אנדרטת חירות קובנה: פסל החירות והאנדרטאות המרכזיות בעיר

אנדרטת החירות בקובנה ניצבת בכיכר האחדות, מול חזית מוזיאון המלחמה על שם ויטאוטס הגדול, והיא הסמל החזותי המרכזי של עצמאות ליטא. גובהה הכולל כ-12.35 מטר, היא נחנכה ב-1928 לציון עשור לחידוש העצמאות, נהרסה בהוראת השלטון הסובייטי ב-1950, והוחזרה למקומה המקורי בדיוק ביום העצמאות הליטאי, ה-16 בפברואר 1989.

מי שמדלג על הכיכר הזאת מפספס את הלב הרעיוני של העיר. בשטח קטן שאפשר לחצות בשלוש דקות הליכה מרוכזים פסל החירות, קבר החייל האלמוני עם להבה נצחית שדולקת ברציפות, שישה פסלי חזה של אבות התחייה הלאומית, מגדל פעמונים היסטורי וגן פסלים שלם. כמעט כל אחד מהאלמנטים האלה עבר הרס ושחזור לפחות פעם אחת במאה השנים האחרונות.

קובנה, שהייתה הבירה הזמנית של ליטא בין 1920 ל-1939, בנתה לעצמה בשנים ההן שפה חזותית של מדינה חדשה. האנדרטאות ששרדו מאותה תקופה, יחד עם אלה שהוקמו מחדש אחרי 1990 במקום מה שהסובייטים הרסו, הן הדרך הישירה ביותר להבין למה ליטא מתייחסת לעצמאות שלה אחרת מרוב מדינות אירופה.

אנדרטת חירות קובנה - מה בדיוק עומד מול מוזיאון המלחמה

האנדרטה ניצבת בקצה המערבי של כיכר האחדות (Vienybės aikštė), צמוד לחזית מוזיאון המלחמה, כמה עשרות מטרים בלבד מהקצה המזרחי של שדרת החירות. אפשר להגיע אליה ברגל מכל נקודה בעיר החדשה, והכניסה לרחבה חופשית ופתוחה מסביב לשעון.

הפסל, הכן והכתובת

על גבי כן אבן גבוה שתכנן האדריכל ולדימירס דובנצקיס (Vladimiras Dubeneckis) עומדת דמות נשית מכונפת של החירות, המחזיקה בידיה את שברי הכבלים שנותקו. התושבים המקומיים מכנים אותה לעיתים פשוט המלאך, וכך גם מופיעה הדמות בחלק מהתיעוד המוזיאלי מהתקופה הסובייטית. הפרופורציות של הפסל תוכננו כך שייקרא היטב ממרחק, ולכן הצילום הטוב ביותר שלו הוא דווקא מהצד השני של הרחבה ולא מלמטה.

1928: עשור לעצמאות

את הפסל יצר הפסל יוזאס זיקרס (Juozas Zikaras), מהדמויות המכוננות של הפיסול הליטאי המודרני. באותן שנים לא היה לו סטודיו משלו, ומנהל הגימנסיה בפאנוויז'יס שבה לימד הרשה לו לעבוד באחד האולמות של בית הספר. היציקה בברונזה בוצעה בגרמניה, והאנדרטה נחשפה ב-1928, במלאת עשור להכרזת חידוש העצמאות של ליטא בפברואר 1918.

מדוע הדמות הזאת מופיעה גם על מטבעות

זיקרס עיצב באותה שנה גם את מדליית העצמאות הליטאית, שבה מופיעה אותה דמות חירות. מאוחר יותר, לציון עשור לעצמאות המחודשת של 1990, נטבע גם מטבע ליטאס זיכרון שנשא את דמותה. מי שמכיר את הדימוי הזה יזהה אותו אחר כך שוב ושוב, בעטיפות ספרים, בבולים ובכרזות היסטוריות במוזיאונים ברחבי המדינה.

1950 ו-1989: היעלמות ושיבה

בקיץ 1950 הורה השלטון הסובייטי להרוס את האנדרטה. הפסל הפגוע הועבר למוזיאון ההיסטוריה, ובהמשך אוחסן במוזיאון האמנות על שם צ'יורליוניס. ב-1966 שיקם אותו הפסל ברוניוס פטראוסקאס, אבל הוא נשאר במחסן עוד למעלה מעשרים שנה. רק ב-16 בפברואר 1989, בגל ההתעוררות הלאומית שקדם לעצמאות המחודשת, הוחזר הפסל אל הכן המקורי שלו. התאריך לא היה מקרי, וגם היום הטקסים המרכזיים בכיכר מתקיימים בו. מי שרוצה להעמיק בהקשר ההיסטורי של התקופה שבה קמה האנדרטה ימצא אותו בסיפור קובנה כבירה זמנית.

המיקום המדויק של האנדרטה מסומן במפות בשם Freedom Monument Kaunas, וכדאי לשמור אותו לפני היציאה.

כיכר האחדות: קבר החייל האלמוני, הלהבה הנצחית ופסלי התחייה

הכיכר עוצבה בשנות העשרים של המאה הקודמת כמרחב טקסי שנועד לחגוג את התחייה הלאומית והחירות. היא עברה מאז עיצוב מחדש מקיף, ומשמשת גם היום זירה מרכזית לטקסי המדינה בקובנה. את המיקום אפשר לשמור ככיכר האחדות.

קבר החייל האלמוני והלהבה שלא כובתה

האנדרטה הראשונה במקום, לזכר הנופלים למען חירות ליטא, נחנכה ב-1921 ונוצרה בידי אותו צמד: הפסל זיקרס והאדריכל דובנצקיס. ב-23 בנובמבר 1934 הובאו לקבורה מחדש בגן המוזיאון עצמותיו של חייל אלמוני, שנמצא בבית קברות צבאי באזור הגבול עם לטביה, בשדות הקרב של מלחמת העצמאות הליטאית מול הבולשביקים. התאריך נבחר במכוון: ה-23 בנובמבר הוא יום הצבא הליטאי.

ב-1951 הרסו השלטונות הסובייטיים את המונומנט, הוציאו את עצמות החייל מהקבר, ובמקומו הוצב פסל של פליקס דז'רז'ינסקי, מייסד המנגנון החשאי הסובייטי. הבחירה הזאת לא הייתה סמלית בלבד, והיא נחרטה בזיכרון המקומי כאחת הפעולות המכוונות במיוחד נגד סמלי המדינה הליטאית.

שחזור עם אבנים מחמישים שדות קרב

משנת 1988 הובילה קרן התרבות הליטאית מבצע שחזור יוצא דופן: אבנים נאספו מכ-50 מקומות קרב של מלחמת העצמאות ברחבי המדינה, ומעל 200 מתנדבים לקחו חלק בבנייה. הקבורה הרשמית מחדש של החייל האלמוני התקיימה ב-23 בנובמבר 1990. הלהבה הנצחית שדולקת שם היום היא אחת המעטות שנותרו פעילות ברציפות באזור, ובחורף, כשהחשיכה יורדת כבר אחרי ארבע אחר הצהריים, היא האלמנט שהכי קשה לשכוח.

שישה פסלי חזה, שישה מייסדים

סביב הרחבה ניצבים פסלי חזה של הדמויות שעיצבו את התחייה הלאומית הליטאית: סימונאס דאוקנטאס, ההיסטוריון הראשון שכתב את תולדות ליטא בליטאית; הבישוף מוטיאיוס ולנצ'יוס, מנהיג תנועת המתינות ומערכת החינוך העממית; וינצאס קודירקה, מחבר ההמנון הלאומי; יונאס בסנביצ'וס, המכונה פטריארך האומה וחתום על הכרזת העצמאות; המשורר-כומר מיירוניס; והבלשן יונאס יבלונסקיס, שקיבע את כללי הכתיב הליטאי. כדי לקרוא נכון את ההיררכיה של הכיכר שווה להתחיל דווקא בהם ורק אחר כך להתקרב לפסל החירות.

מוזיאון המלחמה על שם ויטאוטס הגדול והגן שסביבו

המוזיאון הוא העוגן הפיזי של כל המתחם. הקמתו החלה כבר ב-1919, ובאותה שנה ניטע גם הגן הקטן לזכר הנופלים למען עצמאות ליטא. תחילה פעל המוסד במבנה עץ מסוף המאה ה-19, וב-16 בפברואר 1936 נחנך בטקס רשמי ארמון המוזיאון החדש - הבניין שרואים היום. את המיקום אפשר למצוא כמוזיאון המלחמה ויטאוטס הגדול.

מה יש בגן הפסלים

הגן מרכז למעלה מעשרה פסלים של מפקדים צבאיים ואישי תרבות שהשפיעו על ליטא במאות ה-19 וה-20. בין הפריטים המפתיעים בו נמצאים זוג פסלי אריות יצוקים מברזל, שהגיעו למוזיאון ב-1938 מידי היורש האחרון של אחוזת אסטרבס בבירז'אי, הרוזן טישקביצ'וס. האריות נוצקו במפעלי ברזל בסנקט פטרבורג במאה ה-19, והם כיום מהאובייקטים המצולמים ביותר במתחם. לצידם ניצבים צלבי עץ מגולפים בסגנון הליטאי המסורתי, מלאכת אמנות שהוכרה על ידי אונסקו כמורשת תרבות בלתי מוחשית.

מגדל הפעמונים

לצד הבניין הראשי מתנשא מגדל פעמונים ובו מערכת קריון של עשרות פעמונים, שנמנית עם הוותיקות באזור הבלטי. בעונות החמות מתקיימים בו קונצרטים, לרוב בסופי שבוע, והצליל נשמע היטב בכל הרחבה. שעות הנגינה משתנות ולא תמיד מפורסמות מראש באנגלית, ולכן שווה לבדוק את הלוח מול המוזיאון ביום ההגעה.

בתוך המוזיאון

התצוגה עוקבת אחרי ההיסטוריה הצבאית של ליטא מימי הביניים ועד המאה ה-20, וכוללת את אחד הפריטים הטעונים ביותר בזיכרון הלאומי: שרידי המטוס ליטואניקה, שבו יצאו הטייסים האמריקאים-ליטאים דריוס וגירנאס לטיסה חוצת אוקיינוס בשנות השלושים והתרסקו בדרכם. אפשר לשלב את הביקור עם סיור הליכה מודרך בן שעתיים בקובנה, שנוגע גם באנדרטאות המרכזיות וגם בעיר העתיקה. רשימת האתרים המלאה מופיעה בדברים הכי טובים לעשות בקובנה.

אנדרטת ויטאוטס הגדול - הפסל שנהרס וקם מחדש מתצלומים

כמה מאות מטרים משם, לאורך שדרת החירות בסמוך לבניין העירייה, עומד הפסל של ויטאוטס הגדול, השליט שתחתיו הגיעה הדוכסות הליטאית לשיא כוחה במאה ה-15. זו אחת האנדרטאות הדרמטיות ביותר במרחב הבלטי, ולא רק בגלל הגודל.

ארבעה לוחמים מובסים

את הפסל יצר וינצאס גריבאס, שלמד בפריז בסטודיו של הפסל אנטואן בורדל. הקומפוזיציה מציגה את ויטאוטס עומד זקוף, ומתחתיו, בארבע פינות הכן, ארבעה לוחמים מובסים המסמלים את הכוחות שאיתם התעמת: אביר טבטוני, פולני, מוסקובאי וטטרי. סביב הכן חורצת הכתובת לבורא עוצמתה של ליטא, ולצידה התאריכים 1430 ו-1930 - חמש מאות שנה למותו של ויטאוטס.

1932, 1952, 1990

הפסל המקורי הועמד ב-1932 בשטח האקדמיה הצבאית הליטאית. הוא שרד את מלחמת העולם השנייה, אך נהרס בידי השלטונות הסובייטיים ב-1952. אחרי נפילת המשטר שוחזר הפסל מתצלומים היסטוריים, ובגרסה החדשה שולבה מפת הברונזה המקורית של הדוכסות הגדולה, שניצלה מהכן הישן. החשיפה מחדש נערכה ב-15 ביולי 1990, במלאת 560 שנה למותו של ויטאוטס. את המקום אפשר לאתר כאנדרטת ויטאוטס הגדול.

למה זה חשוב לביקור

ההבדל בין הפסל הזה לאנדרטת החירות הוא הבדל של שפה: החירות היא הפשטה סמלית, ויטאוטס הוא הצהרה פוליטית מפורשת. שתי האנדרטאות נמצאות על אותו ציר הליכה, ומי שרואה אותן ברצף מקבל בעשרים דקות את התמצית של האופן שבו ליטא של שנות העשרים והשלושים ראתה את עצמה. סיורים פרטיים שמכסים את הציר הזה לצד העיר העתיקה זמינים גם במגוון האפשרויות בקובנה.

שדרת החירות: אנדרטת רומאס קלנטה ופורטרטים בברונזה

שדרת החירות (Laisvės alėja) היא הציר המרכזי של קובנה החדשה, כקילומטר וחצי של שדרה להולכי רגל עם עצי טיליה משני הצדדים. לאורכה פזורות אנדרטאות שאפשר לפספס בקלות, וחלקן מהמשמעותיות ביותר בעיר.

אוקוס לאוקאס - שדה הקורבן

מול התיאטרון המוזיקלי של קובנה, ב-14 במאי 1972, הצית את עצמו הצעיר רומאס קלנטה בן ה-19 במחאה על השלטון הסובייטי. הלווייתו הפכה לגל הפגנות שדוכא בכוח, והאירוע נחשב לאחת מנקודות המפנה בהתנגדות האזרחית בליטא. ב-14 במאי 2002 נחנך במקום מונומנט הזיכרון שיצרו הפסל רוברטאס אנטיניס והאדריכל סאוליוס יושקיס: 19 אבנים יצוקות בברזל, שנראות שרופות, אחת לכל שנה מחייו, וכתובת בקרקע עם שמו והשנה. הפסל בחר במכוון בפורמט אופקי ולא בעמוד אנכי, מתוך תפיסה שבעיר כבר יש די והותר אנדרטאות מתנשאות. התוצאה חמקמקה: אפשר לעבור לידה בלי לשים לב, וזה בדיוק העניין. המיקום מסומן כגן התיאטרון המוזיקלי.

דמויות מהעיר של פעם

בהמשך השדרה יושב על ספסל פסלו של הזמר דניאליוס דולסקיס, כוכב הקברטים של קובנה בין שתי מלחמות העולם, ולא רחוק ממנו ניצב יונאס וילישיס, ראש העיר שבנה את התשתיות המודרניות של הבירה הזמנית. שני הפסלים ברמת גובה הולכי הרגל, ואפשר לגעת בהם ולהצטלם לצידם - בניגוד לאנדרטאות הטקסיות בכיכר האחדות.

מיירוניס בכיכר בית העירייה

בעיר העתיקה, מאחורי בניין העירייה ולצד מוזיאון הספרות, יושב פסל הגרניט של המשורר מיירוניס מאת הפסל גדימינאס יוקובוניס, שנחשף ב-1977. שימו לב לפרט אחד: אין בפסל צלב, וזרועו של המשורר מונחת כך שהיא מסתירה את צווארון הכומר שלו. זו הייתה הפשרה שאפשרה להעמיד בתקופה הסובייטית פסל לדמות דתית מובהקת. את הכיכר אפשר למצוא ככיכר בית העירייה. סיור ערב באווירה אחרת לגמרי סביב אותם רחובות מוצע כסיור רוחות בעיר העתיקה של קובנה.

הפורט התשיעי: אנדרטת הזיכרון הגדולה של העיר

מחוץ למרכז, כשמונה קילומטרים צפונית-מערבית, ניצבת האנדרטה הגדולה והכבדה מכולן. הפורט התשיעי היה חלק ממערך הביצורים הצארי של קובנה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה הפך לאתר רצח המוני. במקום נרצחו יהודי קובנה ויהודים שהובאו לשם ממדינות נוספות באירופה.

32 מטרים של בטון

אנדרטת הזיכרון שיצר הפסל אלפונסאס אמברזיונאס נחשפה ב-1984. היא בנויה משלושה גושי בטון מונומנטליים בגובה של כ-32 מטר, ובהם נחרתים קווי פנים אנושיים וידיים מורמות באגרוף קמוץ. זו אחת מיצירות הפיסול המונומנטלי הגדולות שנוצרו במרחב הזה, וההשפעה שלה על המבקר עומדת ביחס ישיר למרחק: מרחוק היא נראית מופשטת, ומקרוב מזהים בה את הדמויות.

שדה הקבר והלוח

מול האנדרטה משתרע שדה דשא שהוא קבר האחים. לוח זיכרון פשוט, בכמה שפות, מציין שבמקום הזה נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם למעלה מ-30,000 יהודים מליטא וממדינות אירופאיות אחרות. מוזיאון הפורט התשיעי הסמוך מציג את ההיסטוריה של המקום, מהיותו מבצר ובית כלא ועד תקופת הרצח ההמוני.

איך מבקרים נכון

מומלץ להקצות לפחות שעתיים, להגיע בשעות הבוקר, וללבוש הלבשה חמה - השטח פתוח לגמרי ורוחני גם בקיץ. סיור מודרך ממוקד בנושא זמין כסיור בפורט התשיעי, ומטיילים ישראלים שמגיעים מווילנה יכולים לשלב אותו במסגרת יום מורשת יהודית מווילנה לקובנה. את המקום אפשר לאתר כהפורט התשיעי. הקשר הרחב יותר, כולל גטו קובנה, מופיע בסיור המורשת היהודית בקובנה.

סיפור אחר לגמרי מאותה תקופה, שיש לו נוכחות פיזית בעיר, הוא זה של הקונסול היפני צ'יאונה סוגיהארה, שהנפיק מקובנה ב-1940 אשרות מעבר שהצילו אלפי פליטים יהודים, לצד הקונסול ההולנדי יאן זוורטנדייק. הבית שבו פעל משמש היום מוזיאון, ואפשר לקרוא עליו בבית סוגיהארה. המיקום מסומן כבית סוגיהארה.

מסלול הליכה מומלץ בין האנדרטאות ואיך מתכננים אותו

כל האנדרטאות המרכזיות בעיר החדשה נמצאות על ציר אחד, ואפשר לכסות אותן בהליכה נינוחה של שעתיים עד שלוש, כולל עצירות. המסלול ההגיוני מתחיל בקצה המערבי של שדרת החירות ומסתיים בכיכר האחדות, כך שפסל החירות הוא נקודת השיא ולא נקודת הפתיחה.

סדר העצירות

• כיכר בית העירייה בעיר העתיקה: פסל מיירוניס, ואז יציאה מזרחה לשדרת החירות.
• אנדרטת ויטאוטס הגדול ליד בניין העירייה.
• מונומנט רומאס קלנטה מול התיאטרון המוזיקלי.
• פסלי דולסקיס ווילישיס לאורך השדרה.
• כיכר האחדות: פסלי החזה, קבר החייל האלמוני והלהבה הנצחית.
• אנדרטת החירות ומוזיאון המלחמה, ולסיום מגדל הפעמונים.

עונות, אור ותנאי שטח

הקיץ הליטאי מציע ימים ארוכים במיוחד, ואפשר לצלם את הכיכר באור טוב עד שעה מאוחרת. בחורף החשיכה מקדימה מאוד, מה שהופך את הלהבה הנצחית לחוויה חזקה יותר אך מקצר את חלון הצילום לשעות הצהריים בלבד. הרחבות מרוצפות ונוחות להליכה, אבל בעונת הכפור המדרכות חלקלקות, וכדאי נעליים עם אחיזה טובה. כל האתרים ברשימה נמצאים במרחב פתוח וללא תשלום כניסה, למעט המוזיאונים עצמם.

שילוב עם שאר העיר

מי שמגיע לקובנה ליומיים יכול לשלב את מסלול האנדרטאות עם מסלול המודרניזם של הבירה הזמנית, שהוכר ברשימת המורשת של אונסקו - שני המסלולים חופפים גיאוגרפית כמעט לחלוטין ומספרים את אותו פרק היסטורי משתי זוויות. פירוט מלא נמצא במודרניזם קובנה ומורשת אונסקו. מי שמעדיף ליווי מקצועי ימצא מבחר סיורים וכרטיסים בקובנה, כולל אפשרויות בקבוצות קטנות.

הזווית הישראלית

ליטא נחשבת מדינה בטוחה ורגועה למטיילים, המחירים בה נמוכים משמעותית ממערב אירופה, וקובנה עצמה קטנה מספיק כדי לכסות ברגל. עבור מטיילים ישראלים, השילוב בין ציר האנדרטאות הלאומיות לבין אתרי המורשת היהודית בעיר יוצר יום אחד עמוס במיוחד מבחינה רגשית, ולכן עדיף לפצל אותו לשני חצאי ימים ולא לדחוס הכל לבוקר אחד.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הכניסה לכיכר האחדות, לאנדרטת החירות ולרחבת הפסלים חופשית ופתוחה בכל שעה, בניגוד למוזיאון המלחמה שפועל בשעות מוגדרות
• ה-16 בפברואר וה-23 בנובמבר הם התאריכים הטקסיים המרכזיים במקום, והרחבה עשויה להיות סגורה חלקית בשעות הטקס
• מגדל הפעמונים מנגן בעיקר בעונות החמות ולרוב בסופי שבוע, ולוח הזמנים משתנה - כדאי לוודא מול המוזיאון ביום הביקור
• כל האנדרטאות בעיר החדשה נמצאות בטווח הליכה של פחות משני קילומטרים זו מזו
• הפורט התשיעי מרוחק מהמרכז ודורש הסעה או סיור מאורגן, ואינו חלק ממסלול ההליכה העירוני
• מחירים ושעות פתיחה של המוזיאונים משתנים מעת לעת, ומחיר מייצג לבדיקה מול הספק לפני ההגעה

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע לכיכר האחדות רק כדי לצלם את פסל החירות ולפספס את קבר החייל האלמוני, הלהבה ופסלי החזה שמסביב
• לחשוב שהאנדרטאות הן מקוריות רצופות - רובן שוחזרו אחרי הרס סובייטי, וההבנה הזאת היא בדיוק העניין
• לדחוס את הפורט התשיעי לאותו בוקר עם מסלול האנדרטאות בעיר, בלי מרווח נשימה בין השניים
• לעבור ליד מונומנט רומאס קלנטה בלי לזהות אותו, כי הוא שטוח ומשולב במרצפות ולא מתנשא לגובה
• להגיע בחורף אחרי הצהריים ולגלות שהחשיכה כבר ירדה והצילום בלתי אפשרי
• להסתמך על שעות פתיחה שראיתם באתר צד שלישי במקום לוודא מול המוזיאון עצמו

שאלות נפוצות

איפה נמצאת אנדרטת החירות בקובנה?

בכיכר האחדות, בקצה המזרחי של מרכז העיר החדשה, ממש מול חזית מוזיאון המלחמה על שם ויטאוטס הגדול. המרחק משדרת החירות הוא כמה עשרות מטרים בלבד, וההגעה ברגל מכל נקודה במרכז נוחה.

מי יצר את פסל החירות ומתי הוא נחנך?

הפסל יוזאס זיקרס יצר אותו, והכן תוכנן בידי האדריכל ולדימירס דובנצקיס. האנדרטה נחנכה ב-1928, במלאת עשור להכרזת חידוש העצמאות של ליטא. היציקה בברונזה בוצעה בגרמניה, וגובה האנדרטה הכולל כ-12.35 מטר.

למה האנדרטה נעלמה במשך עשרות שנים?

בקיץ 1950 הורה השלטון הסובייטי להרוס אותה. הפסל הפגוע הועבר למוזיאון ההיסטוריה, שוקם ב-1966 ואוחסן במוזיאון צ'יורליוניס, והוחזר למקומו המקורי רק ב-16 בפברואר 1989, בגל ההתעוררות הלאומית שקדם לעצמאות המחודשת.

כמה זמן צריך כדי לראות את האנדרטאות המרכזיות בעיר?

מסלול הליכה שמחבר את כיכר בית העירייה, אנדרטת ויטאוטס הגדול, מונומנט קלנטה, פסלי השדרה וכיכר האחדות לוקח שעתיים עד שלוש כולל עצירות. ביקור בפורט התשיעי דורש חצי יום נוסף בנפרד.

האם יש תשלום כניסה?

האתרים החיצוניים - הכיכר, פסל החירות, קבר החייל האלמוני והפסלים לאורך השדרה - פתוחים וללא תשלום. תשלום נדרש רק לכניסה למוזיאון המלחמה, למוזיאון הפורט התשיעי ולמוזיאונים נוספים בעיר.

מה הקשר בין האנדרטאות לבין תקופת הבירה הזמנית?

רוב האנדרטאות הלאומיות הוקמו בשנות העשרים והשלושים, כשקובנה שימשה בירה זמנית של ליטא. באותן שנים המדינה החדשה עיצבה לעצמה שפה חזותית, ואותו דור בנה גם את מרקם המודרניזם העירוני שהוכר ברשימת המורשת של אונסקו.