שכונת פנמונה בקובנה – יער האורנים, הווילות ההיסטוריות והנוף על גדות הנימן

פנמונה היא שכונת היער של קובנה - רצועה ירוקה על הגדה השמאלית של הנימן, שבה יער אורנים ענק, שני חופי נהר, רשת שבילי הליכה ואופניים ובתי עץ ששרדו מהתקופה שבה זה היה אחד מאתרי הנופש המבוקשים בליטא. המרחק ממרכז העיר קטן, כחצי שעה הליכה לאורך המים, וההבדל באווירה עצום.

מי שמכיר את קובנה רק מהעיר העתיקה ומהשדרה המרכזית מפספס את הצד השני של האישיות שלה. בשנות העשרים והשלושים, כשקובנה תפקדה כבירה הזמנית של ליטא, פנמונה הייתה המקום שאליו יצאו תושבי העיר לנשום: מרחצאות בוץ, בתי הבראה, ווילות קיץ מעץ וחופים על הנהר. חלק גדול מהתשתית ההיא נעלם, אבל היער נשאר, וגם שורות הבתים הנמוכים שסביבו.

למטייל הישראלי זו הזדמנות נדירה לשלב יום עיר עם חצי יום טבע בלי לשכור רכב ובלי לצאת מגבולות העירייה. הכניסה ליער חופשית, המסלולים כמעט מישוריים, והמחירים בליטא נמוכים משמעותית מאלה של מערב אירופה.

פנמונה - שכונת היער על הגדה השמאלית של הנימן

הנימן עושה בקובנה לולאה רחבה, ובתוך הקשת הזאת, על הגדה השמאלית, שוכנת פנמונה. השם עצמו מסגיר את הסיפור - בליטאית פירושו פשוט "לאורך הנימן", ואכן כל ההיגיון של השכונה מסודר ביחס לנהר: רצועת חוף חולית, מדרון מיוער שעולה ממנה, ומעליו רחובות שקטים של בתים נמוכים בין עצי אורן.

גיאוגרפיה - למה זה מרגיש כמו יציאה מהעיר

מבחינה מנהלית פנמונה היא אחת מהשכונות הגדולות בשטח של קובנה - כמעט 25 קמ"ר, שבהם חיים כ-15 אלף תושבים בלבד. הצפיפות הנמוכה הזאת היא בדיוק העניין: חלק ניכר מהשטח אינו בנוי אלא מיוער, ולכן היחס בין עצים לבתים כאן הפוך לחלוטין מזה של מרכז העיר. ההליכה מטירת קובנה דרומה לאורך גדות הנהר אל שולי היער אורכת כשלושים עד ארבעים דקות, וההבדל בין שתי נקודות הקצה חד: מרצפות ומגדלי כנסיות מצד אחד, מחטי אורן וחול מצד שני.

מה בעצם כוללת פנמונה

כשמדברים על פנמונה כיעד מטיילים מתכוונים בעיקר לאוקשטויה פנמונה (Aukštoji Panemunė), "פנמונה העליונה", וליער שצמוד לה. היחידה המנהלית הרחבה יותר כוללת גם את השכונות ויצ'ונאי, ואישווידאווה והכפר רוקאי, שהם כבר פרברים כפריים לגמרי. השכונה סופחה רשמית לקובנה בשנת 1931, בשיא התקופה שבה העיר שימשה בירה זמנית של ליטא והתרחבה בקצב מסחרר.

מה לא תמצאו כאן

חשוב להציב ציפיות נכונות. אין בפנמונה רחוב בילויים, אין ריכוז מסעדות ואין מוזיאון מרכזי. זו שכונת מגורים ירוקה עם פארק ענק, וזה בדיוק כוחה - מי שמחפש אטרקציה מתומחרת יתאכזב, ומי שמחפש שעתיים של אוויר, נהר ואדריכלות שקטה ימצא בדיוק את מה שבא בשבילו. אפשר לשלב את הביקור עם סיור הליכה מותאם אישית עם מלווה מקומי בקובנה שמסביר את ההקשר העירוני הרחב.

יער האורנים של פנמונה - הפארק הגדול בקובנה

הלב של השכונה הוא יער פנמונה (Panemunės šilas), שנחשב לפארק הגדול ביותר בקובנה. זה לא פארק עירוני מתוכנן אלא יער אורנים טבעי שנכנס לתוך גבולות העיר, עם קרקע חולית, מחטים על הרצפה וגזעים ישרים שמסתירים כמעט לחלוטין את הבניינים שמסביב. רשת השבילים בו צפופה, מסומנת חלקית, וקשה ללכת בה יותר מעשר דקות בלי לחצות רוכב אופניים או מישהו עם כלב.

שבילים, אופניים וריצה

דרך היער עובר קטע באורך כשניים וחצי קילומטרים של שביל היערות הבלטי (Baltic Forest Trail), מסלול הליכה ארוך-טווח שחוצה את ליטא, לטביה ואסטוניה. הקטע הזה נוח במיוחד למי שרוצה טעימה מהמסלול בלי מחויבות: הוא כמעט מישורי, מסומן, ומחבר בין שולי השכונה לחוף הנהר. במקביל אליו עוברים שבילי אופניים סלולים שמתחברים לטיילת שלאורך הנימן, כך שאפשר להתחיל מהעיר העתיקה ולסיים בין העצים בלי לרדת מהאוכף. מי שמעדיף לכסות מרחק גדול יותר ביום אחד ימצא בסיור אופניים עצמאי בן יום בקובנה, כולל כרטיסי רכבת פתרון נוח שכולל את הציוד ואת ההיגיון הלוגיסטי.

איך לא ללכת לאיבוד

היער אינו גדול מספיק כדי להיות מסוכן, אבל הוא כן מבלבל: השבילים מצטלבים ללא סימון ברור, והנוף חוזר על עצמו. שני כללי אצבע פשוטים פותרים את זה. ראשית, הנהר תמיד נמצא בצד אחד והשכונה בצד השני, כך שירידה במדרון תחזיר אתכם למים ועלייה תחזיר אתכם לרחובות. שנית, שבילי האופניים הסלולים הם הציר הראשי - כל עוד מגיעים אליהם, קל להתמצא. אפליקציית מפות עם מפה שהורדה מראש מספיקה בהחלט, והקליטה בשטח טובה.

חופי נהר ומתקנים

בשולי היער, על גדת הנימן, יש שני חופי רחצה עם חול אמיתי. הרחצה בנהר אפשרית בעונה החמה, אבל שווה לזכור שמדובר בנהר זורם ולא בבריכה - הזרם משמעותי, אין תמיד מציל, וכדאי להתייחס לזה כמו לכל רחצה במים פתוחים. בתוך היער פזורים גני שעשועים, מגרש כדורעף חופים, מתקני כושר בחוץ וספסלי עץ מגולפים בדמויות של חיות ויצורים מהמיתולוגיה המקומית - פרט קטן וחביב שילדים מאתרים לפני המבוגרים.

מה כדאי לקחת

• נעליים סגורות - הקרקע חולית ולא תמיד יבשה.
• דוחה יתושים, בעיקר בשעות אחר הצהריים ליד המים.
• מים, כי נקודות מכירה בתוך היער כמעט אין.
• פנס או מנורת ראש אם יוצאים לקראת שקיעה - השבילים אינם מוארים.

מאתר נופש מפואר לשכונה - ההיסטוריה של פנמונה

קשה להאמין היום, אבל פנמונה הייתה בשלב מסוים אחד מאתרי הנופש המבוקשים של ליטא. בשנות העשרים החלו תושבי קובנה לנהור אל היער בסופי שבוע, וזרם הנופשים גדל בהתמדה. בסביבות 1930 כבר תפקדה השכונה כקורט לכל דבר: מרחצאות מים ובוץ, בתי הבראה, ווילות קיץ פרטיות וחופים על הנהר. בשנת 1933 היא נכללה רשמית ברשימת אתרי הנופש של ליטא שפרסם משרד הפנים - מעמד שהיה כרוך בתקנון ניהול ציבורי משלו.

היער שקיבל שם, והנשיא שרכב בו

בשנת 1928 הוענק ליער שמו של ד"ר יונאס באסאנאביצ'יוס, מאבות התחייה הלאומית הליטאית, והוא הפך למרכז הסמלי של אתר הנופש. שבילי היער נקראו אז על שמות של חיות וציפורים, נערכו בו חגיגות אביב עם מוזיקה חיה, וכאן הוקם גם מחנה הצופים הראשון בליטא. נשיא ליטא של אותם ימים, אנטאנאס סמטונה, נהג לטייל ולרכוב על סוס בין העצים האלה - פרט שממחיש עד כמה המקום נחשב יוקרתי בתקופת הבירה הזמנית.

הקורהאוס של קודוקאס

ב-1935 נבנה בפארק מבנה עץ חד-קומתי בשם קורהאוס, לפי תכנון של סטאסיס קודוקאס, אחד האדריכלים הבולטים של התקופה. הוא נועד לשמש מרכז ספורט חורפי, בעיקר לגולשי סקי, וכלל אולם ריקודים קיצי, ארבעה חדרים מחוממים, מזנון ומרפסת גדולה. הבנייה עלתה כ-52 אלף ליטים, והפתיחה נערכה בטקס שהשתתפו בו בכירי השלטון. המבנה לא שרד את התקופה הסובייטית ונעזב, ומה שנותר ממנו הם היסודות בלבד. מי שמחפש אותו בשטח יחפש לשווא, אבל הידיעה על קיומו משנה את האופן שבו קוראים את הפארק.

קו הבריאות שנשאר

ההיגיון הרפואי של היער לא נעלם. בשנת 1930, ביוזמת הנשיא קאזיס גריניוס - רופא במקצועו - נפתח כאן בית הבראה לחולי ריאות, שמוסד ההמשך שלו פועל עד היום בין האורנים כבית חולים סיעודי. גם היום אפשר למצוא בשכונה מוסדות שיקום ובתי אבות שנבנו בדיוק מהסיבה שבגללה הגיעו לכאן הנופשים לפני מאה שנה: אוויר, שקט ומרחק סביר מהעיר.

אדריכלות עץ ווילות - מה מחפשים ברחובות

הפרט שהכי קל לפספס בפנמונה הוא גם המעניין ביותר: בתי העץ. בין הבנייה החדשה שרדו עשרות בתים חד-קומתיים עם עליית גג קטנה, טיפוס מקומי מובהק של אדריכלות עץ ליטאית מתקופת הבירה הזמנית. חלקם מעוטרים במסגרות חלונות מגולפות, אחרים בגמלונים קטנים מעל המרפסת, ויש כאלה עם מרפסת פתוחה או חלון בליטה. ההליכה ביניהם היא לא מסלול מסומן אלא סוג של סיור עצמאי - מסתובבים ברחובות הפנימיים ומסתכלים למעלה.

הווילה כסמל תקופה

הדוגמה המצוטטת ביותר היא וילה גרביטה (Vila Grabytė), שנבנתה ב-1928 בשולי היער ומשמשת עד היום דוגמה מוכרת לאדריכלות עץ ליטאית של התקופה. בתים כאלה נבנו על ידי משפחות אמידות מקובנה שרצו בית קיץ במרחק נסיעה קצרה מהמשרד - בדיוק ההיגיון שיצר את שכונות הווילות בפאתי ערים אירופיות אחרות באותן שנים.

ההקשר הרחב של קובנה

הבתים האלה הם הצד הכפרי-רומנטי של סיפור גדול יותר. באותן שנים ממש נבנתה קובנה עצמה כעיר מודרניסטית שלמה, וקבוצת המבנים הזאת הוכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו תחת הכותרת "קובנה המודרניסטית". פנמונה היא ההיפוך המשלים: לא בטון ופרופורציות בין-לאומיות אלא עץ, גינה וגדר. מי שמתעניין בשני הצדדים יכול להתחיל מהיער ולסיים במרכז, למשל בעזרת סיור הליכה פרטי בקובנה עם מלווה מקצועי.

כללי התנהגות בשכונת מגורים

• הבתים פרטיים ומאוכלסים - מצלמים מהמדרכה, לא מהחצר.
• אין שילוט הסבר על רוב המבנים, אז לא מחפשים לוחות מידע.
• הרחובות צרים ולעיתים ללא מדרכה - הולכים בצד ומקשיבים לרכבים.
• שעות הבוקר נעימות לצילום בזכות האור שנופל בין האורנים.

מורשת יהודית בפנמונה - מה היה כאן

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בפנמונה קהילה יהודית ותיקה. היישוב היהודי במקום מתועד כבר בשלהי המאה ה-18: בסוף שנות התשעים של אותה מאה נמנו כאן כחמישים ואחת משפחות יהודיות, כמאתיים נפש מתוך כארבע מאות ותשעים תושבים. הקהילה גדלה במהירות במהלך המאה ה-19, ובאמצע המאה היו היהודים רוב מוחלט מבין תושבי המקום. הקהילה התארגנה רשמית בשנות העשרים של המאה ה-19, ומקווה פעל כאן עוד לפני 1836.

מוסדות הקהילה

בסביבות אמצע המאה ה-19 עמדו בפנמונה שני בתי כנסת מעץ: אחד גדול לשבתות ולחגים, ואחד קטן לתפילת יום-יום. ענייני הרבנות נוהלו מול הרבנות של קובנה, אך המקום קיים רבנים משלו לאורך הדורות. בית העלמין היהודי השתרע בסמוך לנהר, והמצבה המוקדמת ביותר שתועדה בו היא משנת 1840. עד ראשית שנות הארבעים של המאה ה-20 פעל בשכונה בית ספר יסודי יהודי קטן, ורוב החנויות במקום היו בבעלות יהודית.

מה קרה, ומה נשאר

הקהילה ספגה מכה ראשונה כבר במלחמת העולם הראשונה, כאשר בתחילת מאי 1915 גירש הפיקוד הרוסי את יהודי האזור אל פנים רוסיה. רבים חזרו לאחר המלחמה, אך המספרים לא שבו לקדמותם. בתקופת הכיבוש הגרמני, בין 1941 ל-1944, נשרפו שני בתי הכנסת, ובית העלמין נהרס לאחר המלחמה. רבני המקום נרצחו בשואה יחד עם בני הקהילה. אין היום בשכונה אתר זיכרון מרכזי, ולכן מי שמבקש להתחקות אחר הסיפור היהודי של קובנה יעשה זאת בעיקר באתרים המרכזיים שמעבר לנהר.

המשך הביקור מעבר לנימן

שני האתרים המחייבים בהקשר הזה הם הפורט התשיעי, אתר רצח המונים שבו נרצחו עשרות אלפי יהודים מליטא וממדינות אירופה, ובית סוגיהרה - ביתו של סגן הקונסול היפני צ'יאונה סוגיהרה, שהנפיק ב-1940 אלפי אשרות מעבר שהצילו חיים, במקביל לפעולתו של הקונסול ההולנדי יאן זוורטנדייק. מי שרוצה הקשר וליווי מקצועי במקום יכול לבחור סיור מודרך בפורט התשיעי בקובנה. זהו אתר רצח, והביקור בו מחייב התנהגות מכבדת.

איך מגיעים לפנמונה

פנמונה נמצאת מעבר לנהר ממרכז קובנה, וזה בדיוק מה שהגן עליה מפני עיור אינטנסיבי. החיבור העיקרי הוא גשר פנמונה, שמוביל מהשכונה שאנצ'יאי שבגדה הימנית אל השכונה. לגשר הזה יש סיפור: הגרסה המקורית שלו נבנתה מבטון מזוין בשנים 1927-1928 באורך של כ-258 מטרים, נפגעה משיטפון אביב עוד לפני שנפתחה במלואה, וחלק מהמקטעים שנפלו לנהר הועברו ליישוב אחר ושימשו שם לגשר נוסף. הגשר הנוכחי - רחב יותר, כ-273 מטרים ובעל ארבעה נתיבים - הוקם בפרויקט תשתית גדול שחיבר מחדש את שתי השכונות לאחר שלוש שנים של ניתוק.

ברגל, באופניים ובתחבורה ציבורית

הדרך הנעימה ביותר היא רגלית או על אופניים: יוצאים מהעיר העתיקה, יורדים לטיילת הנהר ופונים דרומה. חצי שעה עד ארבעים דקות של הליכה לאורך המים מביאות לשולי היער, והמסלול כמעט מישורי לכל אורכו. מי שמעדיף תחבורה ציבורית ישתמש בקווי האוטובוס העירוניים שחוצים את הגשר ועוצרים לאורך הרחוב הראשי של השכונה - כרטיס נרכש באפליקציה או אצל הנהג, והנסיעה קצרה. שירותי מוניות ואפליקציות הסעה פועלים בקובנה במחירים נמוכים במונחים ישראליים.

ברכב שכור

למי שמשלב את קובנה במסלול ליטאי רחב יותר, רכב פותח את כל רצועת הנימן ואת הכפרים שמדרום. חניה בפנמונה קלה ובדרך כלל חינמית ברחובות המגורים - יתרון ברור על פני מרכז העיר. השוואת מחירים מראש דרך מערכת השוואת חברות ההשכרה חוסכת בדרך כלל סכום לא מבוטל, ובעונת השיא כדאי להזמין מוקדם.

עונות השנה

• קיץ - הזמן המובהק: רחצה בנהר, ימים ארוכים במיוחד ואור עד שעה מאוחרת.
• אביב וסתיו - הטובים ביותר להליכה ולצילום, עם מעט מאוד אנשים בשבילים.
• חורף - היער נפתח לסקי קרוס-קאנטרי ולהליכה בשלג, אבל החושך מגיע מוקדם מאוד.
• אחרי גשם - הקרקע החולית מתייבשת מהר יחסית, אבל שולי הנהר עלולים להיות בוציים.

מה משלבים עם ביקור בפנמונה

פנמונה עובדת הכי טוב כחצי יום בתוך מסלול רחב יותר, לא כיעד עצמאי ליום שלם. הקרבה לנהר ולציר המזרחי של קובנה הופכת אותה לנקודת פתיחה נוחה לכמה מהאתרים היפים באזור.

מעבר למים - פאז'איסליס וימת קובנה

ממש מול הגדה, בקצה המזרחי של העיר, עומד מנזר פאז'איסליס (Pažaislis) - מכלול בארוק איטלקי יוצא דופן שנחשב לאחד היפים בצפון-מזרח אירופה, ולצידו ימת קובנה, מאגר המים הגדול שסביבו פארק אזורי עם שבילים וחופים. השילוב בין יער האורנים בבוקר למנזר אחר הצהריים הוא אחד המסלולים ההגיוניים ביותר בעיר. מגוון הסיורים היוצאים מקובנה, כולל שילובים עם המנזר, מרוכז בהיצע הסיורים בקובנה.

הרחבה ליום שלם

מי שכבר נמצא בגדה הזאת של הנימן יכול להמשיך מזרחה אל מוזיאון הכפר הפתוח ברומשישקס, אחד הגדולים באירופה, שמציג בתים כפריים אמיתיים שהועברו מכל חבלי ליטא ומאפשר להבין מהיכן הגיע טיפוס בית העץ שרואים בפנמונה. אפשרות אחרת היא לנוע צפונה לכיוון גבעת הצלבים, אתר עלייה לרגל ייחודי שמרוכזים בו מאות אלפי צלבים. שתי האפשרויות דורשות רכב או סיור מאורגן, ושתיהן מתאימות במיוחד למי שהקדיש כבר בוקר שלם ליער ומחפש ניגוד תרבותי חד.

העיר העתיקה והמודרניזם

חצי שעה הליכה חזרה צפונה מחזירה אתכם אל השדרה המרכזית, אל טירת קובנה מהמאה ה-14 ואל רחובות המודרניזם של תקופת הבירה הזמנית. זהו ניגוד מושלם ליער: שם חול ומחטים, כאן חזיתות בטון וקפה. תמונה כללית על העיר ועל שאר האזורים שסביבה אפשר לקבל במרכז המידע על קובנה.

למי פנמונה מתאימה במיוחד

• משפחות עם ילדים שצריכות הפוגה ממרצפות וממוזיאונים.
• רצים ורוכבי אופניים שמחפשים מסלול רציף ובטוח לאורך מים.
• חובבי אדריכלות שמתעניינים בבנייה בעץ ובתקופת הבירה הזמנית.
• מטיילים בקיץ שרוצים חוף ורחצה בלי לצאת מגבולות העיר.

היכן לישון וכמה זה עולה

בפנמונה עצמה כמעט אין מלונות במובן הרגיל - ההיצע כאן הוא של בתי הארחה קטנים, דירות נופש ולעיתים חדרים בווילות עץ משופצות. זו אפשרות מצוינת למי שמגיע ברכב ומחפש שקט מוחלט, אבל למי שמסתמך על הרגליים עדיף להתמקם בעיר העתיקה או לאורך השדרה המרכזית, ולהגיע ליער בהליכה או בנסיעה קצרה.

איפה למקם את הבסיס

העיר העתיקה נותנת אווירה ומרחקי הליכה קצרים לכל האתרים המרכזיים, השדרה המרכזית מציעה את מגוון המלונות הרחב ביותר ואת החיבור הטוב ביותר לתחבורה, ואילו האזור המזרחי, ליד המנזר, מתאים למי שמחפש מלון-בוטיק בסביבה ירוקה. חיפוש לינה באזור עצמו אפשרי דרך חיפוש לינה בפנמונה ובסביבתה, ומי שמעדיף בסיס מרכזי ימצא את שאר האזורים דרך עמוד המידע על העיר.

תמורה למחיר

ליטא נחשבת זולה משמעותית ממערב אירופה, ורמת הלינה שמקבלים בקובנה תמורת תקציב בינוני גבוהה יחסית - חדר במלון ארבעה כוכבים במרכז יעלה לרוב פחות מחדר בסיסי בערי מערב היבשת. המחירים עולים בקיץ ובסופי שבוע עם אירועים, ולכן שווה לבדוק את התאריכים מראש. כל מחיר שמופיע ברשת הוא מחיר מייצג לבדיקה מול הספק ביום ההזמנה.

נקודות בטיחות ונוחות

• ליטא היא מדינה בטוחה מאוד, וגם השבילים ביער נחשבים רגועים - עדיין לא כדאי להיכנס ליער לבד אחרי רדת החושך, בעיקר בגלל היעדר תאורה.
• קליטה סלולרית טובה, ותשלום בכרטיס אשראי מתקבל כמעט בכל מקום.
• ברזיות אין בשפע - כדאי למלא בקבוק לפני היציאה.
• בעונת הפטריות היער מתמלא במקומיים עם סלסילות; זו לא הפרעה אלא חלק מהחוויה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• יער פנמונה הוא הפארק הגדול ביותר בקובנה, ובתוכו רשת שבילים צפופה, שני חופי נהר, גני שעשועים ומתקני כושר בחוץ.
• דרך היער עובר קטע באורך כשניים וחצי קילומטרים של שביל היערות הבלטי - מסלול נוח וכמעט מישורי גם למי שאינו הולך מרחקים ארוכים.
• ההליכה מטירת קובנה דרומה לאורך הנהר עד שולי היער אורכת כשלושים עד ארבעים דקות, והמסלול מתאים גם לאופניים.
• השכונה תפקדה כאתר נופש מוכר בשנות השלושים, ורוב בתי העץ ההיסטוריים שנותרו הם בתי מגורים פרטיים ומאוכלסים.
• אין בשכונה ריכוז מסעדות או חנויות - כדאי להצטייד במים ובחטיף לפני הכניסה ליער.
• החניה ברחובות המגורים קלה ובדרך כלל ללא תשלום, בניגוד למרכז העיר שמעבר לגשר.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע בנעליים פתוחות - הקרקע חולית, השבילים אינם סלולים ברובם והשוליים ליד הנהר עלולים להיות בוציים.
• לתכנן יום שלם בפנמונה בלבד; היא עובדת הרבה יותר טוב כחצי יום בשילוב העיר העתיקה או מנזר פאז'איסליס.
• להיכנס לחצרות של בתי העץ כדי לצלם - אלה בתים פרטיים ומאוכלסים, והצילום נעשה מהמדרכה בלבד.
• להתייחס לרחצה בנימן כמו לרחצה בבריכה; זהו נהר זורם, לא תמיד יש מציל, וצריך לבדוק את התנאים לפני הכניסה.
• לצאת לשבילים לקראת שקיעה בלי פנס - אין תאורה בתוך היער והחושך בחורף מגיע מוקדם מאוד.
• לחפש בשטח את מבנה הקורהאוס ההיסטורי - הוא לא שרד ונותרו ממנו יסודות בלבד.

שאלות נפוצות

איפה נמצאת פנמונה ואיך מגיעים אליה ממרכז קובנה?

פנמונה שוכנת על הגדה השמאלית של הנימן, מדרום-מזרח למרכז קובנה. הדרך הנעימה ביותר היא הליכה או רכיבה על אופניים לאורך טיילת הנהר מהעיר העתיקה דרומה - כשלושים עד ארבעים דקות במסלול כמעט מישורי. לחלופין אפשר לעלות על אוטובוס עירוני שחוצה את גשר פנמונה, או להגיע ברכב ולחנות בקלות ברחובות השכונה.

מה בעצם עושים בפנמונה?

הפעילות המרכזית היא הליכה, ריצה או רכיבה בתוך יער האורנים, שהוא הפארק הגדול בקובנה. בקיץ מוסיפים לזה רחצה ושהייה בשני חופי הנהר שבשולי היער. מעבר לכך יש כאן סיור עצמאי בין בתי העץ ההיסטוריים של השכונה, ואפשר לשלב זאת עם המשך אל מנזר פאז'איסליס וימת קובנה שממש מעבר למים.

האם אפשר להתרחץ בנימן בפנמונה?

כן, בעונה החמה. בשולי היער יש שני חופים עם חול, ומקומיים משתמשים בהם באופן קבוע. חשוב לזכור שמדובר בנהר זורם ולא בבריכה מסודרת: הזרם משמעותי, לא תמיד יש מציל בשטח, וכדאי להיכנס למים רק אחרי בדיקת התנאים ובקרבת חוף. עם ילדים כדאי להישאר בשוליים הרדודים.

כמה זמן להקצות לביקור בפנמונה?

חצי יום הוא המינון הנכון לרוב המטיילים: שעה וחצי עד שלוש שעות ביער, בתוספת חצי שעה עד שעה של הליכה ברחובות הווילות. מי שמגיע בקיץ עם ציוד חוף יכול בקלות למתוח את זה ליום שלם. מי שהזמן שלו בקובנה קצר יכול להסתפק בהליכה של שעה וחצי מהעיר העתיקה ובחזרה בתחבורה ציבורית.

האם פנמונה מתאימה למשפחות עם ילדים?

מאוד. השבילים רחבים וכמעט מישוריים, יש גני שעשועים ומגרש כדורעף חופים בתוך היער, וספסלי העץ המגולפים בדמויות של חיות ויצורים מהמיתולוגיה המקומית הופכים את ההליכה למשחק חיפוש. בקיץ החופים מוסיפים שעות ארוכות של פעילות. שווה לקחת דוחה יתושים ומים, כי אין הרבה נקודות מכירה בתוך היער.

מה נשאר מהתקופה שבה פנמונה הייתה אתר נופש?

בעיקר היער עצמו, שקיבל את שמו של יונאס באסאנאביצ'יוס בשנת 1928, ורחובות הבתים החד-קומתיים מעץ שנבנו כבתי קיץ למשפחות אמידות מקובנה. מבנה הקורהאוס שתכנן סטאסיס קודוקאס באמצע שנות השלושים לא שרד, ונותרו ממנו יסודות בלבד. מוסדות הבריאות שפועלים בין האורנים עד היום הם המשך ישיר של אותו היגיון של אוויר ושקט.