אמנות רחוב קובנה – ציורי הקיר, האמנים והמסלולים בעיר

אמנות רחוב קובנה היא אחת הסצנות הצפופות והמפותחות במזרח אירופה: מאות יצירות פזורות ברחבי העיר, מציורי קיר בגובה בניין ועד התערבויות זעירות על ארונות חשמל - כולן ברשות הרבים, בחינם וללא שעות פתיחה. מרבית העבודות הגדולות מרוכזות ברצועה אחת שנמתחת ממרכז העיר החדשה אל שולי העיר העתיקה, כך שאפשר לכסות את העיקר ברגל בבוקר אחד.

מה שהופך את הסצנה כאן למעניינת במיוחד הוא לא הכמות אלא התוכן. חלק ניכר מהקירות הגדולים אינם דקורציה: הם מבוססים על תצלומים אמיתיים, על דמויות שחיו בעיר ועל אירועים היסטוריים מתועדים - כולל קיר שלם המוקדש למשוררת לאה גולדברג, שגדלה כאן, ובו שירה מופיע בעברית ובליטאית זו לצד זו.

לצד אלה יש חצר מגורים שהפכה לגלריה פתוחה, פיל ורוד שנולד מכתובת אוהבים מרוססת, חד קרן על בלוק מגורים סובייטי, וחתולים מצוירים שמופיעים בעשרות מקומות ברחבי העיר ומהווים משחק חיפוש בפני עצמו.

מה הפך את קובנה לעיר של ציורי קיר

שלושה גורמים נפגשו כאן. הראשון הוא מלאי עצום של קירות אטומים - צדי בניינים בלי חלונות, תוצאה של בנייה צפופה בתחילת המאה העשרים ושל מבני תעשייה שהתרוקנו. השני הוא מדיניות עירונית שבחרה לראות באמנות רחוב נכס ולא מטרד, כך שחלק גדול מהיצירות נעשה באישור ולעיתים במימון ציבורי. השלישי הוא דור אמנים מקומי שצמח מתוך סצנת העיצוב הגרפי של העיר ונשאר לעבוד בה במקום להגר מערבה.

מהבירה הזמנית לבירת התרבות של אירופה

בין 1920 ל-1939, כשווילנה הייתה נתונה לשליטה פולנית, קובנה תפקדה כבירה הזמנית של ליטא. בשני העשורים האלה נבנו בה אלפי מבנים בשפה מודרניסטית - קווים נקיים, פינות מעוגלות, חזיתות שטוחות כמעט בלי קישוט - ואלה בדיוק המשטחים שמשמשים היום כקנבסים. ב-2023 נכללה האדריכלות המודרניסטית של העיר ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק״ו. קודם לכן נשאה קובנה את התואר בירת התרבות של אירופה, ובאותה תקופה הופנו משאבים ניכרים לאמנות ציבורית: פרויקטים כמו פסטיבל CityTelling הזמינו אמנים להפוך קירות לארכיון עירוני מצויר, על בסיס תחקיר היסטורי אמיתי ולא על בסיס דימויים כלליים.

גרפיטי, ציור קיר ואמנות מוזמנת - שלוש שכבות שונות

בשטח פועלות שלוש שכבות במקביל, וכדאי להבחין ביניהן. הראשונה היא טאגים וכתובות מהירות, מרוכזות סביב התחנה המרכזית ולאורך מסילות הרכבת. השנייה היא ציורי הקיר הגדולים, שרובם בוצעו באישור בעל הבניין - אלה היצירות שמופיעות במפות התיירות ומתוחזקות לאורך שנים. השלישית היא התערבויות קטנות וחוזרות: חתולים מצוירים על עמודים ופחי אשפה, דמויות על ארונות חשמל, פסלונים בפינות מדרכה. המקומיים מזהים אותן מיד, המבקרים בדרך כלל חולפים על פניהן בלי לשים לב.

מה זה אומר לתכנון בפועל

ההבחנה הזאת חשובה. היצירות המוזמנות נשארות במקומן שנים ואפשר לסמוך עליהן, ואילו העבודות הקטנות מתחלפות, נמחקות בשיפוצים או נעלמות עם הריסת מבנה. לא מעט רשימות שמסתובבות ברשת כוללות יצירות שכבר אינן קיימות - למשל עבודות שנעלמו אחרי שיפוץ בעיר העתיקה - ולכן שווה להצליב מול המפה המודפסת שמחולקת במרכז המידע לתיירים.

ציורי הקיר הגדולים שמגדירים את העיר

אם יש רק כמה שעות, אלה היצירות שקובעות את הרושם. כולן ברשות הרבים, כולן בחינם, וכולן במרחק הליכה סביר זו מזו.

הזקן החכם - הסמל הלא רשמי של קובנה

על קיר צדדי של מפעל נעליים לשעבר ברחוב Jonavos 3, בגבול העיר העתיקה, משתרעת יצירה בשטח של כ-440 מ״ר: גבר מבוגר יחף, בתנוחה שאינה אפשרית אנטומית, מעשן מקטרת ענקית שממנה נשפכת ערפילית כוכבים. הדמות אינה אנונימית - זהו יורגיס מצ׳יונאס, יליד קובנה שהקים בשנות השישים את תנועת פלוקסוס (Fluxus), אחת התנועות הרדיקליות באמנות המאה העשרים. היצירה נעשתה בידי הצמד "גיווה גרפיקה", טדאס שימקוס וז׳יגימנטאס אמליינאס. העירייה אימצה אותה כסמל בלתי רשמי, והיא מופיעה היום גם על מזכרות רשמיות של העיר. הקיר גדול מכדי להיכנס לפריים ממרחק קצר, ולכן שווה לחצות את הכביש ולצלם מהמדרכה שממול.

הגבירות העכשוויות וציור הרדיו

בחצר של האוניברסיטה הטכנולוגית של קובנה, ברחוב A. Mickevičiaus 37, נמצאת עבודה של לינאס קאזיוליוניס: שתי דמויות נשיות שנלקחו מציורי לאונרדו דה וינצ׳י והועברו להווה - אוזניות על האוזניים, לוח שחמט מתחתן. זו אחת היצירות המצוטטות ביותר בעיר, וגם אחת הנוחות לצילום, כי החצר מוגנת מרוח ומקבלת אור ישיר רק בחלק מהיום.

כמה דקות הליכה משם, ברחוב S. Daukanto 28, נמצא ציור שהוזמן לציון תשעים שנה לרדיו הלאומי הליטאי, מאת טדאס וינצ׳איטיס-פלוגאס. הוא בנוי כרצף של תשעה עשורים בהיסטוריה של העיר: גרמופון, ילד, ורד ולהבות מלחמה שחוצות את הקומפוזיציה. מי שמכיר את קורות קובנה של המאה העשרים יזהה בו רבדים שלא נראים במבט ראשון.

ציור של ילדה שהפך לקיר בגובה בניין

אחד הסיפורים האהובים בעיר: ציור של נסיכה על סוס, על קיר בגובה של כ-14 מטר, שמקורו בציור של ילדה מקומית בת שבע שזכתה בתחרות עירונית. האמן העביר את הקווים המקוריים לקיר בלי "לתקן" אותם, והתוצאה שומרת על הפרופורציות של ציור ילדים בקנה מידה אדריכלי. לא רחוק משם, ברחוב Pilies 13, על בניין נטוש בעיר העתיקה, מופיע דיוקן של גבר צעיר שנראה כמו פסל יווני קלאסי שנצבע מחדש. בגן מוזיאון המלחמה ברחוב K. Donelaičio מסתתרת התערבות קטנה ומחוכמת: כוכבים שנוספו על הקיר שמאחורי פסל קלאסי, כך שנדמה שהדמות מפזרת אותם.

סיורי הליכה מודרכים בעיר העתיקה עוברים בחלק מהקירות האלה ומוסיפים את ההקשר ההיסטורי שסביבם - למשל סיור הליכה בן שעתיים בקובנה, המשלב את מבצר קובנה, הכיכר המרכזית והרחובות שבהם מרוכזות היצירות. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.

גלריית החצר - כשחצר מגורים הופכת למוזיאון פתוח

הפרויקט המדובר ביותר באמנות הרחוב המקומית אינו קיר בודד אלא חצר שלמה. גלריית החצר (Kiemo Galerija) שוכנת בחצר פנימית ברחוב E. Ožeškienės 21A, במרכז העיר, והכניסה אליה חופשית ופתוחה בכל שעה.

הסיפור שמאחורי המקום

האמן ויטניס יאקאס עבר לגור באחת הדירות בחצר וגילה שני דברים: השכנים כמעט אינם מכירים זה את זה, ואיש אינו יודע מי גר כאן לפניהם. את הבתים סביב החצר אכלסו לפני מלחמת העולם השנייה בעיקר משפחות יהודיות. יאקאס התחיל להעביר לקירות תצלומים ישנים של אותן משפחות - פנים אמיתיות, לא דמויות מומצאות - וההסתייגות הראשונית של חלק מהדיירים התחלפה עם הזמן בשיתוף פעולה. משם התרחב הפרויקט: אמנים נוספים הצטרפו, אובייקטים תלויים נוספו בין הקומות, והחצר הפכה לנקודת מפגש שמארחת גם אירועים של השכנים עצמם. הרעיון שעומד מאחוריה מנוסח בפירוש - שאלה מה הופך מקום לבית, מנעול ומפתח או קהילה שמכירה זה את זה.

מה רואים שם בפועל

בחצר משולבים ציורים על טיח, אובייקטים תלת ממדיים, דלתות צבועות ופרטים קטנים שמתגלים רק במבט שני: חסידה, ילד על גרם מדרגות, דמות ליצן עם מצלמה. בקרבת החצר נמצא גם הפיל הוורוד, אחד הדימויים המצולמים ביותר בעיר, שנולד מכתובת אוהבים שרוססה על אותו קיר - האמן פשוט צייר סביבה פיל שמביט בשמות. ביקור יסודי אורך כעשרים דקות עד חצי שעה, ומי שמגיע בשעות אחר הצהריים עשוי למצוא שם תושבים שמוכנים לספר את הסיפור בעצמם.

כללי התנהגות שחשוב להקפיד עליהם

• זו חצר מגורים פעילה ולא אתר תיירות מגודר - אנשים גרים בדירות שמסביב.
• לא לצלם לתוך חלונות ולא להיכנס לחדרי מדרגות.
• להימנע מביקור בשעות מוקדמות מאוד ובשעות הלילה, ולשמור על קול נמוך.
• לשים לב לרכבים שנכנסים ויוצאים מהחצר.
• לא לגעת באובייקטים התלויים - חלקם שבירים ומתוחזקים בהתנדבות.

הקירות שמספרים את הסיפור היהודי של קובנה

חלק מהיצירות המשמעותיות בעיר נוצרו על בסיס עבודת תחקיר היסטורי, והן מבוססות על תצלומים ומסמכים אמיתיים. עבור מבקרים מישראל זהו כנראה הרובד המרגש ביותר בסצנה המקומית, וגם זה שדורש את ההתייחסות הזהירה ביותר.

קיר לאה גולדברג

ברחוב Kęstučio 16B מופיע ציור בגודל של כ-15 על 10 מטרים ובו דיוקנה של המשוררת לאה גולדברג, לצד שירה "אורן" בליטאית ובעברית. גולדברג גדלה בקובנה, למדה בגימנסיה העברית בעיר, ובית מגוריה עמד ממש בסמוך - ברחוב Kęstučio 18, מבנה שאינו קיים עוד. הציור נעשה בידי לינאס קאזיוליוניס, והתרגום של השיר לליטאית נעשה בידי לארה למפרט. הבחירה בשיר הזה אינה מקרית: בו מדמה גולדברג את עצמה לעץ ששורשיו נטועים בשתי מולדות, וזהו אחד הטקסטים המזוהים ביותר בשירה העברית עם חוויית ההגירה והשייכות הכפולה. עבור רוב הליטאים, הקיר הזה הוא המפגש הראשון עם שירתה, שכמעט לא תורגמה לשפתם.

"חיים שנקטעו" - הפרויקט שמאחורי הקירות

קיר גולדברג הוא חלק מסדרה שנוצרה תחת הכותרת "חיים שנקטעו", שהעלתה על קירות בקובנה ובסביבתה תצלומים אמיתיים מתקופת בין המלחמות:

• ברחוב A. Mickevičiaus 30 מופיע ציורו של טדאס וינצ׳איטיס-פלוגאס ובו רוזיאן בגריאנסקי הילדה ואמה גרטה, לצד שורות משירו של המשורר היהודי הירש אושרוביץ׳.
• ביישוב קאצ׳רגינה, מערבית לעיר, ציור של ויטניס יאקאס מבוסס על תצלום חברים מאותה תקופה, ובהם יהודה זופוביץ׳ והירש קדושין - הצלם שתיעד במחתרת את המתרחש בגטו קובנה, ותצלומיו נותרו עדות מרכזית לפשעים שבוצעו בעיר.
• ביישוב קולאוטובה מופיע ציור של לאורה סלאבינסקייטה בשם "בית", המוקדש לתושבים שהסתירו ילדה יהודייה בזמן המלחמה.

ההקשר בשטח - מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

הציורים האלה אינם אנדרטאות ואינם מחליפים אותן. שכונת ויליאמפולה, ממול לעיר העתיקה מעבר לנהר נריס, היא המקום שאליו הועברו יהודי קובנה בקיץ 1941 ובו הוקם הגטו. הפורט התשיעי בצפון העיר הוא אתר רצח המוני שבו נספו עשרות אלפי בני אדם, ופועלים בו היום מוזיאון ואנדרטה. בעיר נמצא גם בית סוגיהארה, ביתו ומשרדו של סגן הקונסול היפני צ׳יונה סוגיהארה, שהנפיק ב-1940 אלפי אשרות מעבר שאפשרו ליהודים להימלט מליטא - לצד פעילותו של הקונסול ההולנדי יאן זוורטנדייק, שהנפיק את אישורי היעד שהשלימו את המהלך. סיור הקירות יכול לשמש פתיחה לביקור באתרים האלה, לא תחליף לו. סיור פרטי בעיר העתיקה הכולל את מוזיאון הפורט התשיעי מחבר בין השניים ביום אחד. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.

לפי שכונות - איפה מרוכזות היצירות

בעיר קיימות מאות עבודות רחוב, אבל הן אינן מפוזרות באופן אחיד. שלושה-ארבעה מוקדים מרכזים את הרוב המוחלט של היצירות שכדאי לראות.

נאויאמיסטיס - מרכז העיר החדשה

הריכוז הגבוה ביותר. הרחובות Kęstučio, A. Mickevičiaus, S. Daukanto, E. Ožeškienės ו-Vytauto מקבצים ביניהם את רוב הקירות הגדולים, והמרחקים ביניהם הם דקות הליכה בלבד. הציר שממנו מסתעפים כולם הוא Laisvės alėja, שדרת הולכי רגל באורך של יותר מקילומטר וחצי, אחת הארוכות מסוגה באירופה. אותם רחובות הם גם לב האדריכלות המודרניסטית, כך שהסיור מחבר בין שתי השכבות של העיר.

המסלול שבו הקירות מספרים סיפור

סדרה של יצירות שנוצרה על בסיס תחקיר היסטורי מקומי פרושה בין מרכז העיר לפארקים שסביבו. ברחוב Trakų 35 מופיע ציור של טדאס שימקוס המנציח את המפגש ההמוני בבית הקברות הישן של קובנה בשנת 1956, שבו התאספו כעשרת אלפים איש ושרו שירי מולדת תחת השלטון הסובייטי. ברחוב Vytauto 44 מופיע ציור נוסף שלו, על העברת עצמות המתים מבית הקברות בתקופה הסובייטית. בפארק ראמיביס, שהוא אותו בית קברות ישן לשעבר, נמצא ציור המוקדש לסופר המודרניסטי השוודי-פיני הנרי פארלנד, שחי בקובנה תקופה קצרה, תיאר אותה כעיר של טבע יפה ומרחב אינסופי, ומת בה בגיל 22.

מעבר למרכז - שאנצ׳יאי, ז׳אליאקאלניס ושילאינאי

שאנצ׳יאי, שכונה תעשייתית לשעבר בדרום-מזרח העיר, עברה בשנים האחרונות תהליך של התחדשות והפכה לאחד המוקדים הפעילים של אמנות רחוב עכשווית. ז׳אליאקאלניס, "הגבעה הירוקה", היא שכונת וילות מודרניסטיות שאליה עולים בפוניקולר היסטורי בן כמעט מאה שנה. שילאינאי, שכונת הבלוקים הגדולה בעיר, קיבלה ציורים ענקיים על קירות אטומים של מבני מגורים - ביניהם חד קרן של ויטניס יאקאס, שנועד לשבור את האפרוריות של הפאנלים. הביקור שם דורש נסיעה קצרה באוטובוס ומתאים למי שכבר סיים את המרכז ורוצה לראות איך הפרויקט נראה מחוץ לאזורי התיירות.

מחוץ לעיר

חלק מהיצירות של פרויקטי הזיכרון נמצאות ביישובי הנופש שלאורך הנמן, קאצ׳רגינה וקולאוטובה, במרחק של כ-20 עד 30 ק״מ מערבה. יש לשם קווי אוטובוס, אבל התדירות נמוכה ומחייבת תכנון. רכב שכור חוסך כאן חצי יום ומאפשר לחבר את הקירות עם מנזר ואתרים נוספים באזור - השוואת מחירי רכב שכור בליטא.

מסלול הליכה מעשי ליום אחד

יום אחד מספיק בהחלט לכיסוי היצירות המרכזיות. המסלול שלהלן מסתכם בכ-6 עד 8 קילומטרים של הליכה נוחה, כמעט כולה במישור, עם עצירות טבעיות לקפה.

לפני שיוצאים

במרכז המידע לתיירים בכיכר העירייה מחולקת מפת אמנות רחוב מודפסת בליטאית ובאנגלית, שמסמנת עשרות נקודות - ציורי קיר, פסלים, גלריות ובתי קפה. היא חינם, והיא מדויקת בהרבה מרשימות שמסתובבות ברשת. שווה לקחת עותק, לסמן עליו מראש ארבע-חמש נקודות חובה, ולהוסיף את השאר לפי הדרך. יש גם ספר מודפס שיצא מבית אמנים מקומיים ומכסה את הסצנה לעומק, למי שרוצה מזכרת רצינית.

בוקר - העיר העתיקה והקירות הגדולים

מתחילים בכיכר העירייה, יורדים לכיוון מפגש הנהרות ומשם פונים מזרחה אל Jonavos כדי לראות את הזקן החכם בשעות שבהן התנועה עדיין דלילה והמדרכה שממול פנויה לצילום. בדרך חזרה עוברים בעיר העתיקה, כולל הבניין הנטוש ברחוב Pilies. זהו החלק היחיד במסלול שכולו על אבני מרצפת, ולכן כדאי לנעול נעליים סגורות.

צהריים - חצרות ומרכז העיר החדשה

עולים אל Laisvės alėja ומשם נכנסים לרשת הרחובות שמצפון וממערב לה: גלריית החצר והפיל הוורוד ברחוב E. Ožeškienės, קיר לאה גולדברג ברחוב Kęstučio, ציור הרדיו ברחוב S. Daukanto, והגבירות העכשוויות בחצר האוניברסיטה. זהו קטע קצר יחסית עם צפיפות היצירות הגבוהה ביותר, ואפשר להקדיש לו שעתיים בלי למהר.

אחר הצהריים - גבעה, פוניקולר ותצפית

לסיום, עלייה בפוניקולר ההיסטורי אל ז׳אליאקאלניס, או לחלופין אל אלקסוטאס בגדה השנייה, לתצפית שממנה נראית העיר העתיקה כולה. מי שנשאר עם אנרגיה יכול להוסיף נסיעה קצרה לשילאינאי לראות את הציורים על הבלוקים. את היתרה של המסלול, כולל האתרים הקלאסיים של העיר, קל להשלים בסיורים וכרטיסים בקובנה. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.

עונות, צילום ופרטים מעשיים

אמנות רחוב היא אחת האטרקציות היחידות שאינה תלויה בשעות פתיחה, אבל היא מאוד תלויה באור ובעונה.

מתי ללכת

הזמן הנוח ביותר הוא מסוף האביב עד תחילת הסתיו. בשיא הקיץ האור נמשך עד שעה מאוחרת מאוד בערב, מה שמאפשר סיור נינוח גם אחרי ארוחת ערב. בסתיו, כשהעצים משילים עלים, נחשפים קירות שמוסתרים לגמרי בקיץ - זה בדיוק הזמן לצלם עבודות שנמצאות מאחורי שדרות עצים. בחורף שעות האור קצרות מאוד, חלק מהקירות נמצאים בצל כמעט כל היום, והחצרות הפנימיות אפלוליות במיוחד. מי שמגיע בעונה הקרה כדאי שיתכנן את הסיור בין אמצע הבוקר לשעות הצהריים המוקדמות.

איך לצלם קיר בגובה בניין

• לחצות את הכביש. כמעט כל הציורים הגדולים לא נכנסים לפריים מהמדרכה שמתחתם.
• יום מעונן עדיף על יום שמש - אור ישיר יוצר ניגודיות קשה וצללים של בניינים שכנים על הקיר.
• לבדוק לאיזה כיוון פונה הקיר לפני שיוצאים; קיר מזרחי מצטלם טוב בבוקר, מערבי אחרי הצהריים.
• מכוניות חונות מסתירות את החלק התחתון של רוב הציורים - שווה להמתין דקה או לעלות מדרגה.
• בחצרות מגורים לצלם רק את היצירות, לא את חלונות הדיירים.

עלויות, נגישות ובטיחות

הסיור כולו חינם. אין כרטיסים, אין תורים ואין צורך בהזמנה מראש, וזה אחד היתרונות הגדולים של קובנה מול יעדים אירופיים יקרים. ליטא נחשבת בטוחה מאוד, וגם הליכה עצמאית בערב במרכז העיר אינה מהווה בעיה. רוב המסלול נגיש לעגלות ולכיסאות גלגלים, למעט העיר העתיקה שבה המרצפות לא אחידות והחצרות הפנימיות, שחלקן עם מדרגות או סף כניסה. לרשות מי שמעדיף לחסוך הליכה עומדת רשת אוטובוסים וטרוליבוסים זולה ותכופה, וכן שירותי הסעה נפוצים.

איפה להתמקם ומה משתלב בסיור

מכיוון שכמעט כל היצירות מרוכזות בשני אזורים סמוכים, בחירת הלינה משפיעה ישירות על כמות ההליכה.

אזורי לינה

העיר העתיקה מתאימה למי שרוצה אווירה ומסעדות במרחק דקה, אך היא הקצה של ריכוז ציורי הקיר. מרכז העיר החדשה, סביב Laisvės alėja, נמצא בדיוק בלב אזור היצירות והוא גם הנוח ביותר מבחינת תחבורה ואפשרויות אוכל. אזור הנמל ומפגש הנהרות שקט יותר וזול יותר, במרחק הליכה של רבע שעה מהמרכז. טווח המחירים בקובנה נמוך משמעותית מזה של ערי מערב אירופה, כך שגם מלון ארבעה כוכבים במרכז נשאר בגדר הסביר - מלונות במרכז קובנה.

מה להוסיף ליום השני

סיור הקירות משתלב טוב במיוחד עם מבצר קובנה מהמאה ה-14 שבמפגש הנהרות, עם רחוב Laisvės alėja והמבנים המודרניסטיים לאורכו, ועם מנזר פאז׳איסליס (Pažaislis) הבארוקי במזרח העיר. יום נוסף אפשר להקדיש למוזיאון הכפר הפתוח ברומשישקס, לוילנה שנמצאת פחות משעה וחצי משם, או לגבעת הצלבים בצפון. את כל אלה אפשר לסגור מראש דרך סיורים ופעילויות בקובנה. מחירים מייצגים לבדיקה מול הספק.

למי הסיור הזה מתאים במיוחד

למשפחות עם ילדים בגיל בית ספר, כי הפורמט הוא בעצם משחק חיפוש; לצלמים ולחובבי עיצוב; ולמי שמגיע לליטא ליומיים בלבד ורוצה להבין את העיר בלי להיכנס למוזיאונים. פחות מתאים למי שמחפש חוויה מרוכזת במקום אחד - היצירות פרושות על פני העיר, וההליכה היא חלק בלתי נפרד מהעניין.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• כל ציורי הקיר נמצאים ברשות הרבים - ללא תשלום, ללא כרטיס וללא שעות פתיחה
• גלריית החצר היא חצר מגורים פעילה: שקט, בלי צילום לתוך חלונות ובלי כניסה לחדרי מדרגות
• מפת אמנות רחוב מודפסת בליטאית ובאנגלית מחולקת בחינם במרכז המידע לתיירים בכיכר העירייה
• העיר קומפקטית - רוב היצירות המרכזיות נמצאות ברצועה אחת שאפשר לכסות ברגל בבוקר
• העבודות הקטנות מתחלפות ונעלמות; לא כל מה שמסומן ברשימות ישנות עדיין קיים בשטח
• ליטא בטוחה מאוד להליכה עצמאית, כולל בשעות הערב במרכז העיר

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לתכנן את הסיור לשעות אחר הצהריים בחורף - האור נגמר מוקדם והחצרות הפנימיות אפלוליות
• להיכנס לחצרות מגורים בקבוצה רועשת ולצלם את חלונות הדיירים
• להסתמך על רשימות ישנות ברשת בלי לוודא שהיצירה עדיין קיימת אחרי שיפוצים
• לצלם קיר בגובה בניין מהמדרכה שמתחתיו במקום לחצות את הכביש
• לוותר על הקירות שמחוץ למרכז ולפספס את החלק המעניין של הפרויקט
• לגשת לקירות הזיכרון היהודיים כאל רקע לצילום במקום לקרוא את ההקשר ההיסטורי שלהם

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח סיור אמנות רחוב בקובנה?

בין שלוש לארבע שעות אפשר לכסות את היצירות המרכזיות במרכז העיר ובעיר העתיקה. יום מלא, בערך 6 עד 8 קילומטרים של הליכה, מאפשר להוסיף את גלריית החצר, את מסלול הקירות ההיסטוריים ואת התצפית מהפוניקולר. הוספה של שכונות חיצוניות כמו שילאינאי דורשת נסיעה קצרה באוטובוס.

האם צריך לשלם או להזמין כרטיסים מראש?

לא. כל ציורי הקיר וגלריית החצר נמצאים ברשות הרבים, בחינם ובגישה חופשית בכל שעה. תשלום נדרש רק אם בוחרים בסיור מודרך או משלבים אתרים סגורים כמו מוזיאון הפורט התשיעי או מבצר קובנה.

איפה נמצא ציור הזקן החכם ומה הסיפור שלו?

על קיר צדדי של מפעל נעליים לשעבר ברחוב Jonavos 3, בגבול העיר העתיקה. השטח שלו הוא כ-440 מ״ר, והדמות המצוירת היא יורגיס מצ׳יונאס, יליד קובנה שהקים בשנות השישים את תנועת פלוקסוס. הציור נעשה בידי הצמד גיווה גרפיקה והפך לסמל בלתי רשמי של העיר.

מה זה גלריית החצר והאם מותר להיכנס אליה?

חצר פנימית של בית מגורים ברחוב E. Ožeškienės 21A שהפכה לגלריה פתוחה ביוזמת האמן ויטניס יאקאס. הכניסה חופשית ופתוחה תמיד, אבל זו חצר שבה גרים אנשים - צריך לשמור על שקט, לא לצלם לתוך חלונות ולהימנע משעות מוקדמות ומאוחרות.

יש באמנות הרחוב של קובנה קשר ישראלי?

כן, ומשמעותי. ברחוב Kęstučio 16B יש ציור בגודל כ-15 על 10 מטרים המוקדש למשוררת לאה גולדברג, שגדלה בעיר, ובו שירה "אורן" מופיע בעברית ובליטאית. הוא חלק מסדרה שהעלתה לקירות תצלומים אמיתיים של יהודי קובנה מתקופת בין המלחמות, ובה גם ציור המבוסס על תצלום של הירש קדושין, שתיעד במחתרת את גטו קובנה.

מתי העונה הטובה ביותר לסיור קירות בקובנה?

מסוף האביב עד תחילת הסתיו. בקיץ האור נמשך עד שעה מאוחרת בערב, ובסתיו העצים בשלכת חושפים קירות שמוסתרים בקיץ. בחורף שעות האור קצרות מאוד וכדאי לתכנן את הסיור בין אמצע הבוקר לצהריים המוקדמים. יום מעונן דווקא מצלם טוב יותר מיום שמש.