סמל קובנה ודגל העיר: שור הבר, הצלב הזהוב וההיסטוריה שמאחוריהם

סמל קובנה הוא שור בר לבן עומד, ובין קרניו צלב לטיני זהוב, על מגן אדום עז. זהו צירוף נדיר עד כדי חריג בהרלדיקה העירונית האירופית, והוא נשען על חותם עירוני שנוצר בערך בשנת 1400 - החותם ההרלדי העתיק ביותר הידוע בשטחי הדוכסות הגדולה של ליטא.

מי שמסתובב בקובנה יתקל בחיה הזו שוב ושוב: על חזית העירייה בכיכר רוטושה, על שלטי מוסדות עירוניים, על דגלים שמתנופפים לאורך שדרת החירות, על מזכרות בדוכני העיר העתיקה ועל מסמכים רשמיים. רוב המבקרים חולפים על פניה בלי לדעת שהיא שרדה מחיקה רוסית-אימפריאלית, החלפה סובייטית ושורה של ויכוחים אמנותיים סוערים לפני שחזרה לצורתה ההיסטורית.

הסיפור של השור, הצלב, שני דגלי העיר והמוטו הלטיני שמעליהם הוא למעשה תמצית ההיסטוריה של קובנה: עיר סוחרים על מפגש שני נהרות, שנעה בין דוכסות ליטאית, ממלכה פולנית-ליטאית, אימפריה רוסית, עצמאות קצרה וכיבוש סובייטי - וכל שלטון ניסה לכתוב את עצמו מחדש על אותו מגן אדום.

מה בדיוק מצויר על סמל קובנה

התיאור ההרלדי הרשמי קצר להפליא: במגן אדום, שור בר כסוף (לבן) עומד בפרופיל, ובין קרניו צלב לטיני זהוב. שלושה יסודות בלבד, ובכל אחד מהם נדחסו שש מאות שנות היסטוריה של עיר שנבנתה בדיוק במקום שבו נפגשים שני הנהרות הגדולים של ליטא, הנמונאס והנריס.

החיה שעל המגן: שור בר, לא ביזון

בליטאית מבחינים בבירור בין שתי חיות שכמעט תמיד מתבלבלות זו בזו: tauras הוא שור הבר האירופי (אורוקס), חיה שנכחדה כליל, ו-stumbras הוא הביזון האירופי, החיה הלאומית של ליטא שעדיין חיה ביערות המדינה. שתי החיות צוירו במאה ה-16 בצורה כה דומה עד שנוצרו איורים היברידיים שמערבבים ביניהן, ולכן גם היום נתקלים בתרגומים שקוראים לשור שעל סמל קובנה "ביזון".

ההבחנה אינה קפדנות אקדמית בלבד. שור הבר האמיתי נעלם מאדמות ליטא כנראה כבר בתחילת המאה ה-16, והפרה האחרונה בעולם מתה מזקנה בשנת 1627 ביער יאקטורוב שבפולין. כלומר החיה שמופיעה על הסמל העירוני של קובנה היא חיה שכבר אינה קיימת, וזה בדיוק מה שמעניק לה את המעמד הארכאי והמלכותי שלה. שור הבר סימל בעולם הבלטי כוח, ריבונות ושליטה, והוא היה חיית ציד של נסיכים בלבד.

למה ההבדל חשוב דווקא כאן

בגרסה שאושרה בתקופה הסובייטית הוחלף שור הבר בביזון, והצלב הוסר. כשהסמל ההיסטורי שוחזר, ההחזרה של האורוקס במקום הביזון הייתה הצהרה מכוונת: חזרה למקור של המאה ה-15 ולא המשך של הגרסה שנוצרה תחת שלטון זר. מי שמשווה תמונות ישנות לסמל הנוכחי יבחין מיד בהבדל בגוף החיה ובקרניים.

האדום, הכסף והזהב

הצבעים אינם דקורטיביים. באדום נהוג לראות את המאבקים ההיסטוריים של העיר, שנשרפה, נכבשה ונבנתה מחדש עשרות פעמים; בכסף (הלבן) את הטוהר; ובזהב את האמונה. בגרסה שאושרה באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 חולק המגן לשני שדות, וההסבר הרשמי שניתן אז היה יפהפה ומקומי מאוד: החלק התחתון הזהוב מייצג את גדות החול הבהירות במפגש הנהרות, והחלק העליון האדום את הדם ואת הקרבות. בגרסה הנוכחית השדה חזר להיות אדום אחיד, אבל ההיגיון הצבעוני נשמר.

מי שרוצה לראות את השילוב הזה בהקשר האורבני שלו יתחיל בכיכר העירייה, לב העיר העתיקה, שם מונפים דגלי העיר בכל אירוע רשמי. אפשר לקרוא עוד על הכיכר עצמה ועל מה שמסביבה בכיכר רוטושה.

החותם משנת 1400 והזכויות שקיבל ויטאוטס

קובנה מחזיקה בהישג הרלדי שאין לאף עיר אחרת בליטא: החותם ההרלדי העירוני העתיק ביותר הידוע בכל שטחי הדוכסות הגדולה של ליטא. הוא נוצר בערך בשנת 1400, בתקופת שלטונו של הדוכס הגדול ויטאוטס, ואינו רק חפץ אמנותי אלא סימן מובהק לכך שבעיר החלה לפעול מערכת שלטון עצמי שצריכה לחתום על מסמכים בשמה.

ויטאוטס והזכויות המגדבורגיות

ב-14 בפברואר 1408 העניק ויטאוטס הגדול לקובנה את הזכויות המגדבורגיות, כלומר מעמד של עיר בעלת שלטון עצמי, בית משפט עצמאי ומועצה נבחרת. קובנה הייתה השנייה בערי ליטא של ימינו שקיבלה מעמד כזה, אחרי וילנה שקיבלה אותו מיוגאילה ב-22 במרץ 1387. המסורת מייחסת לוויטאוטס עצמו את בחירת שור הבר כחיית הסמל של העיר, וההיגיון פשוט: זו הייתה חיית הכוח של השליט, ובחירתה קשרה את העיר הצעירה ישירות לבית הדוכסי.

תחנה נוספת שנשכחת לעיתים היא ה-20 במאי 1463, שבו חידש והרחיב המלך קז'ימייז' הרביעי יגיילון את זכויות העיר. התאריך הזה הפך לתאריך הלידה הרשמי של קובנה, והוא הבסיס לחגיגות יום העיר שנערכות בסוף מאי מדי שנה - אירוע שבו הדגל העירוני משחק תפקיד מרכזי.

עיר של סוחרים על מפגש הנהרות

ההקשר הכלכלי מסביר הרבה. בשנת 1441 נפתחה בקובנה נציגות מסחרית של הליגה ההנזאתית, שפעלה עד שנת 1532. סוחרים מדנציג היו נשארים בקובנה לחורף ומחכים להפשרת הנמונאס כדי לחזור הביתה. מקובנה יצאו שעווה, פרוות, עורות, עץ, זפת ומהמאה ה-15 גם תבואה; פנימה הגיעו מלח, כלי ברזל ובדים. עיר שחתמה על חוזי סחר בינלאומיים הייתה חייבת חותם מזוהה ואמין, וכאן נכנס שור הבר לתפקיד.

הרקע הזה יסביר גם את המרכיב הימי שנוסף לסמל הגדול מאות שנים אחר כך. מי שרוצה לראות את המרחב שבו הכל התרחש יכול לשלב ביקור בפארק סנטקה שבמפגש הנהרות עם טירת קובנה הסמוכה, או לצאת לסיור הליכה בן שעתיים בעיר העתיקה שעובר בין הנקודות האלה עם הסבר היסטורי צמוד.

הצלב שבין הקרניים: המלכה, הפוליטיקה והאגדה

הצלב אינו חלק מהגרסה המקורית. בחותמים המוקדמים מופיעה החיה לבדה. רק לקראת סוף המאה ה-15 החל להופיע מעליה סימן דמוי צלב אבירים, וההעברה שלו אל בין הקרניים - התנוחה המוכרת היום - התרחשה סביב שנת 1540.

המלכה בונה ספורצה והצלב הלטיני

השינוי מיוחס לפעילותה של המלכה בונה ספורצה, שנודעה במאמציה לחזק את הקתוליות ולצמצם השפעות גרמניות ופרוטסטנטיות בערי הממלכה, ולגל חדש של זכויות עירוניות שהוענקו באותה תקופה. התוצאה היא סמל שקשה למצוא לו מקבילה: חיה פגאנית במהותה, סמל של ציד וכוח דוכסי, נושאת על ראשה את סימן האמונה הנוצרית. מוסדות העיר מציגים את הצירוף הזה כסמל נדיר, ואולי יחיד מסוגו, בהרלדיקה העירונית של אירופה.

הצלב גם היה מוקד המחלוקת הפנימית היחיד שנשמר בפרוטוקולים. כשנקבעה הגרסה הרשמית בשנות ה-30 של המאה ה-20, היו חברי ועדה שתהו אם הצלב בכלל שייך שם. ראש העיר דאז, אנטאנס מרקיס, התעקש לשמור עליו מתוך נאמנות למסורת ההרלדית, וכך הוא נשאר.

האגדה על הציד בסנטקה

לצד ההיסטוריה המתועדת קיימת גם אגדת ייסוד מקומית, שמסופרת בקובנה עד היום ומופיעה בסיורי הסיפורים של העיר: נסיך ליטאי ופמלייתו יצאו לצוד ביער שבמפגש הנמונאס והנריס, ופצעו שור בר אדיר. בין קרניו של החיה הפצועה הבחינו הציידים בענפים שהצטלבו ויצרו צורת צלב. הם ראו בכך סימן, הקימו מדורת אלון ענקית בסנטקה והקריבו את החיה לאלים - ובמקום המקודש הזה נבנתה לימים הטירה.

אין צורך להתייחס לאגדה כאל היסטוריה, אבל היא ממחישה כמה עמוק הצירוף של החיה והצלב מושרש בזהות המקומית. מי שאוהב את הרובד הזה של סיפורי עיר ייהנה במיוחד מסיור הרפאים והאגדות של העיר העתיקה, שנמשך כשעתיים ועובר בסמטאות שבהן נולדו רוב הסיפורים האלה. אפשר גם לשלב אותו עם היכרות רחבה יותר עם העיר העתיקה של קובנה.

מחיקה ושיקום: הסמל בין אימפריות

ההיסטוריה של סמל קובנה במאתיים השנים האחרונות היא כמעט תיעוד מדויק של מי שלט בעיר בכל רגע נתון. הסמל נמחק פעמיים לחלוטין ושוחזר פעמיים, וכל שינוי היה מהלך פוליטי מוצהר.

העידן הרוסי-אימפריאלי

אחרי 1795, עם אובדן העצמאות הליטאית, נשארה קובנה עם שור הבר שלה עוד כמה עשורים. אחרי כישלון המרד של 1830-1831 נמחקו הסמלים ההיסטוריים מחותמות הערים בליטא, ושור הבר של קובנה נעלם. בשנת 1843, כשקובנה הפכה למרכז גוברניה, אושר סמל חדש: אובליסק על רקע כחול, נשר דו-ראשי וצלב אורתודוקסי בראשו, ניצב במפגש שני נהרות - הצבה שנועדה לסמן את ניצחון רוסיה על צבא נפוליאון ב-1812. במקור הוצע לשלב גם את פרש ה-Vytis הליטאי ואת דוב ז'מייטיה, אבל כל הסמלים המקומיים הוצאו והושארו רק סמלים רוסיים ואורתודוקסיים.

גרסה מעודכנת, שהותירה אובליסק כסוף על שדה כחול והוסיפה כתר קיסרי, ענפי אלון וסרט מסדר אנדריי הקדוש, אושרה ב-5 ביולי 1878 ונשארה בשימוש עד מלחמת העולם הראשונה.

הבירה הזמנית והגרסה של שנות ה-30

את התחייה יזם ההיסטוריון והאמן טאדאס דאוגירדס, שיצר בשנת 1915, תחת הכיבוש הגרמני, חותם עירוני חדש עם שור בר כסוף וצלב בין קרניו על רקע אדום. עד 1917 הוא הכין כמה וריאציות, בהן כאלה עם כתר בעל חמישה מגדלים, והדימוי התפשט בגלויות, בבולים ובשטרות. הבעיה הייתה חוסר אחידות: לפעמים עם כתר, לפעמים בלי, ולפעמים עם חיה שנראתה יותר כמו איל.

בתקופה שבה קובנה שימשה בירה זמנית של ליטא הוחלט לסדר את הבלגן. ראש העיר אנטאנס מרקיס הזמין מהאמן יונאס יוזאס בורבה גרסה מחייבת, ומועצת העיר אישרה אותה ב-2 במאי 1935; משרד הפנים אישר אותה באוקטובר של אותה שנה. זו הגרסה שנשארה בתוקף עד הכיבוש הסובייטי ב-1940, ואפשר לראות אותה על מסמכים ופריטים מהתקופה. הרקע הרחב לתקופה הזו מופיע בסקירת קובנה כבירה הזמנית.

השנים הסובייטיות והשיקום של 1993

תחת השלטון הסובייטי נאסר השימוש בסמל ההיסטורי. בשנת 1969 אושרה גרסה של האמן ויטאוטס בניס: מגן משולש בסגנון גותי מוקדם, שדה עליון אדום ובו ביזון לבן העומד על פס לבן - בלי צלב, ובלי הסמלים שנתפסו כבעייתיים אידאולוגית. השימוש בה היה קצר ומוגבל.

העבודה על שיקום הסמל ההיסטורי החלה ב-1992, ואחרי סבב ארוך של דיונים אושר הסמל ב-30 ביוני 1993 בצו נשיאותי. את הגרסה המחייבת עיצב האמן ריימונדס מיקנביצ'יוס, ומי שמשווה אותה לגרסאות קודמות יבחין שהשור שלו רזה ומעודן יותר מקודמיו. זו הגרסה שרואים היום בכל מקום בעיר.

דגל קובנה: שני דגלים, שני סיפורים

בניגוד לסמל, שהיסטוריה שלו נמתחת מאות שנים, הדגל העירוני של קובנה בצורתו הנוכחית הוא יצירה מודרנית. הוא אושר ב-19 באפריל 1999, בעיצוב האמן א' לאפיאניס, ומעניין בעיקר משום שיש לו למעשה שתי גרסאות רשמיות שונות זו מזו בתפקיד ולא רק בגודל.

הדגל היומיומי

הדגל הרגיל, זה שמונף על מבנים עירוניים ובאירועים פתוחים, מודפס על בד אדום במידות של כ-102 על 155 סנטימטרים, עם פסים צהובים לרוחב ועם דמות שור הבר משני צידי הבד. זהו הדגל שרואים לאורך שדרת החירות, בכיכר העירייה ועל מוסדות עירוניים, ובדרך כלל הוא מונף לצד דגל ליטא הצהוב-ירוק-אדום ולעיתים גם לצד דגל האיחוד האירופי.

הדגל הטקסי והצד שרוב האנשים לא רואים

הדגל הטקסי הוא סיפור אחר לגמרי. הוא רקום ולא מודפס, במידות של כ-120 על 144 סנטימטרים, על בד אדום עם פסי זהב בקצה העליון והתחתון, ובמרכזו שור הבר ברקמת כסף. הצד השני של אותו דגל אינו נושא כלל את החיה: עליו רקומים סמליו של ניקולאוס הקדוש, פטרון העיר - מצנפת בישוף, האות M ושלושה כדורים - ומעליהם כתובת זהב בליטאית שמשמעותה "נאהב את הצדק".

הפרט הזה הוא מפתח להבנת הסמל הגדול של העיר, כי שלושת הכדורים הם אותם כדורים שמופיעים גם מעל המגן בגרסה המורחבת. במילים אחרות, הדגל הטקסי הוא הגשר בין הסמל ההרלדי לבין הפטרון הדתי של העיר.

הרמת הדגל ביום העיר

הרגע השנתי החשוב ביותר של הדגל הוא טקס ההרמה ב-20 במאי על גבעת הינשופים (Pelėdų kalnas), לציון כתב הזכויות משנת 1463. סביב התאריך הזה נערכות מדי שנה חגיגות יום העיר, שנמשכות שלושה ימים ומתפרסות על פארק סנטקה, כיכר העירייה, טירת קובנה, אי הנמונאס ועמק השירים, וכוללות תהלוכות בתלבושות היסטוריות. מי שמתכנן ביקור בסוף מאי כדאי שיבדוק את לוח האירועים העירוני מראש, כי המלונות מתמלאים מהר. רשימת ההמלצות הרחבה יותר מופיעה בסקירת מה לעשות בקובנה.

הסמל הגדול: ספינת מפרש, שלושה כדורי זהב ומוטו לטיני

לצד הסמל הקטן, זה שמופיע על מסמכים ושלטים, יש לקובנה גם סמל גדול ומורכב הרבה יותר, שאושר במועצת העיר ב-19 במאי 2009. את העיצוב הפקידו בידי אותו אמן שיצר את הסמל הקטן, ריימונדס מיקנביצ'יוס, כדי לשמור על אחידות סגנונית.

הספינה, הכדורים והמשמעות שלהם

במרכז נשאר אותו מגן אדום עם שור הבר והצלב, אבל סביבו נפרשת ספינת מפרש מוזהבת עם מפרשים כסופים בתפקיד תומכת המגן. מעל המגן, על שדה אדום בקו כסוף, מופיעים שלושה כדורי זהב. הספינה מתייחסת לעברה של קובנה כעיר שכל כלכלתה נשענה על שני הנהרות ועל השיט אל הים הבלטי - אותה נציגות הנזאתית ואותם סוחרי דנציג מהמאה ה-15 - וגם לשאיפה עירונית מודרנית לפתח מחדש את התחבורה הימית בנמונאס.

שלושת הכדורים הם סמלו הקלאסי של ניקולאוס הקדוש, פטרון הימאים, הסוחרים, העניים והנוסעים. הבחירה בו כפטרון של קובנה אינה מקרית לעיר נהר ומסחר, והיא מקשרת בין הסמל, הדגל הטקסי והמסורת הדתית המקומית לכלל אחד שלם.

המוטו ומאיפה הוא בא

בראש הסמל הגדול מופיעה כתובת לטינית: DILIGITE JUSTITIAM QUI JUDICATIS TERRAM, כלומר "אהבו צדק, שופטי ארץ". זהו פסוק הפתיחה של ספר חכמת שלמה, אחד מספרי החיצונים שנכתבו בעולם היהודי-הלניסטי, והוא מוכר גם משימוש ספרותי מפורסם אצל דנטה. לקורא הישראלי זו נקודת מפגש קטנה ולא צפויה: המוטו הרשמי של העיר השנייה בגודלה בליטא לקוח מטקסט שמקורו במסורת היהודית.

הכתובת המקבילה בליטאית, זו שרקומה על הדגל הטקסי, נושאת את אותו רעיון בדיוק. בפועל הסמל הגדול שמור לשימושים ייצוגיים - טקסים, פרסים עירוניים ומסמכי כבוד - ואילו בשגרה מופיע כמעט תמיד רק המגן הפשוט עם שור הבר.

איפה רואים את סמל קובנה ואת הדגל בשטח

אפשר לקרוא על הסמל בלי סוף, אבל בקובנה יש כמה נקודות שבהן הוא הופך למוחשי. כולן מרוכזות במרחק הליכה סביר זו מזו, ואפשר לכסות אותן בבוקר אחד.

רוטושה: בית העירייה ומוזיאון העיר

בית העירייה של קובנה, המכונה "הברבור הלבן" בזכות צורתו וצבעו, נבנה החל משנת 1542 ומגדלו בגובה 53 מטרים הוא הגבוה בעיר העתיקה. בתוכו פועל מוזיאון העיר קובנה, ושם נשמרים בפועל חפצי הטקס העירוניים: מפתח העיר הגדול, שרשרת הזהב של ראש העיר, דגימות של סמלי העיר ושל הדגלים, סימן אמן הטקס והפעמון המסורתי, וגם הדגל ההיסטורי מתקופת הבירה הזמנית. זהו המקום היחיד שבו רואים את הפריטים האלה מקרוב ולא בתמונה.

בקומת המרתף יש ממצאים ארכיאולוגיים ותא כלא ישן, ובקומה השנייה חדר העבודה ההיסטורי של ראש העיר ותערוכות מתחלפות. שעות הפתיחה משתנות בין העונות ולעיתים המבנה סגור לאירועי חתונה, ולכן כדאי לבדוק מראש באתר המוזיאון.

הטירה, הגבעה והחורשה

טירת קובנה האדומה, שראשיתה במאה ה-14, היא ההקשר הפיזי של הסיפור כולו: מבצר על מפגש הנהרות שהצדיק את קיומה של עיר מבוצרת עם חותם משלה. סמוך אליה נפרש פארק סנטקה, שבו לפי האגדה הוקרב שור הבר. בחורשת האלונים שבשכונת ז'אליאקלניס, החורשה העירונית הגדולה באירופה עם כ-770 אלונים על שטח של כ-84 הקטרים, ניצבת פסל חיית בר מוכר של הפסלת דליה מטולאיטה, שנוצר בשנת 1969 והועבר לחורשה כעשור לאחר מכן. חשוב לדייק: הפסל מתאר ביזון ולא את שור הבר ההרלדי, אבל הוא הפך בפועל לאחד מסימני ההיכר החייתיים של העיר.

איך משלבים את זה בסיור

המסלול ההגיוני מתחיל בכיכר העירייה, ממשיך במורד לכיוון הטירה וסנטקה, וחוזר דרך שדרת החירות אל המרכז החדש. מי שמעדיף הסבר צמוד יכול לבחור סיור מותאם אישית עם מלווה מקומי, שמאפשר לבקש דגש על היסטוריה עירונית והרלדיקה. אפשרות אחרת, למי שרוצה לשלב את העיר העתיקה עם אתר משמעותי מחוץ למרכז, היא סיור פרטי בעיר העתיקה בשילוב מוזיאון המצודה התשיעית. מחירים משתנים לפי עונה וגודל הקבוצה ויש לבדוק אותם מול הספק.

מה זה אומר למטייל הישראלי

סמלים עירוניים נשמעים כמו נושא לחובבי היסטוריה בלבד, אבל בקובנה הם כלי ניווט מצוין. ברגע שמזהים את שור הבר, מתחילים לראות אותו: על שלטי רחוב, על מכסי מוסדות, על דגלים, על מזכרות ועל תפריטים של מקומות שמשחקים על הזהות המקומית. זו דרך מהירה להבין מה נחשב בקובנה "עירוני רשמי" ומה סתם דקורציה.

קובנה מול וילנה: שני סמלים, שתי מסורות

ההשוואה לוילנה מאירה את שתי הערים. וילנה נושאת על סמלה את כריסטופר הקדוש נושא את הילד וחוצה את הנהר - סמל אנושי, נוצרי במובהק, של עיר בירה ומרכז דתי. קובנה נושאת חיית בר מלכותית שנכחדה מהעולם, ורק מעליה סימן אמונה. ההבדל הזה אינו אקראי: וילנה נבנתה כבירת הדוכסות, קובנה כעיר מבצר וסוחרים על גבול המים. מי שמטייל בשתי הערים באותו טיול, ורבים מהישראלים עושים זאת, יכול להשתמש בסמלים כדי לזכור את ההבדל בין אופיין.

ברמה הלאומית, סמל המדינה של ליטא הוא ה-Vytis, פרש חמוש על סוס לבן על רקע אדום. מי שרואה את השילוש - פרש המדינה, כריסטופר של וילנה ושור הבר של קובנה - מקבל שיעור מזורז בהיסטוריה הליטאית מבלי לפתוח ספר.

איך משתמשים בזה בטיול בפועל

כמה נקודות פרקטיות: ליטא נחשבת יעד בטוח ורגוע במיוחד לטיול עירוני, ורמת המחירים בה נמוכה משמעותית ממערב אירופה, כך שיום שלם של מוזיאונים ואתרים עירוניים נשאר בתקציב סביר. הטיסות מישראל מגיעות בדרך כלל דרך חיבור אירופי אחד, ומי שבודק אפשרויות מראש יכול להשוות מסלולי טיסה לפני שנועלים תאריכים.

מזכרות שנושאות את הסמל נמכרות בעיקר סביב כיכר העירייה ובחנויות המוזיאונים, והן בדרך כלל הגרסה הרשמית של 1993 ולא גרסאות ישנות. אם רוצים לראות את הדגלים בשיאם, סוף מאי הוא הזמן; אם רוצים את העיר שקטה ואת המוזיאונים ריקים, עדיף בסוף החורף. את מלוא מגוון הסיורים והכרטיסים בעיר אפשר לסקור בעמוד הפעילויות של קובנה, ולתאם אותם לימים שבהם המוזיאון בבית העירייה פתוח.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• הסמל הרשמי: שור בר לבן עומד, צלב לטיני זהוב בין קרניו, מגן אדום. אושר מחדש בצו נשיאותי ב-30 ביוני 1993.
• החותם העירוני הראשון נוצר בערך בשנת 1400 והוא ההרלדי העירוני העתיק ביותר הידוע בשטחי הדוכסות הגדולה של ליטא.
• לעיר שני דגלים רשמיים: דגל יומיומי מודפס בדו-צדדי, ודגל טקסי רקום שבצידו השני מופיעים סמלי ניקולאוס הקדוש.
• הסמל הגדול, שאושר ב-2009, כולל ספינת מפרש מוזהבת, שלושה כדורי זהב ומוטו לטיני שמקורו בספר חכמת שלמה.
• את חפצי הטקס העירוניים, ובהם דגימות סמלים ודגלים והדגל ההיסטורי מתקופת הבירה הזמנית, אפשר לראות במוזיאון העיר שבבית העירייה.
• טקס הרמת הדגל נערך ב-20 במאי על גבעת הינשופים, לציון כתב הזכויות של שנת 1463 - סביבו נערכות חגיגות יום העיר.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• לקרוא לחיה שעל הסמל "ביזון". הסמל הרשמי מתאר שור בר (אורוקס), חיה שנכחדה; הביזון הופיע דווקא בגרסה הסובייטית שהוחלפה.
• לחשוב שהצלב היה שם מאז ומעולם. בחותמים המוקדמים החיה מופיעה לבדה, והצלב הועבר אל בין הקרניים רק סביב 1540.
• לבלבל בין הסמל הקטן לסמל הגדול. הספינה, הכדורים והמוטו הלטיני שייכים רק לגרסה הייצוגית, ולא לסמל שרואים על שלטים.
• להגיע לבית העירייה בלי לבדוק מראש. המבנה משמש גם לטקסי חתונה ושעות הפתיחה של המוזיאון משתנות בין העונות.
• לצפות לראות את הסמל ההיסטורי על פסל חיית הבר בחורשת האלונים. הפסל מתאר ביזון ואינו חלק מההרלדיקה העירונית.
• לתכנן ביקור בשיא חגיגות יום העיר בלי להזמין לינה מראש. סוף מאי הוא אחד השבועות העמוסים בקובנה.

שאלות נפוצות

מה מסמל שור הבר על סמל קובנה?

שור הבר (אורוקס) סימל בעולם הבלטי כוח, ריבונות ומעמד מלכותי, והיה חיית ציד של נסיכים בלבד. המסורת מייחסת את בחירתו לדוכס הגדול ויטאוטס, שהעניק לקובנה את הזכויות המגדבורגיות בשנת 1408, וכך נקשרה העיר הצעירה ישירות לבית השליט. חשוב להבחין בינו לבין הביזון האירופי, חיה אחרת לגמרי שהופיעה בגרסה הסובייטית של הסמל.

למה יש צלב בין הקרניים של החיה?

בחותמים המוקדמים של קובנה החיה מופיעה לבדה. סימן דמוי צלב אבירים החל להופיע מעליה לקראת סוף המאה ה-15, וההצבה של צלב לטיני בין הקרניים התרחשה סביב שנת 1540. השינוי מיוחס לפעילותה של המלכה בונה ספורצה לחיזוק הקתוליות ולגל זכויות עירוניות באותה תקופה. הצירוף של חיית בר עם סימן אמונה נחשב נדיר מאוד בהרלדיקה העירונית האירופית.

איך נראה דגל קובנה ומתי הוא אושר?

הדגל בצורתו הנוכחית אושר ב-19 באפריל 1999. הגרסה היומיומית היא בד אדום עם פסים צהובים ועם שור הבר משני הצדדים, במידות של כ-102 על 155 סנטימטרים. לצידה קיימת גרסה טקסית רקומה, כ-120 על 144 סנטימטרים, אדומה עם פסי זהב ועם שור בר ברקמת כסף, שבצידה השני מופיעים סמלי ניקולאוס הקדוש - מצנפת בישוף, האות M ושלושה כדורים.

איפה אפשר לראות את סמל קובנה ואת הדגל מקרוב?

במוזיאון העיר קובנה שפועל בבית העירייה בכיכר רוטושה נשמרים חפצי הטקס העירוניים: מפתח העיר, שרשרת ראש העיר, דגימות של הסמלים והדגלים והדגל ההיסטורי מתקופת הבירה הזמנית. מעבר לכך, הדגל מונף על מבנים עירוניים בכיכר ולאורך שדרת החירות, והסמל מופיע על שלטים רשמיים ועל מזכרות בחנויות המוזיאונים.

מה המוטו הלטיני שמופיע על הסמל הגדול?

המוטו הוא DILIGITE JUSTITIAM QUI JUDICATIS TERRAM, כלומר "אהבו צדק, שופטי ארץ". זהו פסוק הפתיחה של ספר חכמת שלמה, מספרי החיצונים שנכתבו בעולם היהודי-הלניסטי. הוא מופיע בסמל הגדול שאושר ב-2009, ומקבילה בליטאית לאותו רעיון רקומה על הדגל הטקסי של העיר.

האם כדאי לתכנן את הביקור סביב יום העיר?

תלוי במה שמחפשים. סביב ה-20 במאי נערך טקס הרמת הדגל על גבעת הינשופים, ובעקבותיו שלושה ימי חגיגות בפארק סנטקה, בכיכר העירייה, בטירה, באי הנמונאס ובעמק השירים, כולל תהלוכות בתלבושות היסטוריות. זו החוויה העשירה ביותר סביב סמלי העיר, אבל גם התקופה שבה המלונות מתמלאים מהר, ולכן צריך להזמין לינה הרבה מראש.