וליואונה היא עיירת נהר קטנה על הגדה הימנית של הנימן, כשעה נסיעה מערבה מקובנה, ובה מתחם תלי טירה שהיה אחד ממוקדי ההגנה החשובים של הדוכסות הגדולה של ליטא במאה ה-13 וה-14. שלושה גבהים עוקבים מעל העמק, מסורת עתיקה שקושרת את המקום למותו של הדוכס הגדול גדימינס, כנסייה שראשיתה בימי ויטאוטס הגדול, אחוזה עם מוזיאון קטן ותצפית פתוחה על אחד הנופים הרחבים ביותר בליטא - הכול בטווח הליכה של רבע שעה.
הביקור עצמו קליל להפליא. אין קופה, אין תור, אין שעות פתיחה לגבעות עצמן, ורוב המבקרים משלימים סיבוב מלא בשעתיים עד שלוש. זה הופך את וליואונה לעצירה נוחה במיוחד בדרך מערבה לאורך הנימן, או ליעד בפני עצמו למי שמחפש יום שקט בין השדות אחרי כמה ימים בעיר.
לישראלים יש כאן שני יתרונות ברורים: ליטא נחשבת לאחת המדינות הבטוחות והזולות באירופה, וכביש 141 שמלווה את הנימן הוא נסיעה קלה, שטוחה וללא אגרה. שכירת רכב ליום אחד פותחת את כל רצועת הטירות של הנימן, ווליואונה יושבת בדיוק באמצע שלה.
תלי הטירה של וליואונה - מה בדיוק עומד שם
המתחם שמעל העיירה אינו חורבה של טירת אבן אלא פיליאקלניס - תל טירה מלאכותי, צורת המבצר האופיינית ללימן הבלטי לפני עידן חומות האבן. הליטאים יישרו את ראש הגבעה הטבעית, חתכו תעלות עמוקות בין הגבהים, הגביהו סוללות עפר בקצוות והציבו עליהן ביצורי עץ. מה שנשאר היום הוא השלד הטופוגרפי: משטחים שטוחים, סוללות מעוגלות ותעלות שנראות בבירור גם אחרי שבע מאות שנה.
גבעת קבר גדימינס
התל הראשי, המכונה בליטאית גבעת קבר גדימינס, הוא הגבוה והבולט מבין השלושה. הוא ניצב כשלושים מטר מעל מישור ההצפה של הנהר, עם מדרונות תלולים בשלושה כיוונים ורק גישה צרה אחת מהיבשה. מכאן נשקף מפרץ רחב של עמק הנימן, ובימים בהירים אפשר לעקוב אחרי הנהר לאורך קילומטרים לשני הכיוונים. השם נובע ממסורת עתיקה שלפיה גדימינס, הדוכס הגדול שנחשב למייסד וילנה, נהרג בקרבת המקום; הקבר עצמו מעולם לא אותר, וההיסטוריונים מדגישים שמדובר במסורת ולא בממצא. אנדרטה לדוכס הוצבה למרגלות התל, ולצדה שילוט הסבר.
גבעת השלווה ותל פילייטה
ממערב לתל הראשי, ומופרדת ממנו בתעלה עמוקה במיוחד, שוכנת גבעת השלווה - הידועה גם כגבעת הטירה. משטח הפסגה שלה גדול בהרבה, כשמונים מטר אורך על כארבעים רוחב, וכאן עמד מבצר העץ יוניגדה ומאוחר יותר מבנה האבן שהקים ויטאוטס בתחילת המאה ה-15. השטח פתוח, מכוסה דשא ונוח להליכה, והוא נקודת התצפית הטובה ביותר לצילום. כשלושה קילומטרים ממערב, בשולי היישוב, נמצא תל שלישי בשם פילייטה - שם ניצב במאה ה-14 מבצר הצלבנים שנודע בגרמנית כבאיירבורג. הוא מרוחק ופחות מטופח, ורק מי שמגיע במיוחד להיסטוריה צבאית ימצא בו עניין. את המתחם המרכזי מאתרים בקלות דרך תלי הטירה של וליואונה.
כמה זמן מקדישים
סיבוב על שני הגבהים הראשיים, כולל עצירות תצפית וקריאת השילוט, לוקח 45 עד 75 דקות. תוספת של תל פילייטה מאריכה את הביקור בכשעה נוספת, כולל נסיעה.
יום שלם בעמק הנימן
סיורי היסטוריה, טירות ותלי מבצר היוצאים מקובנה - כולל אפשרויות פרטיות לקבוצות קטנות.
בדיקת זמינות ומחיר ←יוניגדה, גדימינס והחזית מול מסדר הטבטונים
כדי להבין למה תל עפר קטן זכה לכל כך הרבה תשומת לב היסטורית, צריך להסתכל על המפה. הנימן היה במאות ה-13 וה-14 ציר התנועה המרכזי של מסדר הטבטונים בדרכו פנימה אל לב ליטא הפגאנית. כל מבצר ליטאי על גדות הנהר היה מחסום, וכל מבצר צלבני היה ראש גשר. וליואונה - שנקראה אז יוניגדה - ישבה בדיוק על הקטע הרגיש הזה.
מבצר על קו העימות
האזכור הכתוב הראשון של המקום מופיע ב-1291, בכרוניקה של פטר מדויסבורג, ההיסטוריון של המסדר הטבטוני. מכאן והלאה חוזר השם שוב ושוב ברשומות המלחמה: מצור, שריפה, בנייה מחדש, ושוב מצור. מבצרי עץ נשרפו ונבנו מחדש עשרות פעמים לאורך המאה ה-14, והצלבנים הקימו בסביבה מבצרים משלהם כדי לנעול את הנהר. כמה מגדולי ההיסטוריונים של ליטא מתארים את מערך הגבעות הזה כאחד מקווי ההגנה החזקים שהיו לדוכסות מול המסדר.
מותו של גדימינס ב-1341
גדימינס, שמשל בשנים 1316 עד 1341 והיה מייסד שושלת גדימינאס, מת בקרבת וליואונה בעת עימות מול המסדר. מקורות מאוחרים יותר תיארו גם אפשרות של מזימת חצר. גופתו לא נותרה כאן: לפי מקורות בני המאה ה-14 הוא נשרף בטקס קרמציה פגאני מלא, ומקום קבורתו לא אותר עד היום. המסורת המקומית שקושרת את התל לקברו נולדה מאוחר בהרבה, אבל היא זו שהעניקה לגבעה את שמה ואת מעמדה בזיכרון הלאומי הליטאי.
מוויטאוטס ועד זכויות מגדבורג
אחרי שהעימות עם המסדר נדם בעקבות קרב גרינוולד, השתנה תפקיד המקום. ויטאוטס הגדול בנה כאן מבצר אבן בתחילת המאה ה-15, וזה שימש גם כאתר למפגשים דיפלומטיים ולמשא ומתן על גבולות. בשנת 1421 מימן ויטאוטס את הקמת הכנסייה הראשונה בעיירה, ובראשית המאה ה-16 העניק לה המלך אלכסנדר יגלוני זכויות מגדבורג - מעמד עירוני שהתיר שוק, בית דין עצמאי וניהול מוניציפלי. במאה ה-18 עברה האחוזה לידי הנסיך יוזף פוניאטובסקי, ובמאה ה-19 לידי משפחת זלבסקי, ששרידי בנייתה עומדים במרכז העיירה עד היום.
העיירה עצמה - כנסייה, אחוזה ומוזיאון
וליואונה של היום היא יישוב קטן של כמה מאות תושבים, עם רחוב מרכזי אחד, כיכר, כמה בתי עץ ישנים ותחושה של מקום שהזמן זרם לידו. דווקא בגלל זה כדאי להקדיש לה חצי שעה של הליכה איטית ולא רק לרוץ אל התל.
כנסיית העלייה של מריה הקדושה לשמיים
המבנה הבולט ביותר בעיירה, שנראה מרחוק כבר מהכביש. הקהילה הוקמה כאן ב-1421 בתמיכת ויטאוטס, מה שהופך את הכנסייה לאחת העתיקות בליטא מבחינת רציפות. המבנה הקיים נבנה בסגנון רנסנס באמצע המאה ה-17 ביוזמת אלברכט סטניסלב ראדזיוויל, קנצלר הדוכסות הגדולה. בתוכה שמורים עשרות פריטי מורשת תרבותית מיטלטלת, ובמגדל פועלת תצוגה קטנה של דגלי ארגונים נוצריים מתקופת ליטא העצמאית שבין המלחמות. שעות הפתיחה תלויות בסדרי התפילה ובעונה, ולכן כדאי לתאם מראש מול הקהילה. את המבנה מאתרים דרך כנסיית וליואונה.
האחוזה ומוזיאון תולדות האזור
בקצה השני של המרכז עומדים מבני אחוזת וליואונה בסגנון קלאסי מראשית המאה ה-19, ובהם פועל מוזיאון תולדות האזור. התצוגה קטנה ומקומית - ממצאים ארכיאולוגיים מהתלים, כלי עבודה, צילומים היסטוריים ומסמכים - אבל היא נותנת הקשר מצוין לפני העלייה לגבעה. סביב הבניין משתרע פארק אחוזה עם עצי נוי ותיקים, ובהם עצי טוליפ פורחים שנחשבים מהוותיקים בליטא ופורחים בפרחים צהובים בשיא הקיץ. הכניסה לפארק חופשית, והמוזיאון גובה תשלום סמלי - מחיר מייצג לבדיקה מול המוזיאון עצמו. נקודת ההתמצאות: מוזיאון תולדות וליואונה.
אנדרטאות וסימני דרך
במרכז העיירה ניצבת אנדרטה לוויטאוטס הגדול שנחנכה ב-1930, לציון חמש מאות שנה למותו - אחת מגל האנדרטאות שהוקמו ברחבי ליטא באותה שנה. בסביבה פזורים גם שעון שמש, פסל ישו המברך, מחסן תבואה היסטורי ואנדרטה לאלה הפגאנית שעל שמה, לפי אחת ההשערות, נקראה העיירה. אלה עצירות קצרות של דקה-שתיים כל אחת, אבל יחד הן מרכיבות סיור רגלי הגיוני.
עמק הנימן והפארק האזורי שסביבו
וליואונה יושבת בלב הפארק האזורי פאנמונאי, שהוכרז ב-1992 ומשתרע על כעשרת אלפים הקטרים משני עברי הנימן, לאורך כשלושים וארבעה קילומטרים. הפארק הוקם כדי לשמר את נוף העמק, את המערכת האקולוגית של גדות הנהר ואת קו ההגנה ההיסטורי שלאורכו. בפועל, זה מה שהופך את הביקור בתלים ליותר מעצירת היסטוריה.
מה רואים מהתצפית
העמק כאן רחב ופתוח: הנהר מתפתל בתחתית, מישור הצפה ירוק משתרע לשני הצדדים, ומעליו מדרונות תלולים מכוסי יער נשיר. באביב ובקיץ הצבע דומיננטי ירוק ומעל השדות מרחפות ציפורי דורסים; בסתיו כל המדרון הופך לצהוב וחלוד ומזג האוויר הצלול נותן את הראות הטובה ביותר בשנה. זה נוף פסטורלי במובן המדויק של המילה - חקלאי, שקט, בלי אף מבנה גבוה באופק. מי שמגיע בשעת אור נמוכה, בבוקר מוקדם או שעה לפני השקיעה, יקבל את התאורה היפה ביותר על העמק.
שבילים, אופניים ומים
לאורך הגדה הימנית של הנימן עובר מסלול אופניים פופולרי שמחבר בין היישובים והטירות, והוא שטוח ברובו ומתאים גם לרוכבים לא מנוסים. בתוך הפארק סומנו שבילי לימוד קצרים בכמה נקודות, ובעונה החמה יש תנועה של סירות מנוע ושל קייקים על הנהר. מסלול הליכה קצר ונעים במיוחד יוצא ממרכז העיירה, עולה בגב הגבעה, חוצה את התעלה בין שני הגבהים ויורד בחזרה - כשלושה קילומטרים סך הכול. אין שירותים ואין ברזייה בראש הגבעה, ולכן כדאי להצטייד לפני העלייה.
ראודונה, פאנמונה ווליואונה
מסלולים מודרכים לאורך הגדה הימנית של הנימן, עם הסעה מקובנה והדרכה בשטח.
בדיקת זמינות ומחיר ←זיכרון הקהילה היהודית של וליואונה
בוליואונה, כמו בעשרות עיירות לאורך הנימן, התקיימה במשך דורות קהילה יהודית קטנה - בית כנסת, בית קברות, מסחר ומלאכה. בכתיב היידי נודעה העיירה כוועלאָן, והיא נמנתה עם הקהילות הליטוואקיות שאכלסו את גדות הנהר ממערב לקובנה.
מה קרה כאן בקיץ ובסתיו 1941
עם הכיבוש הגרמני ביוני 1941 החלו רדיפות מיידיות: חובת סימון בתים, חובת ענידת טלאי צהוב ואיסור הליכה על המדרכות. בסוף יולי נורו יהודים ראשונים בבית הקברות היהודי המקומי. בהמשך הקיץ נעצרו ונרצחו עשרות גברים יהודים בסביבת העיירה. הנשים והילדים רוכזו בבית הכנסת והועברו בשלבים לגטו וילקיה הסמוכה, שם נרצחו יחד עם יהודי הסביבה במהלך אוגוסט וספטמבר של אותה שנה. הרוצחים כללו יחידות מקומיות שפעלו בשירות הכובש הגרמני. הקהילה של וליואונה לא שבה להתקיים.
איך מבקרים בכבוד
בית הקברות היהודי של וליואונה נותר בשולי היישוב, מגודר ומסומן, ללא כניסה מסודרת ובלי שילוט הסבר נרחב. מי שמגיע מתבקש לשמור על שקט, לא לטפס על מצבות ולא להזיז אבנים. מבקרים ישראלים שרוצים הקשר רחב ומעמיק יותר על מה שקרה במרחב הזה ימצאו אותו במסלולי המורשת של העיר הגדולה הסמוכה, ובכללם סיור המורשת היהודית בקובנה, שמכסה את הגטו, את הפורט התשיעי ואת בית סוגיהארה. מיקום האתר: בית הקברות היהודי בוליואונה.
איך מגיעים ואיך מתכננים את היום
וליואונה נמצאת כחמישים ושלושה קילומטרים מערבית לקובנה, נסיעה של כחמישים דקות ברכב פרטי. הכביש הראשי הוא מספר 141, שמלווה את הגדה הימנית של הנימן כל הדרך אל יורבארקאס ואחר כך אל קלייפדה. זו נסיעה נעימה בפני עצמה: כביש דו-מסלולי, נוף חקלאי, כמעט בלי עומס.
ברכב שכור מקובנה
זו האפשרות הטובה ביותר, ובפער. רק רכב מאפשר לצרף את וליואונה לעצירות נוספות לאורך הנהר ולעצור בכל תצפית שנראית מפתה. חניה יש בכיכר העיירה ובקצה הדרך העולה אל התל, בחינם וללא מגבלת זמן. השוואת מחירים מראש משתלמת - אפשר לבדוק בדיסקאברקארס וגם באופרן, ולראות מי מציע את התנאים הנוחים יותר לביטוח ולנהג נוסף. פירוט מלא של הכללים המקומיים, סוגי הביטוח והמלכודות הנפוצות מופיע בכל מה שצריך לדעת על שכירת רכב בקובנה.
בסיור מאורגן
מי שאינו נוהג יכול להצטרף לסיור יומי לאורך דרך הטירות של הנימן, שמשלב את וליואונה עם ראודונה ופאנמונה ולעתים גם עם אחוזת ראודונדווריס. הסיורים יוצאים מקובנה, נמשכים בדרך כלל בין שש לשמונה שעות וכוללים הסעה והדרכה. מבחר הסיורים היוצאים מהעיר, כולל אפשרויות פרטיות לקבוצות קטנות, מרוכז בסיורים היוצאים מקובנה בוויאטור ובפעילויות בקובנה ב-GetYourGuide. כדאי לוודא מראש שוליואונה אכן מופיעה במסלול ולא רק בתיאור הכללי.
בתחבורה ציבורית ובאופניים
קווי אוטובוס אזוריים מחברים את וליואונה ליורבארקאס ולסרדז'יוס, ואוטובוסים בין-עירוניים בציר קובנה-יורבארקאס עוצרים בסביבה. התדירות נמוכה ומשתנה בין ימי חול לסופי שבוע, ולכן חובה לבדוק את הלוח העדכני מול תחנת האוטובוסים המקומית ולא להסתמך על אפליקציות בלבד. רוכבי אופניים יכולים לשלב את העיירה במסלול לאורך הגדה הימנית, וזו אחת הדרכים היפות ביותר להכיר את העמק. רעיונות נוספים לימים שלמים מחוץ לעיר מרוכזים בטיולי היום מקובנה.
לחבר את וליואונה לדרך הטירות של הנימן
הטעות הנפוצה היא להגיע לוליואונה בפני עצמה ולחזור. העיירה יושבת באמצע רצועה של אתרים שכולם על אותו כביש, ובעזרת רכב אפשר לבנות יום מלא ומגוון בלי לנסוע יותר משעה וחצי סך הכול.
ראודונה ופאנמונה - שתי הטירות
כעשרים דקות מערבה נמצאת טירת ראודונה, מבנה שראשיתו בסוף המאה ה-16 עם מגדל ניאו-גותי בולט שנפגע קשות במלחמת העולם השנייה ושוקם. אפשר לטפס במדרגות המגדל ולקבל תצפית נוספת על העמק, ומסביב משתרע פארק אחוזה ותיק עם עצי אלון עתיקים. עוד כרבע שעה מערבה עומדת טירת פאנמונה, שבנייתה החלה ב-1604 בסגנון רנסנס. במתחם פועלים מוזיאון, אכסניה ובית קפה, וזו הטירה השמורה ביותר בקטע הזה של הנהר. שעות הפתיחה של שתיהן עונתיות ומצטמצמות מאוד בחורף - בדיקה מראש חוסכת נסיעה מיותרת.
סרדז'יוס, וילקיה וראודונדווריס
בכיוון חזרה לקובנה, כעשרים דקות מזרחה, נמצא תל הטירה של סרדז'יוס - עוד פיליאקלניס מרשים על גדת הנהר, שנקשר למבצר פיאשטווה מימי מלחמות הצלבנים. הכפר וילקיה מציע עצירה קצרה עם מוזיאון אתנוגרפי קטן במבנה הוותיק ביותר במקום, וסמוך לקובנה עצמה עומדת אחוזת ראודונדווריס עם גלריה ופארק על גדת הנהר. מי שמעדיף לשלב מורשת כפרית במקום טירה נוספת ימצא ערך רב במוזיאון הפתוח הגדול של ליטא, ופירוט עליו יש ברומשישקס - הכפר הליטאי המשוחזר. סדר נסיעה יעיל: לנסוע מערבה ברצף עד פאנמונה, ובדרך חזרה לעצור בסרדז'יוס ובוילקיה.
כביש 141 לאורך הנהר
רק רכב פותח את כל רצועת הטירות של הנימן - השוואת מחירים וביטוחים לפני הנחיתה.
בדיקת זמינות ומחיר ←עונות, למי זה מתאים ומה כדאי לקחת
וליואונה משתנה מאוד בין העונות, והפער בין ביקור מוצלח לביקור מתסכל נובע כמעט תמיד מתזמון ומהכנה, לא מהמקום עצמו.
אביב, קיץ וסתיו
מסוף אפריל ועד תחילת אוקטובר זו העונה הנוחה. הדשא מטופח, השבילים יבשים, האור ארוך ובימים הארוכים של הקיץ הבלטי אפשר להישאר על הגבעה גם בשמונה בערב. אמצע הקיץ הוא גם הזמן שבו פורחים עצי הטוליפ בפארק האחוזה. הסתיו מציע את הצבעים החזקים ביותר ואת האוויר הצלול ביותר, אבל הימים מתקצרים מהר וכדאי לתכנן הגעה מוקדמת. מדי קיץ מתקיימים באזור אירועים מקומיים ומופעי מוזיקה קטנים, ולוח האירועים מתפרסם דרך המידע התיירותי של מחוז יורבארקאס.
חורף ומזג אוויר
בחורף המדרונות חלקלקים, השביל אל התל בוצי או קפוא ואור היום מסתיים בסביבות ארבע אחר הצהריים. הנוף הלבן יפה, אבל הטיפוס דורש נעליים אטומות עם אחיזה טובה. גם בקיץ הרוח על ראש הגבעה חזקה יותר ממה שמצפים, וכדאי שכבה נוספת בתיק. מים, כובע וקרם הגנה חובה - אין צל על המשטח העליון.
למי מתאים ולמי פחות
הביקור מתאים מאוד לחובבי היסטוריה, לצלמי נוף, לזוגות שמחפשים יום שקט ולמשפחות עם ילדים מגיל שש ומעלה שנהנים מטיפוס קצר. פחות מתאים למי שמחפש אטרקציה מתוחזקת עם מרכז מבקרים, לעגלות ילדים ולמי שמתקשה בעליית מדרגות ובשבילי עפר. גם ציפיות למסעדות צריכות להיות מותאמות: בעיירה עצמה יש חנות מכולת ולכל היותר בית קפה קטן שפעילותו עונתית, ואת הארוחה הרצינית עדיף לתכנן בקובנה או ביורבארקאס. מי שרוצה להכיר את המטבח המקומי לפני היציאה ימצא רקע באוכל ליטאי - מה אוכלים ואיפה.
| האתר | מה רואים | זמן מומלץ |
|---|---|---|
| גבעת קבר גדימינס | התל הראשי, כשלושים מטר מעל העמק, תצפית פנורמית ואנדרטה לדוכס | 30-45 דקות |
| גבעת השלווה | משטח פסגה רחב שעליו עמדו מבצר יוניגדה ומבצר האבן של ויטאוטס | 20-30 דקות |
| כנסיית העלייה לשמיים | כנסיית רנסנס מהמאה ה-17 על יסודות קהילה משנת 1421, תצוגה במגדל | 20-30 דקות |
| אחוזת וליואונה והמוזיאון | מבני אחוזה קלאסיים, ממצאים מהתלים ופארק עם עצי טוליפ ותיקים | 30-45 דקות |
| תל פילייטה | תל מרוחק שעליו עמד מבצר הצלבנים באיירבורג, ללא תשתית מבקרים | 45-60 דקות |
| בית הקברות היהודי | אתר זיכרון בשולי היישוב, ביקור שקט ומכבד ללא שילוט נרחב | 15 דקות |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- הכניסה לתלי הטירה חופשית לחלוטין, ללא קופה וללא שעות פתיחה - האתר פתוח כל השנה מסביב לשעון
- המרחק מקובנה הוא כחמישים ושלושה קילומטרים בכביש 141, כחמישים דקות נסיעה ללא אגרה
- מוזיאון תולדות האזור והכנסייה פועלים בשעות מוגבלות ובעונתיות - יש לתאם מראש, מחיר סמלי לבדיקה מול המוזיאון
- הכביש לאורך הנימן שטוח ונוח, וזו אחת מהנסיעות הנעימות ביותר במרכז ליטא גם לנהגים ישראלים חסרי ניסיון בכבישים אירופיים
- אין שירותים, ברזייה או צל בראש הגבעה, ואין מסעדה של ממש בעיירה - כדאי להצטייד מראש
- ליטא נחשבת לאחת המדינות הבטוחות באירופה, ורמת המחירים באזור הכפרי נמוכה משמעותית מזו של מערב היבשת
טעויות שכדאי להימנע מהן
- להגיע לוליואונה כיעד יחיד ולחזור - האתרים לאורך הנימן נמצאים על אותו כביש ומצדיקים יום מלא
- להסתמך על תחבורה ציבורית בלי לבדוק לוח זמנים עדכני - התדירות נמוכה ומשתנה בין ימי חול לסופי שבוע
- להניח שהכנסייה והמוזיאון פתוחים כמו אטרקציה עירונית - שעות הפעילות מצומצמות ועונתיות
- לבוא בנעלי עיר או סנדלים - השביל אל התל עפרי, לעתים בוצי, והמדרון תלול בקטעים
- לצפות למרכז מבקרים, בית קפה או שירותים בראש הגבעה - אין תשתית תיירותית במקום
- לתכנן ביקור חורפי אחרי הצהריים - החושך יורד בסביבות ארבע והמדרון הופך חלקלק
שאלות נפוצות
כמה זמן צריך לביקור בוליואונה?
שעתיים עד שלוש מספיקות לסיבוב מלא: עלייה לשני הגבהים הראשיים, תצפית על עמק הנימן, הליכה קצרה במרכז העיירה וכניסה לכנסייה או למוזיאון. מי שמוסיף את תל פילייטה או משלב את הטירות הסמוכות ראודונה ופאנמונה יגיע ליום מלא של שש עד שמונה שעות.
האם הכניסה לתלי הטירה כרוכה בתשלום?
לא. תלי הטירה הם אתר פתוח ללא גדר, ללא קופה וללא שעות פעילות, והכניסה חופשית בכל שעה ובכל עונה. תשלום נדרש רק במוזיאון תולדות האזור שבמבני האחוזה, ומדובר בסכום סמלי - מחיר מייצג לבדיקה מול המוזיאון.
האם באמת קבור כאן הדוכס הגדול גדימינס?
לא. גדימינס אכן מת בסביבות וליואונה בשנת 1341 בעת עימות מול מסדר הטבטונים, אך לפי מקורות בני התקופה גופתו נשרפה בטקס קרמציה פגאני, ומקום קבורתו לא אותר עד היום. שם הגבעה נובע ממסורת עממית מאוחרת ולא מממצא ארכיאולוגי.
האם אפשר להגיע לוליואונה בלי רכב?
אפשר, אך בקושי. קווי אוטובוס אזוריים מחברים את העיירה ליורבארקאס ולסרדז'יוס, והתדירות נמוכה ומשתנה בין ימי חול לסופי שבוע. הפתרון הנוח הוא רכב שכור, ולחלופין סיור יומי מאורגן היוצא מקובנה לאורך דרך הטירות של הנימן.
מתי העונה הטובה ביותר לביקור?
מסוף אפריל ועד תחילת אוקטובר. הקיץ מציע ימים ארוכים במיוחד ופריחה בפארק האחוזה, והסתיו נותן את הצבעים החזקים ואת האוויר הצלול ביותר. בחורף המדרון חלקלק, השביל בוצי או קפוא ואור היום מסתיים מוקדם מאוד.
מה מתאים לשלב עם הביקור באותו יום?
טירת ראודונה עם מגדל התצפית שלה, טירת פאנמונה עם המוזיאון והמתחם המשוחזר, תל הטירה של סרדז'יוס בכיוון חזרה לקובנה, הכפר וילקיה עם המוזיאון האתנוגרפי הקטן ואחוזת ראודונדווריס בפאתי העיר. כולם על אותו ציר כביש לאורך הנימן.