חשפה מחדש אלמנטים ארט דקו מקוריים, הוסיפה אגף חדש עם אולם קטן ויצרה את אולם "רוטה". התוצאה היא בניין שבו קונכיית שנות העשרים והטכנולוגיה הבימתית של המאה ה-21 חיות זו לצד זו - ומי שמגיע חצי שעה לפני ההצגה ומסתובב בפואייה, רואה את התפר הזה בבירור.
האולמות והבמות - איפה כדאי לשבת
בניגוד לתיאטראות רבים בגודל הזה, כאן פועלות במקביל ארבע במות בבניין הראשי, כל אחת עם אופי אחר לגמרי. ההבדל בין ישיבה באולם הגדול לבין ישיבה באולם הקטן הוא הבדל בין שתי חוויות שונות, ולא רק בין שני מחירי כרטיס.
הבמה הגדולה
האולם הראשי מכיל היום כחמש מאות מקומות, כמאתיים פחות ממה שהכיל קולנוע "מטרופוליטן" בתקופה שבין המלחמות - תוצאה של תקני בטיחות ונוחות מודרניים. זו במה עם מנגנון סיבוב, בור תזמורת שעולה ויורד, מערכת תאורה מקיפה ואפשרויות הקרנת וידאו. כאן מועלות ההפקות הגדולות: קלאסיקה עולמית, דרמטורגיה ליטאית ועיבודים לספרות.
האולמות הקטנים
הבמה הקטנה (Mažoji scena) מיועדת להפקות אינטימיות, לרוב עכשוויות ולעיתים ניסיוניות. אולם "רוטה" נקרא על שם השחקנית רוטה סטליליונייטה, שהייתה חלק מהלהקה משנות השישים ועד שנות התשעים ונחשבת לאחת הדמויות הגדולות בתולדות המוסד. "האולם הארוך" הוא חלל בפרופורציות חריגות, מוארך ולא סימטרי, שבמאים אוהבים בדיוק בגלל האתגר שהוא מציב. באולמות הקטנים המרחק מהשחקנים מצטמצם למטרים בודדים, וזו בדיוק הסיבה שהם נחטפים מהר.
כתוביות באנגלית - איפה בדיוק לשבת
חלק מההצגות מלוות בכתוביות באנגלית, ולעיתים גם בגרמנית ובאוקראינית, בשיתוף האוניברסיטאות בעיר. ההמלצה הרשמית של התיאטרון היא לבחור מקומות מהשורה ה-12 ואחורה, כדי שהכתוביות יהיו בשדה הראייה יחד עם הבמה ולא מעל הראש. מי שיושב בשורות הראשונות מרוויח קרבה ומפסיד את הטקסט - שיקול משמעותי כשהמחזה מילולי וצפוף. בדקו את סימון הכתוביות בעמוד ההצגה לפני הרכישה, מכיוון שההרכב משתנה מעונה לעונה.
1972: "ברברה רדוויל" ומכתב המחאה שזעזע את ליטא
הפרק המוכר ביותר בהיסטוריה של התיאטרון הזה אינו הצגה מוצלחת אלא פרשת צנזורה. הבמאי יונאס יורשאס (Jonas Jurašas), שהיה במאי ראשי של התיאטרון, העלה ב-1972 את המחזה "ברברה רדוויל" מאת יואוזאס גרושאס - דרמה היסטורית על ברברה רדז'יוויל, אשתו של המלך זיגמונט אוגוסט, שהפכה בהקשר הליטאי לסמל של גורל שנחתך בידי כוח זר.
הסצנה שנאסרה
הסיום שתכנן יורשאס כלל ירידה של תמונת מריה של שער השחר מווילנה אל תוך החלל הבימתי. הסצנה הוצגה פעם אחת בלבד, בחזרה הגנרלית, ונאסרה מיד. הדימוי הדתי-לאומי היה בלתי נסבל מבחינת הצנזורה הסובייטית, שראתה בו קריאה גלויה כנגד המשטר.
המכתב מ-15 באוגוסט 1972
ב-15 באוגוסט 1972 כתב יורשאס מכתב מחאה פומבי נגד הצנזורה ושלח אותו למשרד התרבות של הרפובליקה הסובייטית הליטאית, להנהלת התיאטרון, לאגודת התיאטרון הליטאית ולמערכת כתב העת "ספרות ואמנות". זה היה מכתב המחאה הפומבי הראשון מסוגו בליטא בתקופה הסובייטית. למחרת הוא הודח מתפקידו ונאסר עליו לעבוד בתיאטרון. הבכורה של "ברברה רדוויל" התקיימה ב-9 בספטמבר 1972 בלעדיו, ושמו נמחק מכרזת ההצגה. ב-1974 היגר מליטא וחי באוסטריה, בגרמניה ולאחר מכן בארצות הברית.
מה קרה באותה שנה במרחק דקות הליכה
1972 הייתה שנה קשה בקובנה מעבר לכותלי התיאטרון. ב-14 במאי אותה שנה הצית את עצמו הצעיר רומאס קלנטה בגן העיר שמול התיאטרון המוזיקלי, כמה מאות מטרים משדרת החירות 71, במחאה על המשטר הסובייטי. מותו הוביל להפגנות רחוב ולדיכוי משטרתי, וב-2002 הונצח האתר במונומנט ובכיתוב על המדרכה. שני האירועים אינם קשורים זה בזה ישירות, אך יחד הם ממקמים את קיץ 1972 כנקודת מפנה בזיכרון הקולקטיבי של העיר. סיור רגלי במרכז עם מורה דרך מקומי בסיור מותאם אישית נוגע כמעט תמיד בשתי הנקודות האלה.
סיור רגלי פרטי בקובנה
שעתיים עד שלוש עם מלווה מקומי בין הבירה הזמנית, המודרניזם של אונסק"ו והעיר העתיקה
בדיקת זמינות ומחיר ←הבמאים והרפרטואר - ממיכאיל צ'כוב ועד הדור הצעיר
רשימת היוצרים שעברו דרך הבניין הזה היא למעשה תולדות התיאטרון הליטאי במאה השנים האחרונות. זו הסיבה שגם מי שאינו שוחר תיאטרון מובהק מוצא עניין בביקור: אין כאן שחזור תיירותי אלא מוסד חי שממשיך לייצר.
בין שתי מלחמות: שיטת סטניסלבסקי מגיעה לקובנה
אנדריוס אולקה-ז'ילינסקאס הביא לתיאטרון את שיטת המשחק של קונסטנטין סטניסלבסקי והפך את הלהקה למקצועית בסטנדרטים אירופיים. בשנות השלושים עבד כאן גם מיכאיל צ'כוב, אחד המורים המשפיעים ביותר בתולדות המשחק המודרני, שהשפעתו ניכרת עד היום בבתי ספר למשחק ברחבי העולם. בורסאס דאוגוביטיס, במאי ושחקן, השלים את שלישיית המייסדים של האסכולה המקומית.
התיאטרון הליטאי המודרני
בעשורים שאחרי המלחמה עבדו כאן הנריקאס ואנצביצ'וס, יונאס וייטקוס וגיטיס פאדגימאס, ובהמשך גם איימונטאס נקרושיוס, שהפך לאחד הבמאים המוכרים ביותר של אירופה המזרחית. גינטאראס וארנאס כיהן כמנהל אמנותי באמצע שנות האלפיים והביא לרפרטואר דרמטורגיה עכשווית לצד עיבודים לדוסטויבסקי. הדור הצעיר - ארטוראס אריימה, אגניוס יאנקביצ'וס ואחרים - ממשיך לעבוד כאן, ולעיתים דווקא באולמות הקטנים.
מה מציגים ובאיזה היקף
העונה נמשכת מספטמבר עד יוני, ומתקיימים בה כשלוש מאות וחמישים אירועים בשנה מול קהל של כשישים אלף צופים. הלהקה הקבועה מונה כשלושים שחקנים, עם אורחים בהפקות מסוימות. הרפרטואר משלב קלאסיקה ליטאית, מחזות מודרניים בתרגום, עיבודים לפרוזה והפקות לילדים ולנוער. מי שמחפש חוויה בטוחה ללא ידיעת השפה יעדיף הפקה עם כתוביות או מופע שבו הוויזואליה נושאת את הסיפור.
לתכנן ערב בתיאטרון - כרטיסים, כתוביות וכללי הבית
ההיגיון התכנוני פשוט: אין טעם להגיע לקובנה ולנסות לתפוס כרטיס באותו יום להצגה מבוקשת באולם קטן. מנגד, לאולם הגדול כמעט תמיד יש מקומות בימי חול, ומחירי הכרטיסים נמוכים משמעותית מהמקבילות במערב אירופה. כל מחיר שתראו הוא מחיר מייצג לבדיקה מול הספק, והוא משתנה לפי אולם, יום בשבוע וסוג ההפקה.
איך קונים כרטיסים
הכרטיסים נמכרים בקופת התיאטרון בבניין ובאתרי מכירת הכרטיסים הליטאיים המקובלים. שני דברים חשובים לבדוק לפני התשלום: באיזה אולם מתקיימת ההצגה, ואם יש כתוביות באנגלית. באולמות הקטנים מספר המקומות מצומצם, ולכן כדאי לרכוש מבעוד מועד. אם ההצגה בליטאית בלבד ואין כתוביות, שקלו הפקה אחרת באותו שבוע במקום להסתכן בערב מתסכל.
מתי להגיע ומה ללבוש
הגיעו כעשרים עד שלושים דקות מראש. בחורף השימוש במלתחה הוא כמעט חובה מעשית, שכן לא נכנסים לאולם עם מעילים כבדים, והתור למלתחה בסיום ההצגה הוא הצוואר הצר האמיתי של הערב. קוד הלבוש אינו נוקשה אך הקהל המקומי מגיע מסודר, ולכן ג'ינס ונעלי ספורט ייראו כאן פחות טבעי מאשר באולם בתל אביב. צילום במהלך ההצגה אסור.
עונתיות - הנקודה שמפילה מטיילים
העונה הפעילה נמשכת מספטמבר עד יוני. מי שמגיע לקובנה בשיא הקיץ עלול למצוא את הבניין סגור להצגות, בדיוק בחודשים שבהם רוב הישראלים מטיילים בבלטיות. זה שיקול אמיתי בתכנון מועד הנסיעה.
סיורי כוליסות ותוכניות חינוכיות
גם ללא הצגה אפשר להיכנס. התיאטרון מפעיל סיורים חינוכיים מאחורי הקלעים בשעות היום, בדרך כלל בחלונות של 10:00-11:00, 11:00-12:00 ו-14:00-15:00, בתיאום מראש. אחת התוכניות מיועדת לילדים בגילי 7-12 ובה נפתחת הבמה הגדולה לקבוצה: הבמה מסתובבת, בור התזמורת עולה ויורד, מאות פנסים נדלקים ומהנדסי הבמה מסבירים איך זה עובד. עבור משפחות עם ילדים זו חלופה מצוינת לערב הצגה בשפה זרה. כדי לשלב את הביקור עם היכרות רחבה יותר עם העיר, סיור רגלי פרטי בקובנה נמשך שעתיים עד שלוש ומסתיים לרוב במרחק הליכה מהתיאטרון.
מסביב לתיאטרון - שדרת החירות והסביבה
אחד היתרונות הגדולים של המיקום הוא שאין צורך בתחבורה. שדרת החירות משתרעת על כ-1.6 קילומטרים והיא אחת השדרות להולכי רגל הארוכות באירופה. התיאטרון יושב בערך באמצע, כך שכל צד של הערב - ארוחה לפני, קפה אחרי - נמצא במרחק דקות.
מה נמצא בקצוות
בקצה המזרחי ניצבת כנסיית מיכאל המלאך, המוכרת בשם סובוראס, עם הכיפה הכחלחלה שנבנתה במקור עבור קציני המצודה הרוסית. סמוך אליה נמצאים מוזיאון המלחמה על שם ויטאוטס הגדול וגלריית האמנות של מיקולאס ז'ילינסקאס. בכיוון המערבי, אחרי כקילומטר וחצי של הליכה, מתחילה העיר העתיקה עם כיכר בית העירייה והטירה.
שכנים תרבותיים ברדיוס של דקות
בסמוך לתיאטרון נמצא בית הקולנוע רומובה, שנפתח באפריל 1940 לפי תכנונו של האדריכל ניקולאיוס מאצ'יולסקיס ומקרין עד היום קולנוע אמנותי. במרחק דומה נמצאים התיאטרון המוזיקלי וגן העיר שסביבו. מי שרוצה לחבר את כל הנקודות האלה לסיפור אחד יכול להצטרף לסיור פרטי בעקבות סיפורי אהבה בקובנה, שעובר בשדרת החירות ובעיר העתיקה, או לבחור בערב סיור רוחות פרטי בעיר העתיקה - שתי אפשרויות שמשלימות היטב מטריניי או הצגת ערב מוקדמת.
איפה לישון בסביבה
המלונות בשדרת החירות ובסמטאות שסביבה מאפשרים לחזור ברגל אחרי ההצגה בלי לחשוב על תחבורה. חלקם ממוקמים בבנייני תקופת הבירה הזמנית ששופצו, וחלקם בתי מלון עירוניים חדשים. בדיקת מלונות בשדרת החירות בקובנה תיתן תמונה מהירה של הטווח, וכדאי לוודא שהחדר אינו פונה ישירות אל השדרה בסופי שבוע.
התיאטרון בסצנת התרבות של קובנה - ולמי זה מתאים
קובנה נושאת מוניטין של עיר תרבות שאינה מסתמכת על תיירות בלבד, ותואר בירת התרבות האירופית שנשאה ב-2022 רק חידד את זה. תיאטרון הדרמה הוא הראש של הפירמידה, אבל הוא לא לבד.
התיאטראות האחרים בעיר
התיאטרון המוזיקלי של קובנה, שנוסד בנובמבר 1940 ופועל בבניין ההיסטורי בגן העיר, הוא השני בגודלו בליטא ומעלה אופרה, אופרטה, מחזמר ומופעי מחול. תיאטרון הבובות פועל מ-1958 ומתאים במיוחד למשפחות, מכיוון שהוא אינו תלוי בשפה. לצידם פועלים תיאטרון הקאמרי, תיאטרון המחול "אאורה" ותיאטרון הפנטומימה. לתייר עם שני ערבים בעיר יש כאן בחירה אמיתית ולא ברירת מחדל.
למי הערב הזה מתאים
הביקור מתאים במיוחד לחובבי תיאטרון שמחפשים סצנה מקומית אמיתית ולא מופע תיירותי, לזוגות שרוצים ערב תרבות בעלות נמוכה, לחובבי אדריכלות שמגיעים בשביל הבניין עצמו, ולמשפחות - דרך סיור הכוליסות ולא דרך הצגת הערב. הוא גם בחירה מצוינת לערב גשום או קר, ובקובנה יש לא מעט כאלה מאוקטובר עד אפריל.
ולמי פחות
מי שנמצא בעיר לילה אחד בלבד ומעדיף להשקיע אותו בעיר העתיקה, מי שאינו דובר ליטאית ולא מצא הצגה עם כתוביות, ומי שמגיע בשיא הקיץ כשהעונה סגורה - יעשה טוב אם ידלג ויסתפק בהתבוננות בחזית ובפסלים מבחוץ. גם ילדים קטנים מאוד יתקשו באולם הגדול בהפקה למבוגרים. מידע נוסף על העיר ועל שאר האתרים שלה זמין באתר קובנה.
| האולם | אופי ההפקות | למי זה מתאים |
|---|---|---|
| הבמה הגדולה | כחמש מאות מקומות, במה מסתובבת ובור תזמורת; קלאסיקה והפקות גדולות | ביקור ראשון, זוגות, מי שמחפש הצגה עם כתוביות |
| הבמה הקטנה | חלל אינטימי, דרמה עכשווית ולעיתים ניסיונית | קהל תיאטרון מנוסה שמחפש משהו לא שגרתי |
| אולם רוטה | אולם על שם השחקנית רוטה סטליליונייטה; מופעים קאמריים וערבי טקסט | ערב שקט, מופעים מוזיקליים-פואטיים |
| האולם הארוך | פרופורציות חריגות ומוארכות שמזמינות בימוי לא קונבנציונלי | סקרנים שרוצים לראות איך במאים עובדים עם חלל קשה |
| סיור כוליסות | הפעלה של מנגנוני הבמה, תאורה ותפאורה בשעות היום | משפחות עם ילדים ומי שמגיע מחוץ לעונת ההצגות |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- התיאטרון נוסד ב-19 בדצמבר 1920 והוא המוסד התיאטרלי המקצועי הוותיק ביותר בליטא
- הכתובת היא שדרת החירות 71, בערך באמצע השדרה להולכי רגל של קובנה, במרחק הליכה מרוב מלונות המרכז
- הבניין הוא קולנוע "מטרופוליטן" משנת 1928 בסגנון ארט דקו זיגזג; להקת הדרמה עברה אליו ב-1959
- העונה הפעילה נמשכת מספטמבר עד יוני, ומתקיימים בה כשלוש מאות וחמישים אירועים בשנה
- חלק מההצגות מלוות בכתוביות באנגלית; התיאטרון ממליץ על מקומות מהשורה ה-12 ואחורה
- סיורי כוליסות מתקיימים בשעות היום בתיאום מראש, כולל תוכנית ייעודית לילדים בגילי 7-12
טעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע בשיא הקיץ ולצפות למצוא הצגות - העונה סגורה בחודשי הקיץ המרכזיים
- לקנות כרטיס בלי לבדוק אם להצגה יש כתוביות באנגלית ובאיזה אולם היא מתקיימת
- לבחור מקומות בשורות הראשונות כשמסתמכים על כתוביות, במקום מהשורה ה-12 ואחורה
- לבלבל בין תיאטרון הדרמה הלאומי לבין התיאטרון המוזיקלי של קובנה - שני מוסדות שונים בשני בניינים
- לוותר על רכישה מראש להפקה באולם קטן, שבו מספר המקומות מצומצם והכרטיסים אוזלים מהר
- להגיע ברגע האחרון בחורף ולהיתקע בתור למלתחה במקום להיכנס לאולם בזמן
שאלות נפוצות
מתי נוסד תיאטרון הדרמה הלאומי של קובנה?
ב-19 בדצמבר 1920, ביוזמת אגודת יוצרי האמנות הליטאית, כשההצגה הראשונה הייתה "יום יוחנן" מאת הרמן זודרמן בבימויו של יואוזאס ואיצ'קוס. זהו התיאטרון המקצועי הקבוע הראשון והוותיק ביותר בליטא, ועד 1931 הוא היה גם היחיד במדינה. מעמד של תיאטרון לאומי הוענק לו בנובמבר 2012.
האם יש הצגות עם כתוביות באנגלית?
כן, חלק מההצגות מלוות בכתוביות באנגלית, ולעיתים גם בגרמנית ובאוקראינית, בשיתוף האוניברסיטאות בעיר. ההרכב משתנה מעונה לעונה, ולכן חשוב לוודא זאת בעמוד ההצגה לפני הרכישה. התיאטרון ממליץ לבחור מקומות מהשורה ה-12 ואחורה כדי שהכתוביות והבמה יהיו יחד בשדה הראייה.
איפה נמצא התיאטרון ואיך מגיעים אליו?
הכתובת היא שדרת החירות 71, בערך באמצע השדרה להולכי רגל שאורכה כ-1.6 קילומטרים ומהווה את הציר המרכזי של קובנה. מרוב בתי המלון במרכז מדובר בהליכה של דקות ספורות, וגם מהעיר העתיקה זו הליכה נעימה של כקילומטר וחצי לאורך השדרה. אין צורך ברכב או בתחבורה ציבורית.
מה קרה בתיאטרון ב-1972?
הבמאי הראשי יונאס יורשאס העלה את המחזה "ברברה רדוויל" מאת יואוזאס גרושאס, וסצנת הסיום שתכנן נאסרה בידי הצנזורה הסובייטית. ב-15 באוגוסט 1972 שלח מכתב מחאה פומבי נגד הצנזורה - הראשון מסוגו בליטא הסובייטית - ולמחרת הודח מתפקידו ונאסר עליו לעבוד בתיאטרון. הבכורה התקיימה ב-9 בספטמבר 1972 בלעדיו ושמו נמחק מהכרזה, וב-1974 הוא היגר מליטא.
אפשר לבקר בבניין גם בלי לראות הצגה?
כן. התיאטרון מפעיל סיורים חינוכיים מאחורי הקלעים בשעות היום, בתיאום מראש, בדרך כלל בחלונות של 10:00-11:00, 11:00-12:00 ו-14:00-15:00. אחת התוכניות מיועדת לילדים בגילי 7-12 וכוללת הפעלה של הבמה המסתובבת, של בור התזמורת ושל מערכת התאורה בליווי מהנדסי הבמה. זו חלופה טובה למי שמגיע מחוץ לעונת ההצגות.
כמה עולה כרטיס והאם צריך להזמין מראש?
המחירים נמוכים משמעותית מהמקבילות במערב אירופה, אך משתנים לפי אולם, יום בשבוע וסוג ההפקה - כל מחיר הוא מחיר מייצג לבדיקה מול הספק. באולם הגדול לרוב יש זמינות בימי חול, אך באולמות הקטנים מספר המקומות מצומצם והכרטיסים אוזלים מהר, ולכן להפקות אלה כדאי לרכוש מבעוד מועד.