איך מגיעים מקובנה לשיאולאי – רכבת, אוטובוס, רכב וסיור מאורגן

הדרך המהירה והזולה ביותר מקובנה לשיאולאי היא רכבת ישירה של LTG Link שעושה את המרחק בכשעתיים, אך מספר היציאות ביום מצומצם - ולכן מי שלא מצליח להתאים את עצמו ללוח הזמנים ייסע באוטובוס (כשעתיים וחצי עד שלוש, בתדירות גבוהה בהרבה), ברכב שכור (כ-145 קילומטר, כשעתיים נהיגה) או בסיור מאורגן שכולל גם את 12 הקילומטרים האחרונים אל גבעת הצלבים.

שיאולאי (Šiauliai) היא היעד שרוב הישראלים מגיעים אליו מסיבה אחת: היא העיר הגדולה הקרובה ביותר לגבעת הצלבים, אחד האתרים המצולמים והמצמררים ביותר במדינה. אבל להתייחס אליה רק כאל תחנת מעבר זו טעות - זו עיר של כמאה אלף תושבים עם רחוב הולכי רגל ותיק, כיכר עם שעון שמש ענק, וילה מודרניסטית מרהיבה שבנה יצרן עורות יהודי, וכמה מהמוזיאונים המוזרים והמשעשעים בליטא.

הבחירה בין רכבת לאוטובוס לרכב אינה רק עניין של זמן. היא משפיעה ישירות על השאלה כמה שעות יישארו לכם בגבעה עצמה, האם תספיקו לחזור לקובנה באותו יום, וכמה תשלמו על 12 הקילומטרים שבין תחנת האוטובוסים בשיאולאי לבין הגבעה - הקטע שבו רוב המטיילים נתקעים.

המרחק, הכיוון ולמה שיאולאי היא נקודת המפתח

שיאולאי יושבת כ-145 קילומטר מקובנה, צפונה ומעט מערבה, בלב המישור הצפוני של ליטא. היא רביעית בגודלה במדינה אחרי וילנה, קובנה וקלייפדה, ומשמשת בירת מחוז שלם. המרחק לגבול הלטבי הוא כ-40 קילומטר בלבד, ומכאן ההיגיון של המסלול הבלטי הקלאסי - קובנה, שיאולאי ואז ריגה - שחוסך נסיעה כפולה על אותו ציר.

גיאוגרפיה בשתי שורות

הנסיעה מקובנה צפונה חוצה נוף שטוח להפליא: שדות תבואה, חורשות אורנים, כפרים קטנים ושמיים גדולים. אין כאן הרים, אין מנהרות ואין פקקים משמעותיים מחוץ לשעות היציאה מקובנה. הנסיעה כולה מתנהלת על כבישים מהירים ומהירים למחצה במצב טוב, וזה אחד הדברים שמפתיעים ישראלים שמגיעים לליטא בפעם הראשונה.

העיר עצמה נקשרת היסטורית לשנת 1236, שבה התרחש בסביבה קרב סאולה - קרב שבו הובסו אבירי חרב האחים - והשם עצמו נגזר מהמילה הליטאית לשמש, saulė. מכאן הכינוי המקומי "עיר השמש", וגם ההיגיון מאחורי כיכר שעון השמש שבמרכזה.

למה כולם קוראים לה שער

גבעת הצלבים (Kryžių kalnas) אינה נמצאת בשיאולאי אלא כ-12 קילומטר צפונה ממנה, על הכביש הראשי לכיוון יונישקיס וריגה. אין ליד הגבעה עיר, אין תחנת רכבת ואין ריכוז מלונות - יש מרכז מבקרים קטן, חניון וכמה דוכני מזכרות. לכן כל תכנון הגעה לגבעה עובר דרך שיאולאי, וכל שאלה של "איך מגיעים" מתפרקת בפועל לשני חלקים: קובנה-שיאולאי, ואז שיאולאי-הגבעה.

מי שרוצה את התמונה המלאה על האתר עצמו - ההיסטוריה, שעות הביקור, מה לוקחים - ימצא אותה בטיול היום לגבעת הצלבים. כאן העיסוק הוא בדרך: איך עוברים את 145 הקילומטרים בצורה הכי חכמה, ומה עושים כשמגיעים.

ברכבת: המהירה, הזולה והכי פחות גמישה

חברת הרכבות הליטאית LTG Link מפעילה קו ישיר בין קובנה לשיאולאי, והוא הדרך המהירה ביותר לעשות את המסלול בתחבורה ציבורית. זמן הנסיעה מתחיל בסביבות שעתיים, לעיתים מעט יותר, תלוי בקרון ובמספר העצירות. המסלול עובר דרך קדאיניאי ורדווילישקיס ומסתיים בתחנת שיאולאי, ומספר היציאות ביום מצומצם - זהו הקו שמחייב תכנון מראש יותר מכל אפשרות אחרת.

מאיפה יוצאים ואיך קונים כרטיס

הרכבות יוצאות מתחנת הרכבת של קובנה ברחוב צ'ורליוניס, כשני קילומטרים דרומית-מזרחית משדרת החירות. התחנה עצמה שווה חמש דקות של הסתכלות - מבנה מרשים עם אולם כניסה גבוה - ויש בה קופות, מכונות כרטוס ושירותים.

• הכרטיסים נמכרים באתר ובאפליקציה של LTG Link, במכונות בתחנה ובקופה.
• ניתן לרכוש גם מהצוות ברכבת, אך במקרים מסוימים המחיר גבוה יותר - עדיף להקדים.
• מחיר הכרטיס לכיוון אחד נחשב זול מאוד ביחס למערב אירופה. מחיר מייצג לבדיקה מול הספק.
• אופניים וכבודה גדולה דורשים לרוב מקום מסומן - כדאי לוודא מראש בעת ההזמנה.

היתרון שאף אחד לא מספר עליו

כאן נמצא הפרט שהופך את הרכבת לאטרקטיבית במיוחד: תחנת הרכבת של שיאולאי ותחנת האוטובוסים העירונית שוכנות זו לצד זו, במרחק הליכה של פחות מעשר דקות. מכיוון שהאוטובוס אל הגבעה יוצא מתחנת האוטובוסים, מי שהגיע ברכבת חוסך לעצמו מונית או נסיעה עירונית מיותרת. זו בדיוק הסיבה שכדאי לבדוק את לוח הזמנים של הרכבת לפני שסוגרים על אוטובוס.

מתי הרכבת לא מתאימה

אם אתם רוצים לצאת מוקדם מאוד בבוקר, או לחזור מאוחר בערב, ייתכן שהאוטובוס יהיה הפתרון היחיד. מספר היציאות היומיות של הרכבת קטן, והפער בין רכבת לרכבת עלול להיות של שעות ארוכות. תמיד בדקו את לוח הזמנים העדכני באתר החברה לפני שאתם בונים על החזרה.

באוטובוס: התדירות הגבוהה ביותר

האוטובוס הוא הפתרון הפופולרי ביותר בפועל, פשוט כי יש הרבה יותר יציאות. חברת Kautra ומפעילים נוספים מריצים קווים בין קובנה לשיאולאי לאורך כל היום, וזמן הנסיעה נע בין כשעתיים וחצי לשלוש שעות - תלוי אם עלית על קו מהיר או על אוטובוס שאוסף נוסעים בערים ובכפרים שבדרך.

מאיפה יוצאים

נקודת המוצא היא תחנת האוטובוסים המרכזית של קובנה בשדרות ויטאוטס, במרחק הליכה קצר משדרת החירות ובסמוך יחסית לתחנת הרכבת. זו תחנה מודרנית ונוחה, עם לוחות דיגיטליים, קופות, מכונות, בתי קפה ושירותים - הרבה יותר נעימה ממה שהמילה "תחנה מרכזית" מעלה בדמיון הישראלי.

• כרטיסים נרכשים מראש באינטרנט, בקופות התחנה או ישירות מהנהג במקרים מסוימים.
• חלק מהקווים ממשיכים משיאולאי הלאה לכיוון קלייפדה, פאלנגה או ריגה - שימו לב שיורדים בזמן.
• הכבודה נכנסת לתא המטען וברוב הקווים ללא תוספת תשלום.
• אוטובוסי הקווים הבין-עירוניים ממוזגים, ולרוב יש בהם שקעי טעינה.

אקספרס מול אוטובוס עוצר

ההבדל בין שתי הקטגוריות יכול להגיע לחצי שעה ואף יותר. הקווים המהירים נוסעים כמעט ברצף על הצירים הראשיים; העוצרים נכנסים לקלמה, לרסייניאי ולעוד יישובים בדרך. בהזמנה מקוונת מוצג זמן הנסיעה המדויק לכל יציאה - זה הפרמטר שכדאי לסנן לפיו, לא רק המחיר.

בתחנה בשיאולאי אתם יורדים ברחוב טילז'ס, וזו בדיוק התחנה שממנה יוצאים גם האוטובוסים אל הגבעה. במילים אחרות, מי שנוסע באוטובוס נוחת ישירות בנקודת ההמשך.

ברכב שכור: הגמישות שמשתלמת דווקא כאן

אם יש מסלול אחד בליטא שבו רכב שכור משנה את חוויית היום מקצה לקצה, זה המסלול הזה. הסיבה פשוטה: הגבעה עצמה נמצאת מחוץ ליישוב, האוטובוסים המקומיים אליה דלילים, והליכה של שני קילומטרים מהתחנה הכפרית עלולה להיות לא נעימה בגשם או ברוח. עם רכב, כל הסיפור הזה נעלם.

המסלול המומלץ

הניווט הסטנדרטי מוציא אתכם מקובנה מערבה על כביש A1 לכיוון קלייפדה, ואז פונה צפונה בקריז'קלניס על כביש A12 דרך קלמה ישירות אל שיאולאי. סך הכול כ-145 קילומטר וכשעתיים נהיגה נטו. הכבישים רחבים, מסומנים היטב, והמהירויות המותרות בליטא נאכפות בקפדנות - מצלמות מהירות פזורות לאורך הצירים הראשיים.

• אורות קדמיים דולקים חובה מסביב לשעון, כל השנה, גם באמצע יום קיץ בהיר.
• צמיגי חורף הם דרישה חוקית בעונה הקרה, בערך מאמצע נובמבר ועד תחילת אפריל - חברות ההשכרה מספקות אותם, אך כדאי לוודא בהזמנה.
• החניה במרכז המבקרים של הגבעה נוחה, וברוב המקרים ללא תשלום.
• תחנות דלק פזורות לאורך A1 ו-A12, אך פחות בכבישים המשניים - מלאו לפני שיוצאים מהציר הראשי.

השוואת מחירים בין חברות ההשכרה משתלמת כאן במיוחד, כי מדובר ביום אחד או שניים ולא בשבוע: אפשר להשוות מול DiscoverCars או מול אופרן בעברית ובשירות ישראלי. פירוט מלא של הביטוחים, הפיקדונות והמלכודות הקטנות מופיע בהשכרת רכב בקובנה.

עצירות שמשתלבות בדרך

היציאה מקובנה מערבה עוברת ליד מוזיאון הכפר הפתוח של רומשישקס, אחד הגדולים באירופה, שנמצא ממש על ציר A1 - עצירה של שעה עד שעתיים שמשתלבת מצוין בדרך צפונה. בקריז'קלניס עצמה יש אנדרטה גדולה לזכר לוחמי המחתרת הליטאית, נקודת עצירה טבעית לרגליים ולקפה. מי שמתכנן יום מלא ימצא רעיונות נוספים בטיולי היום מקובנה.

בסיור מאורגן: כשלא רוצים לתכנן כלום

עבור חלק מהמטיילים - ובמיוחד מי שמגיע לקובנה לשלושה או ארבעה ימים בלבד - הפתרון היעיל ביותר הוא פשוט לקנות סיור. המפעילים המקומיים מריצים ימי סיור שיוצאים מקובנה, כוללים הסעה הלוך ושוב, מדריך והדרכה בגבעה, ולעיתים גם עצירה נוספת בדרך. משך יום כזה נע סביב שבע שעות, והוא פותר בבת אחת גם את 145 הקילומטרים וגם את 12 הקילומטרים האחרונים.

מה זמין ואיפה מזמינים

מגוון האפשרויות אל גבעת הצלבים כולל סיורים פרטיים, סיורים משותפים וטרנספרים משולבים. מי שכבר הגיע לשיאולאי בכוחות עצמו יכול להוסיף סיור הליכה מודרך בגבעה שיוצא מהעיר, או סיור פרטי בן שעתיים עם איסוף מהמלון - פתרון אלגנטי במיוחד למי שהגיע ברכבת ולא רוצה להתעסק באוטובוסים כפריים.

הטריק של הטרנספר לריגה

יש קטגוריה שלמה של מוצרים שמנצלת את הגיאוגרפיה: טרנספר בכיוון אחד מקובנה לריגה, עם עצירת ביקור בגבעת הצלבים ולעיתים גם בארמון רונדאלה שבלטביה. במקום לנסוע לגבעה ולחזור, אתם ממשיכים צפונה עם המזוודות ברכב. למי שבונה מסלול בלטי רב-מדינתי זה חוסך יום שלם. את מגוון היציאות מקובנה אפשר לסרוק בקטלוג הסיורים מקובנה ובמבחר הפעילויות בקובנה.

למי הסיור המאורגן באמת מתאים

למשפחות עם ילדים קטנים, לזוגות מבוגרים, למי שמטייל בחורף ולמי שנוחת בקובנה לסוף שבוע קצר. מי שמטייל בקיץ, שוכר רכב ממילא ואוהב לתכנן - כמעט תמיד ירוויח יותר מנסיעה עצמאית.

מהתחנה בשיאולאי אל הגבעה: 12 הקילומטרים האחרונים

זה השלב שבו מטיילים מתבלבלים, ולכן שווה לפרק אותו לפרטים. תחנת האוטובוסים של שיאולאי ברחוב טילז'ס היא נקודת המוצא. משם יוצאים אוטובוסים פרבריים לכיוון יונישקיס, ואת הכרטיס מבקשים עד התחנה דומנטאי - התחנה השלישית מהעיר. משם נותרת הליכה של כשני קילומטרים על דרך צדדית עד לחניון הגבעה.

• היציאות מהעיר פרוסות לאורך היום, אך התדירות בסופי שבוע נמוכה יותר - בדקו לוח זמנים מעודכן בתחנה.
• החזרה היא החלק הבעייתי: האוטובוסים חזרה מדומנטאי דלילים, וכדאי לצלם את לוח הזמנים כשיורדים.
• מונית או Bolt מהעיר אל הגבעה וחזרה היא אלטרנטיבה נפוצה ולא יקרה במונחים ישראליים. מחיר מייצג לבדיקה מול הנהג או האפליקציה.
• הכניסה לגבעת הצלבים חופשית, האתר פתוח בכל שעה, ובחניון פועלים מרכז מבקרים קטן, שירותים ודוכני צלבים ומזכרות.

ההיסטוריה שמאחורי הגבעה

הצלבים הראשונים הוצבו כאן לפי המסורת אחרי המרד הפולני-ליטאי נגד רוסיה הצארית ב-1831, כשמשפחות של הרוגים לא קיבלו גופות לקבורה והציבו צלב תחת מצבה. אחרי מרד נוסף ב-1863 הוחמרו האיסורים, והגבעה הפכה בהדרגה לאתר עלייה לרגל.

בתקופה הסובייטית הגבעה נתפסה כסמל התנגדות לאומי, והשלטונות ניסו למחוק אותה פיזית: הצלבים נשרפו, הפריטים המתכתיים נלקחו לגרוטאות והגבעה נדחפה בדחפורים - ב-1961, ב-1973 וב-1975. בכל פעם, תוך ימים או שבועות, הופיעו צלבים חדשים בלילה. הביקור של האפיפיור יוחנן פאולוס השני במקום ב-7 בספטמבר 1993, מול יותר ממאה אלף עולי רגל, הפך את הגבעה לאתר בעל מעמד בינלאומי, ובעקבותיו הוקם בקרבת מקום מנזר פרנציסקני.

מספר הצלבים כיום מוערך במאות אלפים, אך אף אחד לא באמת סופר - הם מתווספים כל יום. אומנות גילוף הצלבים הליטאית וסמליה מוכרות ברשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק"ו, וזה ההקשר התרבותי הרחב יותר של מה שרואים כאן.

איך מתנהגים במקום

זהו אתר דתי פעיל ואתר זיכרון לאומי, לא אטרקציה. מטיילים ישראלים ימצאו כאן הד מוכר: אתר שנוצר מתוך אובדן ומתוך התעקשות לזכור. הליכה על השבילים בלבד, שקט יחסי, וללא טיפוס על הערמות. אפשר להביא צלב ולהציב אותו - זו פרקטיקה מקובלת ומקובלת גם עבור מבקרים לא קתולים, ואפשר גם פשוט להסתובב ולהתבונן.

מה יש בשיאולאי עצמה - ולמה שווה להישאר שעתיים

רוב המטיילים עושים את אותה טעות: מגיעים לגבעה, חוזרים לתחנה, עולים על האוטובוס הבא לקובנה. שיאולאי מציעה מספיק כדי להצדיק שעתיים-שלוש נוספות, במיוחד למי שהגיע לפני הצהריים.

המרכז ההיסטורי

רחוב וילניאוס הוא רחוב הולכי הרגל של העיר, והוא נושא כותרת היסטורית מפתיעה: הוא היה הראשון בליטא שהוסב לאזור להולכי רגל בלבד באמצע שנות השבעים, ולמעשה הראשון מסוגו בכל ברית המועצות. לאורכו פסלים, בתי קפה, חנויות וחזיתות משנות המאה העשרים.

בקצה נמצאת כיכר שעון השמש, ובה עמוד גבוה שעליו פסל מוזהב של קשת - "שאוליס" - המשמש כמחוג של שעון השמש הגדול בליטא; סימוני הריצוף מסביב מראים את השעה. ממש בקרבת מקום עומדת קתדרלת פטרוס ופאולוס הקדושים, כנסייה לבנה מתחילת המאה השבע-עשרה עם מגדל גבוה שנראה כמעט מכל מקום בעיר.

הסיפור היהודי של שיאולאי

הפריט המרשים ביותר בעיר הוא הווילה של חיים פרנקל, שנבנתה ב-1908 עבור התעשיין היהודי חיים פרנקל ורעייתו דורה, לצד בית החרושת לעורות שלהם - אחד המפעלים הגדולים באזור, שהעניק לשיאולאי מוניטין תעשייתי בינלאומי. הבניין הוא מהדוגמאות היפות בליטא לסגנון האר נובו, עם חדרי ייצוג משוחזרים ותקרות מעוטרות.

גלגוליו של הבית מספרים את המאה העשרים כולה בתמצית: בין שתי מלחמות העולם שכן בו גימנסיה יהודית; בתקופת הכיבוש הנאצי הפך למגורי קצינים; ובתקופה הסובייטית שימש בית חולים צבאי. כיום הוא חלק ממוזיאון אאושרוס העירוני, ומתקיימת בו תצוגת קבע על משפחת פרנקל ועל תולדות יהודי שיאולאי - מהתיישבותם בעיר ועד השואה. הקהילה היהודית של שיאולאי הייתה מהגדולות בצפון ליטא, ורובה נספתה. מי שכבר עסק בנושא בקובנה ימצא כאן המשך טבעי ומטלטל.

המוזיאונים הקטנים והמוזרים

• מוזיאון האופניים - היחיד בליטא, ומתעד גם את מפעל האופניים המקומי הוותיק.
• מוזיאון החתולים - אוסף שהחל בדירה פרטית וצמח לאלפי פריטים חתוליים מכל העולם. אטרקציה מנצחת עם ילדים.
• מוזיאון הצילום ומוזיאון השוקולד - שניהם קטנים, ממוקמים במרכז ומתאימים לשעה גשומה.

שעות הפתיחה של המוזיאונים בעיר משתנות בין עונות השנה ורבים מהם סגורים בימי שני - שווה לבדוק לפני שמתכננים סביבם.

תכנון היום: יום אחד, לילה בעיר או קפיצה לריגה

אחרי שסגרתם על אמצעי התחבורה, נשארת שאלה אחת: כמה זמן להקדיש. שלוש התשובות המקובלות שונות מאוד זו מזו.

טיול יום מקובנה

אפשרי לחלוטין וזו הבחירה של הרוב. יציאה מוקדמת, כשעתיים עד שלוש בדרך, כשעה עד שעה וחצי בגבעה, ואז החלטה: לחזור מיד או להוסיף שעתיים בעיר. החיסרון הוא שכל היום מוכתב על ידי לוחות הזמנים של החזרה, במיוחד ברכבת. מי שנוסע ברכב שכור נהנה כאן מיתרון עצום.

לילה בשיאולאי

הגיוני בעיקר בשני מקרים: אם אתם ממשיכים למחרת צפונה לריגה, או אם אתם רוצים לראות את הגבעה בשעת בוקר מוקדמת או בשקיעה - השעות שבהן היא מרשימה במיוחד ומרוקנת מקבוצות. היצע הלינה בעיר צנוע אך סביר, ומחירי הלינה בליטא נמוכים משמעותית מאלה שבמערב אירופה. אפשר לסרוק את האפשרויות בחיפוש הלינה בשיאולאי.

עונות ומזג אוויר

הגבעה חשופה לחלוטין לרוח, ובצפון ליטא זה משמעותי. בקיץ מדובר בטיול נעים עם ימים ארוכים במיוחד ואור עד שעה מאוחרת. באביב ובסתיו כדאי שכבה נוספת ומעיל רוח. בחורף האתר מרשים במיוחד בשלג, אך הימים קצרים - חשכה מוקדמת שמצמצמת את חלון הפעולה - והשבילים עלולים להיות מחליקים. נעליים סגורות הן הכרח בכל עונה, ובגשם השבילים מתמלאים בוץ.

• קיץ: הימים הארוכים מאפשרים יציאה מאוחרת יחסית וחזרה נוחה.
• אביב וסתיו: פחות קבוצות, אור יפה, אך מזג אוויר הפכפך.
• חורף: אווירה חזקה במיוחד, אך צאו מוקדם והתלבשו בהתאם.

מה כדאי לקחת

מים, מעיל רוח, כובע, מזומן קטן לדוכנים ולנהגי אוטובוס, וכרטיס אשראי בינלאומי. ליטא בטוחה מאוד למטיילים, וגם נסיעה עצמאית בתחבורה ציבורית באזור כפרי אינה מעוררת דאגה - אך קליטה סלולרית חלשה יותר מחוץ לערים, ולכן שווה להוריד מפה לא מקוונת של האזור לפני היציאה.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הרכבת מקובנה לשיאולאי מהירה מהאוטובוס אך יוצאת מעט פעמים ביום - בדקו לוח זמנים לפני שבונים על שעת חזרה מסוימת.
• תחנת הרכבת ותחנת האוטובוסים בשיאולאי נמצאות במרחק הליכה של פחות מעשר דקות זו מזו, וזה מפשט מאוד את המעבר לאוטובוס אל הגבעה.
• גבעת הצלבים נמצאת כ-12 קילומטר מחוץ לעיר, הכניסה חופשית והאתר פתוח בכל שעה, כולל חניון ומרכז מבקרים קטן.
• האוטובוס אל הגבעה יוצא לכיוון יונישקיס והתחנה הרלוונטית היא דומנטאי, ומשם עוד כשני קילומטרים הליכה.
• בליטא חובה לנסוע עם אורות קדמיים דולקים מסביב לשעון, וצמיגי חורף נדרשים בחוק בחודשים הקרים.
• מי שממשיך לריגה יכול לשלב טרנספר בכיוון אחד עם עצירת ביקור בגבעה, ולחסוך יום נסיעה כפולה.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע לתחנה בקובנה בלי כרטיס ובלי לבדוק לוח זמנים - הרכבת בפרט יוצאת מעט פעמים ביום ואפשר להפסיד שעות.
• לתכנן את הגעה לגבעה בלי לתכנן את החזרה ממנה - האוטובוסים מדומנטאי בחזרה לעיר דלילים במיוחד.
• לרדת מהאוטובוס בשיאולאי ולצפות למצוא את הגבעה במרכז העיר - היא נמצאת 12 קילומטר צפונה.
• לבוא בנעליים לא מתאימות: השבילים בגבעה עפריים ומתמלאים בוץ אחרי גשם.
• לתכנן ביקור בחורף לשעות אחר הצהריים - החשכה מגיעה מוקדם מאוד בצפון ליטא ומקצרת את היום.
• לוותר על שיאולאי עצמה ולהחמיץ את הווילה של חיים פרנקל ואת תצוגת הקבע על תולדות יהודי העיר.

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקחת הנסיעה מקובנה לשיאולאי?

ברכבת של LTG Link הנסיעה נמשכת כשעתיים; באוטובוס בין-עירוני בין שעתיים וחצי לשלוש שעות, תלוי אם מדובר בקו מהיר או בקו עוצר; ברכב פרטי מדובר בכ-145 קילומטר וכשעתיים נהיגה נטו על כבישים מהירים במצב טוב.

יש רכבת ישירה מקובנה לשיאולאי?

כן. LTG Link מפעילה קו ישיר שעובר דרך קדאיניאי ורדווילישקיס ומגיע לשיאולאי בכשעתיים. החיסרון הוא מספר יציאות מצומצם ביום, ולכן חובה לבדוק את לוח הזמנים העדכני באתר או באפליקציה של החברה לפני שמתכננים את היום סביבה.

איך מגיעים מתחנת האוטובוסים בשיאולאי לגבעת הצלבים?

מהתחנה ברחוב טילז'ס יוצאים אוטובוסים פרבריים לכיוון יונישקיס. מבקשים כרטיס עד התחנה דומנטאי, שהיא השלישית מהעיר, ומשם הולכים כשני קילומטרים עד לחניון הגבעה. החזרה היא הנקודה הבעייתית - האוטובוסים בכיוון ההפוך דלילים, וכדאי לצלם את לוח הזמנים או להזמין מונית או Bolt.

האם אפשר לעשות את זה כטיול יום מקובנה?

בהחלט, וזו הבחירה של רוב המטיילים. יציאה מוקדמת בבוקר, כשעתיים עד שלוש בדרך, שעה עד שעה וחצי בגבעה ואפשרות להוסיף שעתיים בעיר עצמה. מי שנוסע ברכב שכור או בסיור מאורגן נהנה מגמישות רבה יותר, כי אינו כפוף ללוח הזמנים של הרכבת האחרונה.

האם יש תשלום כניסה לגבעת הצלבים?

לא. הכניסה לאתר חופשית והוא פתוח בכל שעות היממה, כל השנה. בחניון פועלים מרכז מבקרים קטן, שירותים ודוכנים שמוכרים צלבים ומזכרות. מי שרוצה הדרכה יכול להזמין סיור מודרך שיוצא משיאולאי או סיור יום שלם שיוצא מקובנה.

מה עדיף - אוטובוס, רכבת או רכב שכור?

רכבת למי שמחפש את המהיר והזול ומוכן להיצמד ללוח זמנים; אוטובוס למי שרוצה תדירות גבוהה וגמישות; רכב שכור למי שרוצה להגיע ישירות לחניון הגבעה, לעצור בדרך במוזיאון הכפר הפתוח של רומשישקס ולא להיות תלוי בתחבורה כפרית - יתרון משמעותי במיוחד בחורף ובימי גשם.