מערך הביצורים של קובנה – כל 9 הפורטים שסביב העיר

ביצורי קובנה הם טבעת של תשעה פורטים ותשע סוללות ארטילריה שנבנו סביב העיר בין 1882 ל-1915, כחלק מקו ההגנה המערבי של האימפריה הרוסית - וכיום רק שלושה מהם פתוחים לביקור מסודר: הפורט התשיעי, הפורט השביעי והפורט הראשון. יתר הפורטים פזורים בשולי השכונות ובכפרים שסביב העיר, חלקם מוצפים, חלקם מוקפים בתי מגורים וחלקם על אדמה פרטית - וכולם יחד מרכיבים את אחד ממערכי הביצורים הגדולים מהמאה ה-19 ששרדו באירופה.

קובנה יושבת בדיוק במפגש הנמונס (Nemunas) והנריס, שני הנהרות הגדולים של ליטא, ובנקודה שבה חצתה מסילת הברזל מוורשה לסנקט פטרבורג את הגבול המערבי של האימפריה. זה הפך אותה למקום שרוסיה הקיסרית לא יכלה להרשות לעצמה לאבד, והמבצר שנבנה כאן היה בשלב מסוים הגדול ביותר במערך ההגנה המערבי כולו - כ-750 מבנים על שטח שהגיע לכ-65 קילומטרים רבועים.

לצד ההנדסה הצבאית, הפורטים הם גם אתר זיכרון כבד: בפורט הרביעי, בשביעי ובעיקר בתשיעי נרצחו עשרות אלפי בני אדם בתקופת הכיבוש הנאצי, רובם המכריע יהודים מקובנה ומרחבי אירופה. מי שמגיע לכאן מגיע לשני סיפורים שנכרכו זה בזה - סיפור של הנדסה צבאית שהתיישנה בתוך דור, וסיפור של רצח עם שהתרחש באותם קירות בטון עצמם.

למה בנתה רוסיה הקיסרית טבעת מבצרים דווקא כאן

ההחלטה נחתמה ב-7 ביולי 1879, כשהצאר אלכסנדר השני אישר את התוכנית להקמת מבצר מהדור החדש בקובנה. העבודות בשטח נפתחו באפריל 1882 עם כארבעת אלפים פועלים, וכבר ב-1887 סווג המבצר כ"מבצר מדרגה ראשונה" - הדרגה הגבוהה במערכת הרוסית, שהעניקה לו תקציב, חיל מצב וארטילריה בסדר גודל אחר לגמרי מכל ביצור אחר באזור.

צומת של שני נהרות ומסילה אחת

הבחירה בקובנה לא הייתה מקרית. העיר יושבת על מפגש הנמונס והנריס, ומי ששולט בנקודה הזאת שולט גם בתנועה על הנהרות וגם בציר היבשתי המרכזי שמוביל מגרמניה מזרחה. באותן שנים כבר עברה כאן מסילת הרכבת שחיברה את ורשה לסנקט פטרבורג, כולל מנהרת רכבת שנחפרה מתחת לגבעות העיר - נכס אסטרטגי שהמתכננים הרוסים ידעו שיהיה מטרה ראשונה בכל מלחמה. שני פורטים מהמערך תוכננו במפורש כדי לאבטח את המנהרה הזאת ואת המעברים על הנמונס.

שבעה פורטים, תשע סוללות ותשעה מיליון רובל

עד 1890 הושלמו שבעת הפורטים הראשונים ותשע סוללות ארטילריה שהוצבו בין הפורטים, בעלות שעברה תשעה מיליון רובל. הפורטים סודרו בקו סגלגל כמעט מדויק, במרחק של חצי קילומטר עד שני קילומטרים משולי העיר של אותה תקופה, ובמרווחים של שניים עד שניים וחצי קילומטרים זה מזה - בדיוק הטווח שאיפשר לכל פורט לכסות באש את שכניו ולא להשאיר פרצות במעגל. המערך כולו חולק לארבעה מגזרי הגנה לפי קווי הנהרות, כשהביצור המרכזי ניצב במפגש הנהרות עצמו, באזור פרדה של ימינו שבו שוכן היום הגן הבוטני של קובנה.

עיר שלמה בתוך מבצר

עד 1914 השתרע המבצר על כ-65 קילומטרים רבועים - לעומת כ-25 בסוף המאה ה-19 - וכלל תשתית שלמה בפני עצמה: כשלושים קילומטרים של מסילה פנימית, תחנת כוח, מערכת אספקת מים, טחנת קמח, מאפייה, מבשלת בירה, מחסני מזון ורשת טלגרף. בשעת מלחמה תוכנן כאן חיל מצב של כ-60 אלף חיילים וכאלף וחמש מאות תותחים. בסך הכול הוקמו כ-750 מבנים - פורטים, סוללות, מחסנים, בתי חולים, כנסיות, קסרקטינים ומבני מנהלה - וכ-250 מהם שרדו עד היום בעיר ובמחוז, מה שהופך את המערך לאחד השרידים הגדולים מסוגו באירופה.

אנטומיה של פורט: מה בעצם רואים כשמגיעים לשטח

מי שמגיע לפורט מצפה לעיתים לחומות מתנשאות ומגלה משהו אחר לגמרי: גבעה מלאכותית מכוסה עשב, תעלה עמוקה, וקירות לבנים שנחשפים רק כשיורדים לתוך התעלה. זה לא כישלון עיצובי אלא בדיוק הרעיון - ביצור מהמאה ה-19 נועד להיעלם בנוף ולא לספק לתותחי האויב מטרה בולטת.

פורט הלבנים של השלב הראשון

שמונת הפורטים הראשונים נבנו מלבנים אדומות מכוסות סוללות עפר, בתוכנית מצולעת בעלת חמש עד שש פאות. המרכיבים חוזרים על עצמם בכולם: סוללת עפר חיצונית שעליה עמדות לחי"ר ולארטילריה; חפיר יבש רחב שמקיף את הפורט; קיר לבנים תומך בצד החיצוני של החפיר; קפונירים - מבני ירי משוקעים שיורים לאורך החפיר ולא החוצה, כדי לקצור כל מי שינסה לרדת פנימה; קזמטים מקומרים ששימשו קסרקטין, מחסן אבק שריפה ומרתפי תחמושת; ופוטרנות, מנהרות מחברות שמאפשרות לנוע בין חלקי הפורט בלי לצאת לאש. באחדים מהפורטים אפשר עדיין לראות את הפרטים המקוריים - דלתות ברזל, מדרגות אבן ומעקות יצוקים.

הפגז המתפוצץ ששינה את הכללים

באמצע שנות השמונים של המאה ה-19 נכנסו לשירות פגזי נפץ מודרניים, וכל מה שנבנה מלבנים הפך בן לילה למיושן. התגובה בקובנה הייתה מעבר לבטון: הפורט השמיני, שנבנה ב-1889-1890, היה הראשון במערך שנוצק בבטון מכוסה עפר, וגם הראשון שקיבל תאורת חשמל מגנרטור המונע בנפט. הפורט התשיעי, האחרון שהושלם, כבר תוכנן בתוכנית טרפזית ובבטון מזוין, בעלות של כ-850 אלף רובל - יותר מכל פורט אחר במערך.

הסוללות שבין הפורטים - החלק שנשכח

תשע סוללות הארטילריה שביניהם הן החלק הכי פחות מוכר של המערך, ובכל זאת הן היו הכוח הקטלני האמיתי. הפורטים תוכננו בעיקר כמעוזי חי"ר ונקודות תצפית, בעוד שהתותחים הכבדים הוצבו בעמדות פתוחות מוגנות עפר בין פורט לפורט. מרביתן היום סוללות עפר מיוערות שקשה לזהות בלי מפה, וחלקן נבלעו בשכונות מגורים. ארגוני השימור המקומיים, ובראשם פארק מבצר קובנה ואגודת המבצר, מפעילים צוות לכל פורט בעזרת קהילות מתנדבים, ובעונה החמה מתקיימים באתרים שחזורים היסטוריים וקונצרטים.

פורטים I עד IV: הקשת המערבית והדרומית

ארבעת הפורטים הראשונים מקיפים את קובנה מדרום וממערב, ורובם מחוץ לגבולות העיר ההיסטורית. הם גם הפורטים שספגו את עיקר ההפגזה הגרמנית ב-1915.

הפורט הראשון - קזלישקיאי

נבנה בין 1882 ל-1889 ושופץ בתחילת המאה ה-20, בתוכנית משושה עם קזמטים לאחסון תחמושת וקירות לבנים סביב החפיר החיצוני. בין המלחמות התגוררו בו משפחות חסרות דיור, ובשנים 1938-1940 בוצעו בשטחו הוצאות להורג של עברייני פלילים. בתקופה הסובייטית שימש בסיס אחזקה לטילים. היום זה הפורט המסודר ביותר מבין ה"לא-מוזיאונים": השטח מותאם למבקרים, מתקיימים בו סיורים, פסטיבלים ופעילות חינוכית עם סוסים, וסיורי ההיכרות הרשמיים עם מערך המבצר נפתחים דווקא כאן. הפורט נמצא בכפר קזלישקיאי שברשות המקומית רינגאודאי, מערבית לעיר, ומומלץ לתאם הגעה מראש. מיקום: הפורט הראשון.

הפורט השני והשלישי - יוליאנבה וסניאבה

שניהם נבנו בין 1883 ל-1888 ושניהם נבלעו בעיר. מהפורט השני פורקו חזיתות הקסרקטינים בתקופה הסובייטית לצד מבנים נוספים, והוא מהפגועים במערך. הפורט השלישי דווקא ניזוק פחות בקרבות, ובתוכו שרדו פרטים מקוריים - דלתות, מדרגות ומעקות - אבל הוא עבר עיור אינטנסיבי, מוקף שכונות מגורים וחלק משטחו הופרט. אין בשניהם ביקור מסודר, והכניסה אליהם היא עניין של הליכה בשבילי בוץ ושל שיקול דעת.

הפורט הרביעי - רוקאי

נבנה בין 1884 ל-1888 בתוכנית א-סימטרית מרובעת, יוצא דופן במערך. ב-18 באוגוסט 1941 רוכזו כמה מאות גברים יהודים מקובנה - מורים, רופאים ומהנדסים - בטענה שהם דרושים לעבודה בארכיוני העיר, והובלו לפורט הרביעי ונרצחו שם. לפי הדיווח הגרמני נרצחו בפורט באותו יום 1,812 בני אדם, בהם נשים וילדים, ופעולות רצח נוספות בוצעו בו ב-2 וב-9 באוגוסט. השטח נוקה ונוטרל ממוקשים בשנים 1998-1999, סודר שוב כעבור למעלה מעשור, אבל חלק מהחללים עדיין מוצפים בגלל מערכת ניקוז שנהרסה. בשנים האחרונות מתקיימים בו אירועי אמנות עכשווית ופסטיבלים. מיקום: הפורט הרביעי.

פורטים V עד VIII: הקשת המזרחית והצפונית

ארבעת הפורטים בצד השני של הטבעת הם המגוונים ביותר מבחינת מה שאפשר לעשות בהם היום - מחניון לילה במסלול אופניים ועד מוזיאון מסודר לחלוטין.

הפורט החמישי - זויקינה

נבנה בין 1884 ל-1888 בקשת המזרחית, ובתקופה הסובייטית שימש למערך הגנה אווירית. היום הוא נקודת עצירה מרכזית במסלול טבעת הפורטים: בשטחו פועל אתר לינה בסיסי בקמפינג, והוא משמש כחניית הלילה של מי שעושה את המסלול המלא בשני ימים. הוא גם הפורט האחרון שנכבש בקרבות 1915. מיקום: הפורט החמישי.

הפורט השישי - גריצ'ופיס

תוכנן במפורש כדי לאבטח את מנהרת הרכבת ולמנוע מהאויב לחצות את הנמונס ממזרח. בין המלחמות שימש בית סוהר, ובמלחמת העולם השנייה מחנה שבויים. במשך שנים היה זה הפורט ה"נטוש הנגיש" של קובנה - קירות מכוסי עשב שאפשר להיכנס אליהם ברכב ישירות, ובחלק מהמבנים אפילו שיחקו פיינטבול. בשנים האחרונות התחילה בו פעילות מבקרים מסודרת יותר בניהול מתנדבים. מיקום: הפורט השישי.

הפורט השביעי - איגוליאי

התוכנית שלו הוכנה ב-1882 בידי מנהלת המהנדסים הצבאיים של האימפריה, והבנייה הושלמה סביב 1890. הוא נחשב לפורט הדו-סוללתי השמור ביותר מהשלב הראשון, ובין 1924 ל-1940 שכנו בו הארכיון המרכזי של ליטא והארכיון הצבאי, לאחר שהאדריכל ולדימירס דובנצקיס התאים את הקסרקטינים לשימוש אזרחי. בין 30 ביוני ל-10 באוגוסט 1941 פעל בשטחו מחנה הריכוז הראשון בשטח שנכבש מברית המועצות, ובו נרצחו עד כחמשת אלפים בני אדם, רובם יהודי קובנה. בין הנרצחים בפורט השביעי היה הרב אלחנן וסרמן, מגדולי ראשי הישיבות בליטא, שנתפס בקובנה ביולי 1941. בהמשך המלחמה שימש הפורט מחנה שבויים סובייטים. מאז 2009 הוא בבעלות מרכז המורשת הצבאית, ובאביב 2011 נפתח לראשונה למבקרים כמוזיאון עם תצוגות על תולדות המבצר והתפתחות הארטילריה ומסלול זיכרון לקורבנות. הכתובת: רחוב ארכיבו 61. מיקום: הפורט השביעי.

הפורט השמיני - מיליקוניאי

הראשון שנבנה בבטון והראשון שקיבל חשמל, אבל גם הפורט שירד מגדולתו הכי מהר: כשהוחלט לבנות את הפורט התשיעי על קרקע גבוהה יותר בקרבת מקום, ירד השמיני לדרגת קסרקטין ומחסן נשק. ב-1915 פוצץ הצוות הרוסי את מלאי התחמושת לפני הנסיגה, ההדף הרס את מערכת הניקוז, ומאז חלק גדול מהמבנה מוצף. הוא נטוש רשמית, מוגן כנכס תרבות מאז 2002, ומשמש אתר תרדמת חורף לעטלפים במסגרת הסכמי השימור האירופיים - סיבה טובה לא להיכנס לחללים התת-קרקעיים בחודשי החורף. על מדרונותיו פועלות גינות קהילתיות שהוסדרו רשמית לפני שנים אחדות, ומדי פעם מתקיימים בשטח אירועי תרבות.

הפורט התשיעי: האחרון שנבנה, והכבד מכולם

הפורט התשיעי הוא הסיבה המרכזית שבגללה מגיעים מבקרים מישראל למערך הביצורים של קובנה, והוא גם היחיד שפועל כמוזיאון לאומי מלא. הבנייה שלו החלה ב-1902 והושלמה ערב מלחמת העולם הראשונה, בתוכנית טרפזית ובטון מזוין - הפורט המתקדם ביותר במערך, שנועד לפתוח טבעת שנייה של ביצורים סביב העיר שמעולם לא הושלמה.

מבצר, בית סוהר, ואז אתר רצח

בתקופה שבין המלחמות שימש הפורט סניף של בית הסוהר לעבודת פרך של הרפובליקה הליטאית. בשנת הכיבוש הסובייטי הראשון, 1940-1941, הפעילה בו הנ.ק.וו.ד. בית מעצר מעבר לאסירים פוליטיים שנשלחו למחנות בברית המועצות. עם הכיבוש הנאצי ביוני 1941 הפך הפורט לאתר ההוצאה להורג המרכזי של קובנה. ב-29 באוקטובר 1941 בוצעה בו "האקציה הגדולה": 9,200 בני אדם - גברים, נשים וילדים - שנבחרו יום קודם לכן בכיכר הדמוקרטים שבגטו קובנה, הובלו ברגל לפורט התשיעי ונרצחו שם ביום אחד. כמעט מחציתם היו ילדים. בנובמבר 1941 הגיעו לקובנה רכבות ובהן אלפי יהודים מברלין, מינכן, פרנקפורט, וינה וברסלאו, והם נרצחו בפורט מיד עם הגעתם - אחד המקרים המוקדמים והמתועדים ביותר של רצח יהודי מערב אירופה במזרח.

הבריחה של 25 בדצמבר 1943

בסוף 1943 הכריחו הגרמנים קבוצת אסירים לחפור ולשרוף את גופות הנרצחים כדי לטשטש את הראיות. ב-25 בדצמבר 1943 הצליחו 64 מהם להימלט מהפורט, וחלקם הגיעו לגטו קובנה והביאו לראשונה עדות ישירה על היקף הרצח. הכיתוב על האנדרטה במקום מציין יותר משלושים אלף יהודים מליטא וממדינות אירופה אחרות שנרצחו כאן; ההערכות למספר הכולל של הנרצחים בפורט התשיעי, כולל שבויים סובייטים ואסירים אחרים, גבוהות בהרבה.

המוזיאון והאנדרטה היום

המוזיאון פועל באתר מאז 1958, והתצוגה הראשונה נפתחה ב-1959. הוא מחזיק היום למעלה מ-65 אלף פריטים ומארח כמאה אלף מבקרים בשנה. באתר שני מוקדים: בניין הקופות והתצוגות ההיסטוריות בצד אחד של הכביש, ומבנה הפורט המקורי בצד השני, עם התאים, חדר הענישה, המסדרונות התת-קרקעיים והחומה ההגנתית. האנדרטה בת 32 המטרים, שיצר הפסל אלפונסס אמברז'ונס ונחנכה ב-1984, נראית מכביש ז'מייצ'יו מרחוק ומהווה נקודת ציון בפני עצמה. הסיורים המודרכים באנגלית נמשכים כשעה ורבע ומוצעים בשלוש גרסאות: סיור על תולדות המבצר, שהוא היחיד שכולל כניסה לחומה ההגנתית ולגלריות התקשורת התת-קרקעיות; סיור סקירה קצר; וסיור המתמקד בשואה. כדאי לתאם מדריך מראש - זה ההבדל בין לראות מסדרונות ריקים לבין להבין מה קרה בהם. אפשר גם להזמין מראש סיור מודרך בפורט התשיעי או כרטיס כניסה למוזיאון הפורט התשיעי. מיקום: מוזיאון הפורט התשיעי.

אחד עשר ימים באוגוסט 1915: איך נפל המבצר

שלושים ושלוש שנים של בנייה, תשעה פורטים, כאלף וחמש מאות תותחים - וכל זה החזיק מעמד פחות משבועיים. המצור על קובנה הוא אחד השיעורים הקשים ביותר בהיסטוריה של הביצורים המודרניים, והוא מסביר למה אף אחד לא בנה טבעות פורטים כאלה שוב.

מרגמות של 42 סנטימטרים מול קירות לבנים

הכוח הגרמני שתקף באוגוסט 1915 כלל ארבע דיווזיות בפיקודו של קרל ליצמן, עם כ-1,360 תותחים. הנשק שהכריע היה מרגמות המצור הכבדות - בהן מרגמת "גמא" בקוטר 42 סנטימטרים שהובאה למקום על מסילה וירתה פגזים במשקל של כטונה לטווח של כ-14 קילומטרים. הפורטים של השלב הראשון, שנבנו מלבנים לפני שהופיעו פגזי הנפץ המודרניים, פשוט לא נועדו לספוג אש כזאת.

רצף ההתמוטטות

הגרמנים רוכזו את מאמצם על הפורטים הראשון, השני והשלישי בקשת הדרומית-מערבית. מול 66 אלף חיילים רוסים, שרבים מהם היו מילואימניקים בלי ניסיון קרב, קרסה ההגנה בהדרגה: תקשורת שהתנתקה, מחסור בתחמושת ואפס תגבורת מבחוץ. ב-17 באוגוסט נפרצו הקווים, מפקד המבצר ולדימיר גריגורייב הורה על פינוי באותו לילה, ולמחרת נכבש גם הפורט החמישי - האחרון שהחזיק. סך ההפסדים הרוסיים הוערך בכ-45 אלף, מהם כשבעת עד שמונת אלפים הרוגים וכ-20 אלף שבויים, ולידי הגרמנים נפלו כ-1,350 תותחים. גריגורייב נעצר בהמשך ונידון ל-15 שנות מאסר.

בין המלחמות: מבצר בלי צבא

עם עצמאות ליטא ב-1918 עבר המערך לפיקוח חיל ההנדסה, החימוש פורק והתעלות מולאו בגרוטאות ברזל. בעשור וחצי שבהם הייתה קובנה בירתה הזמנית של ליטא, מצאו הפורטים שימושים אזרחיים: השישי והתשיעי הפכו לבתי כלא, השביעי לארכיון המדינה, ובשטח המבצר פעלה גם תחנת הרדיו של הרפובליקה. זו התקופה שבה המבנים הצבאיים האלה הפכו לחלק מהעיר עצמה - ובכמה מקרים, בלי לדעת זאת, גם לתשתית שהכיבוש הנאצי ינצל כעבור שנים ספורות.

איך מבקרים בפורטים היום: מסלול, זמן ובטיחות

אין כרטיס אחד ואין שער אחד. המערך פרוס על עשרות קילומטרים סביב קובנה, ובכל פורט מצב אחר של שימור, בעלות ונגישות. הדרך הנכונה לתכנן היא להחליט קודם כמה זמן יש - חצי יום, יום שלם או יומיים.

חצי יום: שלושת הפורטים הפתוחים

מי שיש לו בוקר אחד ייקח את הצלע הצפונית-מערבית. הפורט התשיעי הוא העצירה המרכזית וצריך להקצות לו לפחות שעתיים עם מדריך. משם עשר דקות נסיעה לפורט השמיני, שהוא עצירה קצרה לצילום מבחוץ ולהבנת מה קרה למבנה שלא שומר, ואז לפורט השביעי שברחוב ארכיבו - מוזיאון מסודר עם תצוגות מבצר וארטילריה. הפורט השביעי פתוח בדרך כלל בסוף השבוע המורחב, הכניסה למבקרים בודדים חינם, וסיורים מודרכים לקבוצות דורשים תיאום מראש. שעות הפתיחה של שני המוזיאונים משתנות בין עונת הקיץ לחורף, ומוזיאון הפורט התשיעי סגור בימי שני - כדאי לוודא מול האתרים הרשמיים לפני שמתכננים סביבם יום שלם.

יומיים: טבעת הפורטים בשלמותה

קיים מסלול רשמי שמקיף את כל תשעת הפורטים ועוד כמה מהמבנים שלא הושלמו, באורך של כ-65 קילומטרים ובחלוקה מומלצת לשני ימי רכיבה. היום הראשון יוצא מהפורט התשיעי דרך המבנים הצפוניים והמערביים ועד הפורט השלישי, כ-40 קילומטרים, ולן בקמפינג של הפורט החמישי; היום השני מחזיר משם לפורט התשיעי בעוד כ-25 קילומטרים. המסלול חוצה את הנמונס ואת הנריס שלוש פעמים ועובר במעבר רדוד על נחל אחד, כך שאפשר לעשות אותו ברכב או ברגל בקטעים - אבל הוא מיועד למי שכשיר פיזית ולא נרתע משבילי עפר. לקבוצות של עשרה משתתפים ומעלה אפשר לתאם מדריך מטעם גופי השימור.

בטיחות ומה להביא

הפורטים שאינם מוזיאונים הם מבנים נטושים לכל דבר: חללים חשוכים לגמרי, פירי אוורור פתוחים, קטעים מוצפים ורצפות מתפוררות. פנס ראש ונעליים גבוהות אינם המלצה אלא תנאי, אין להיכנס לבד, ובחודשי החורף נמנעים מחללים תת-קרקעיים גם מטעמי שימור - במקומות מסוימים אלה מושבות עטלפים בתרדמה מוגנת. חלק מהשטחים הופרטו, ובמקרה של שער נעול או שילוט פרטי פשוט לא נכנסים. גם בקיץ הטמפרטורה בקזמטים נמוכה בהרבה מבחוץ, אז שכבה נוספת שווה מקום בתיק.

איך מגיעים

מהמרכז לפורט התשיעי אפשר להגיע בקווי אוטובוס עירוניים לאורך שדרת ז'מייצ'יו - הנסיעה נמשכת כעשרים דקות והתחנה נושאת את שם המוזיאון; מוניות אפליקציה בקובנה זולות מאוד ביחס למערב אירופה והן פתרון נוח לזוג או שלושה. הפורטים החיצוניים כמו הראשון והרביעי כמעט לא נגישים בתחבורה ציבורית, ורכב שכור או סיור מאורגן בקובנה יחסכו הרבה זמן. מי שרוצה לכסות את העיר והסביבה ביום אחד ימצא גם סיור יום מלא בקובנה וסביבתה שכולל את הפורט התשיעי.

למי הפורטים מתאימים ואיך משלבים אותם בביקור בעיר

מערך הביצורים אינו אתר תיירות אחיד, והוא עונה על ציפיות שונות מאוד בהתאם לסוג המבקר. שווה להחליט מראש איזה סיפור מחפשים.

ארבעה סוגי מבקרים

• מתעניינים בהיסטוריה צבאית - הפורט השביעי הוא הכתובת: תצוגת התפתחות הארטילריה, מבנה דו-סוללתי שמור, והסבר שיטתי על ההנדסה. אחריו הפורט הראשון בסיור מתואם.
• מבקרי מורשת יהודית - הפורט התשיעי הוא הליבה, ולצידו הפורט הרביעי והשביעי. שילוב טבעי הוא יום שמתחיל בשכונת ויליאמפולה, שבה שכן גטו קובנה, ממשיך לבית סוגיהרה - מוזיאון בביתו של סגן הקונסול היפני צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק בקיץ 1940 אשרות מעבר שהצילו אלפי יהודים - ומסתיים בפורט התשיעי. יש גם סיור מורשת יהודית לקובנה מווילנה למי שמבסס את הטיול בבירה.
• חובבי אורבן אקספלורינג וצילום - הפורטים השישי, השמיני והרביעי נותנים בדיוק את מה שמחפשים, בתנאי שמגיעים עם ציוד ועם שיקול דעת.
• משפחות עם ילדים - רק הפורט השביעי והראשון באמת מתאימים; הפורט התשיעי מתאים לבני נוער ומעלה, ורצוי אחרי הכנה.

מה עוד סביב - שרידי המבצר בתוך העיר

לא צריך לצאת מקובנה כדי לראות את המבצר. שכונת שאנצ'יאי מדרום-מזרח בנויה סביב שדרה שלמה של קסרקטינים מהמאה ה-19, ומולה מעבר לנמונס שוכנת פנמונה, שכונה שקמה כולה סביב שני מקבצי קסרקטינים - הדרומי שבהם שימש בשנות השלושים את האקדמיה הצבאית הליטאית. באזור פרדה, ליד הביצור המרכזי לשעבר, פועל היום הגן הבוטני של קובנה, ולא הרחק ממנו בית קברות מהמאה ה-19 שבו קבורים מפקד המבצר הראשון וחיילים גרמנים ממלחמת העולם הראשונה.

הזווית הישראלית

ליטא היא מהיעדים הבטוחים באירופה ורמת המחירים בה נמוכה משמעותית ממערב היבשת - ארוחה טובה, לינה וכניסה למוזיאון עולים כאן חלק ממה שישלמו על אותו יום בגרמניה או באוסטריה. קובנה קטנה מספיק כדי שיומיים-שלושה יספיקו לה, ומספיק קרובה לווילנה כדי לשלב את שתי הערים בטיול אחד. מי שמגיע בעיקר בשביל אתרי הזיכרון צריך לדעת מראש שזה יום כבד רגשית, וכדאי לתכנן אחריו משהו רגוע - העיר העתיקה, הטיילת על הנמונס או שאר אתרי קובנה. אפשר גם לחבר את השניים בסיור פרטי בעיר העתיקה עם מוזיאון הפורט, שמחלק את היום בין שני העולמות.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• רק שלושה פורטים פתוחים לביקור מסודר - התשיעי (מוזיאון לאומי), השביעי (מוזיאון בניהול מרכז המורשת הצבאית) והראשון (סיורים בתיאום). כל השאר הם מבנים נטושים במידות שונות של סכנה.
• מוזיאון הפורט התשיעי סגור בימי שני, ושעות הפתיחה שלו משתנות בין עונת הקיץ לעונת החורף - לוודא מול האתר הרשמי לפני שבונים סביבו יום.
• סיור מודרך בפורט התשיעי הוא היחיד שפותח את החומה ההגנתית ואת גלריות התקשורת התת-קרקעיות, שסגורות למבקרים עצמאיים. שווה לתאם מראש.
• המסלול הרשמי שמקיף את כל הטבעת הוא כ-65 קילומטרים, מתוכנן לשני ימי רכיבה עם לינה בקמפינג של הפורט החמישי, וחוצה את שני הנהרות הגדולים שלוש פעמים.
• לפורטים הנטושים נכנסים רק עם פנס ראש, נעליים גבוהות ובן לוויה. בקזמטים קר בהרבה מבחוץ גם בקיץ, וחלק מהחללים מוצפים בגלל מערכות ניקוז שנהרסו ב-1915.
• הפורט התשיעי הוא אתר רצח עם ולא אטרקציה. מומלץ להגיע אליו מוכנים, להקצות לו לפחות שעתיים, ולא לדחוס אותו בין שתי פעילויות אחרות באותו יום.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להניח שיש "כרטיס אחד למבצר". אין מערכת כרטוס משותפת - כל פורט מתופעל בנפרד, ולשלושה מהם בלבד יש שעות פתיחה קבועות.
• להגיע לפורט התשיעי ביום שני ולמצוא שער סגור. זה היום הקבוע שבו המוזיאון אינו פועל.
• לחשוב שכניסה לפורט נטוש היא טיול קליל. פירים פתוחים, חללים חשוכים לגמרי, רצפות מתפוררות ומים עומדים - זה טיול שדורש ציוד וזוג נוסף של עיניים.
• לוותר על מדריך בפורט התשיעי. בלי הסבר רואים מסדרונות ריקים, ובנוסף החומה ההגנתית והמנהרות פשוט לא נפתחות למבקרים עצמאיים.
• לתכנן להגיע לפורט הראשון או הרביעי בתחבורה ציבורית. הם מחוץ לעיר, בקצה קווים דלילים, ובלי רכב זה מבזבז חצי יום.
• לצפות לחומות ומגדלים כמו בטירה מימי הביניים. ביצור מהמאה ה-19 נועד להיטמע בנוף - רואים גבעה, חפיר וקירות לבנים בעומק, ולא צללית דרמטית.

שאלות נפוצות

כמה פורטים יש במערך הביצורים של קובנה ומתי הם נבנו?

תשעה פורטים הושלמו: שמונה בשלב הראשון בין 1882 ל-1890, והתשיעי בין 1902 ל-1913. לצידם נבנו תשע סוללות ארטילריה בין הפורטים, ובסך הכול כ-750 מבנים ששרדו מהם כ-250. עוד ארבעה פורטים הוחל בבנייתם ולא הושלמו לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה.

אילו פורטים אפשר לבקר בהם היום?

שלושה פתוחים באופן מסודר: הפורט התשיעי, שהוא מוזיאון לאומי עם אנדרטה וסיורים מודרכים; הפורט השביעי ברחוב ארכיבו, מוזיאון שנפתח למבקרים ב-2011 עם כניסה חופשית ליחידים; והפורט הראשון בקזלישקיאי, שמארח סיורים ואירועים בתיאום מראש. בפורט השישי מתקיימת פעילות מבקרים בהיקף קטן יותר. השאר נטושים.

כמה זמן צריך להקצות לפורט התשיעי?

לפחות שעתיים, ורצוי יותר. הסיורים המודרכים באנגלית נמשכים כשעה ורבע, ולפניהם או אחריהם צריך זמן לתצוגות במבנה המוזיאון, לפורט עצמו ולאנדרטה שבחוץ. מי שמגיע בלי מדריך יראה פחות - החומה ההגנתית והגלריות התת-קרקעיות נפתחות רק בסיור מודרך.

האם אפשר לעשות את כל טבעת הפורטים ביום אחד?

לא בנוחות. המסלול הרשמי הוא כ-65 קילומטרים ומתוכנן לשני ימי רכיבה עם לינה בקמפינג של הפורט החמישי. ברכב אפשר לכסות ארבעה עד חמישה פורטים ביום מלא, אבל זה אומר עצירות קצרות בלבד. חצי יום מספיק לצלע הצפונית-מערבית: הפורט התשיעי, השמיני והשביעי.

מה קרה בפורטים בתקופת הכיבוש הנאצי?

הפורט התשיעי היה אתר ההוצאה להורג המרכזי של קובנה, ובו נרצחו עשרות אלפי בני אדם - בהם 9,200 יהודים מגטו קובנה ביום אחד, ב-29 באוקטובר 1941, וכן אלפי יהודים שהובאו ברכבות מגרמניה, אוסטריה וערים נוספות בנובמבר אותה שנה. בפורט השביעי פעל בקיץ 1941 מחנה ריכוז שבו נרצחו עד כחמשת אלפים בני אדם, ובפורט הרביעי בוצעו פעולות רצח באוגוסט 1941.

האם הביקור בפורטים מתאים לילדים?

הפורט השביעי והפורט הראשון מתאימים למשפחות - שטח פתוח, תצוגות ופעילות מסודרת. הפורט התשיעי מתאים לבני נוער ומעלה, ורצוי אחרי שיחה מקדימה, כי מדובר באתר רצח עם. הפורטים הנטושים אינם מתאימים לילדים בשום גיל בגלל פירים פתוחים, חושך מוחלט וקטעים מוצפים.